הלימודים עברו לזום, הבגרויות נדחו ומסיבות הסיום בוטלו. המלחמה עם איראן גבתה מחיר מתלמידי התיכונים, ולאחר ההחלטה לדחות את בחינות הבגרות, הם מתמודדים כעת עם חוסר ודאות הולך וגובר. "אפילו את היום האחרון של השנה אין לנו", אמרה יו"ר מועצת התלמידים הארצית רוני קמאי. "ישנם תלמידים שתקועים בחו"ל ורבים מתגייסים בקרוב - ואנחנו מצפים להתחשבות".
"לא ישנים בלילות". יירוטים בשרון, השבוע
לנוכח המצב הביטחוני, ובמיוחד עקב ההתרעות שמתקבלות מדי לילה במהלך שעות שינה קריטיות, התלמידים דורשים לבטל את הבגרויות, ולמצוא חלופות שייתנו להם מענה הוגן. "לא הגיוני לצפות מתלמידים לגשת לבגרות בימים של לחץ, חרדה וירי טילים, עם חוסר ודאות וחוסר יכולת להתכונן למבחנים", הוסיפה קמאי.
אתמול, כך נודע ל-ynet, מנהלי בתי הספר התיכוניים ביקשו ממשרד החינוך לבטל את בחינות הבגרות שנותרו - ולהמיר את הציון בתעודה הסופית לציון הפנימי (ציון ההגשה - תט"ח) שהעניקו בתי הספר לתלמידים. יו"ר תא מנהלי בתי הספר העל-יסודיים, איריס דורון, כתבה בפנייתה למשרד החינוך כי "התלמידים לא ישנים בלילות עקב האזעקות, דבר הפוגע קשות ביכולת הלמידה, הריכוז וההתכוננות לבחינות, שבינתיים נדחות למועדים בלתי-ידועים".
במכתב כתבה דורון כי הציון הפנימי "משקף באופן מהימן את הישגי התלמידים, וכי תלמידי י"א ו-י"ב נמצאים בתקופת קיצון חסרת תקדים. דחיית הבחינות שוב ושוב מוסיפה לאי-הוודאות והעומס. תלמידי י"ב נמצאים במצב מורכב במיוחד, על אחת כמה וכמה כשהם אמורים להתגייס לצה"ל בחודשים הקרובים. המתח והלחץ הכפול להשלים את הבגרות בהצלחה ולהתכונן לשירות הצבאי במקביל למצב הביטחוני המתוח - יוצרים עומס נפשי קשה במיוחד".
מועצת התלמידים, כצפוי, תומכת במתווה המנהלים לביטול הבגרויות והמרתן לציון פנימי, אך דורשת חלופה לתלמידים שהציון שניתן להם נמוך. "השבוע בוטלו מסיבות, ודחיית הבגרויות תפגע בנשפים שתוכננו מראש" אמרה קמאי. "אצלי למשל, מועד ב' במתמטיקה חל ביום הנשף וישנם תלמידים שיתגייסו יומיים אחרי. הגיוסים לצבא קרובים, כולם תחת איום ירי טילים, ותלמידים שבאזור שלהם נפל טיל בחרדות וטראומה. רבים לא ישנים בלילות".
אור שמיסיאן, תלמיד כיתה י"ב מפתח תקווה, אמר שהתאריכים החדשים של הבגרויות מנותקים. "אנחנו קמים בלילה לאזעקות ואף אחד לא באמת מצליח לנהל שגרה וללמוד לבגרויות", תיאר. "ברחוב שלי הייתה פגיעה ישירה, יש תלמידים שפונו מבתיהם".
בת גילו ליאל כהן מנס ציונה, שמתגייסת באוגוסט, אמרה כי "הגיוס דורש התכוננות מנטלית, זמן לסגור מעגל ולהתכונן לפרק חדש בחיים שלנו". לדבריה, "דחיית הבגרויות מצמצמת את הזמן שנותר לעצמנו, להתארגן ולהיפרד מהתיכון כמו שצריך. יש לי חברים שמתגייסים כבר ביולי. אחרי כל מה שעברנו - קורונה, שביתות, עיצומים, מלחמה - רצינו קצת שגרה, ודחיית הבגרויות פוגעת בזה".
כליל גלברט מחיפה הוסיפה "לתלמידי י"ב לא הייתה שנה אחת סטנדרטית בכל השנים בחטיבת הביניים והתיכון. למרות הכול - המשכנו, התאמצנו, נשארנו ולמדנו. ועכשיו, יש לנו רק בקשה אחת אליכם - תנו לנו לסיים תיכון!".
גלברט סיפרה כי היא עתידה לצאת לשנת שירות בסוכנות היהודית. "דחיתי את הגיוס לצה"ל כדי לתרום למדינה - להתנדב ולייצג את ישראל בקהילה היהודית בתפוצות ולעזור לתרום להסברה הישראלית. איך אעשה את זה אם לא אסיים בכלל את לימודיי בתיכון? אגש לבגרות מהמטוס? אטוס הלוך ושוב? אפספס את ההכנות החשובות לשנה כל כך מורכבת ומשמעותית?".
ממשרד החינוך נמסר: "לאחר שהודענו על דחייה של שבוע במהלך הימים האלו, המשרד בוחן את כל המתווים האפשריים והחלטה תתקבל בימים הקרובים. הטיפול מתקיים באחריות ובתיאום מלא עם כלל הגורמים הרלוונטיים, ובהם מוסדות ההשכלה הגבוהה ואחרים. עדכון מסודר יימסר לציבור לאחר שייקבע המתווה המתאים ביותר בהתאם לכלל האילוצים".
"מחזיקה 80 כדורים באוויר"
השינוי במצב הביטחוני לא משפיע רק על תלמידי התיכונים, אלא גם על ההורים. אלו נאלצים להתמודד עם השגרה החדשה של ילדיהם, לצד עבודה שוטפת ולעיתים גם לימודים לתואר אקדמי.
אלינור ברזילי-רגיני (36), תושבת קיבוץ רביבים ואמא לשני ילדים בני 6 ו-7, מנהלת מחלקת תיירות במועצה האזורית רמת נגב, נאלצת לעשות כמעט הכול לבד. בעלה מגויס למילואים, לאחר שהתחיל את הסבב הנוכחי והרביעי במספר בתחילת חודש מאי.
"אני צריכה לעבוד, ועוד בחירום", סיפרה. "זה באינטנסיביות יותר גדולה ומצריך חשיבה יצירתית ומציאת פתרונות בזמנים לא סבירים. כל זה יחד עם שמירה על שגרה לילדים, וניסיון לתת להם רציפות - השכבות והשכמות בשעות מסודרות, להקפיד שהגדול ייכנס לזום של בית ספר, וכל הזמן להעסיק אותם, לבשל ולשטוף כלים".
בנוסף לכול, אלינור לומדת לתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת בן גוריון - ובקרוב תחל תקופת המבחנים. "אני לא מסתדרת. אנחנו מוצפים בפניות מאזרחים מרחבי הארץ בכל פלטפורמה אפשרית. המדבר הוא פתוח ויותר בטוח ממקומות אחרים ואנשים רוצים להגיע אלינו. אני מרגישה שאני מחזיקה 80 כדורים באוויר, ותמיד משהו בא על חשבון משהו. אני בעיקר עסוקה בלבחור מה יבוא על חשבון מה, באיזה רגע לתעדף עבודה על ילדים, ולימודים על עבודה, וילדים על הכול".
לדבריה, "אי-אפשר להחזיק את המצב הזה לאורך זמן. בסופו של דבר כדור אחד ייפול. זה גם לא מצב נורמלי. אנחנו במלחמה". אלינור לומדת מרחוק בזום, ונעזרת בחברות שמסייעות לה. "אין פה אזעקות. הלימודים משעה 8:00 עד 20:00 אז אני מפסידה הרבה מהם. אני מקווה שאגיע להקלטות של חלקם. ניסינו היום להיות בזום יחד עם הילד, אבל הקשב אוטומטית הולך אליו. אי-אפשר במקביל. אני לא יכולה ללמוד ולצפות מילד בן 7 להסתדר בזום".
