זה לא קרה בלחימה, אלא עמוק בתוך הפסקת האש – ובשל מה שעשוי להתברר כמחדל נורא: רס"ל במילואים נדב כהן, בן 21 ממושב בית חנן, וסמ"ר נחמן רפאל בן עמי, בן 20 מאילת, נהרגו הלילה (בין רביעי לחמישי) מקריסת מנוף מבצעי בחלקו הצפוני של אזור החיץ החדש בתוך רצועת עזה. שמונה לוחמים נוספים נפצעו מקריסת המנוף, בהם אחד שמצבו קשה.
4 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: סמ"ר נחמן רפאל בן עמי ורס"ל (במיל') נדב כהן זכרם לברכה
(צילום: דובר צה"ל)
שני הלוחמים שנהרגו, מגדוד 51 בגולני, היו בתוך אוהל שעליו קרס המנוף בעקבות הסערה והרוחות העזות. למרות התחזית הברורה למזג אוויר סוער, רק לאחר האסון הפסיקו בצה"ל להפעיל את כל המנופים בעוטף ובמוצבים בשטח העזתי – בצירי נצרים ופילדלפי – לפחות עד להשלמת התחקיר והתבהרות מזג האוויר.
מהפרטים הראשוניים עולה כי המנוף שקרס הוא למעשה במת הרמה מהסוג שבו צה"ל מרבה להשתמש ברחבי הרצועה מתחילת המלחמה – מנופים שבמוצבים ארעיים מרימים באופן קבוע אמצעי תצפית כמו מצלמות או מאפשרים את הגדלת הטווח של אנטנות תקשורת. החיילים היו כאמור בתוך אוהל ולא במבנה ממוגן כמו במוצבים אחרים ברצועת החיץ החדשה. לפי עדויות ראשוניות, לא היו סימנים מקדימים לקריסה כמו טלטול המנוף, ומשב רוח פתאומי שנמשך שניות אחדות הוביל לנפילתו על המאהל, מאות מטרים מגדר הגבול הסמוכה לכפר עזה.
התקרית הבטיחותית הקשה אירעה סמוך לחצות וגם מצ"ח עשויה להיות מעורבת בחקירה. לפי נתוני השירות המטאורולוגי, בדרום מישור החוף נשבה באותה שעה רוח במהירות של כ-60 קמ"ש. בצה"ל ידעו על התחזית הסוערת שמתקרבת ונערכו לכך מבחינת ציוד ללוחמים ובאמצעים נוספים, אך לא קיפלו את המנופים – חרף הסכנה לקריסתם. הנושא יעמוד במוקד התחקיר, לצד שאלת קיבוע המנופים. למנופי ההרמה יש תפקיד מבצעי קריטי בכיסוי בתצפית עבור הלוחמים מעבר לקו הרכס שבאזור החיץ.
אחד מהמחלצים שהגיעו ראשונים לזירה סיפר ל-ynet על חילוץ אחד משני הלוחמים שנהרגו: "הגענו לשם בשעה 00:10, קראו לנו לזירה בגלל לכוד תחת במת הרמה שהתהפכה. הגענו לשם והבנו שהוא ככל הנראה הרוג. במת ההרמה נפלה על האוהל של הלוחמים, היא במשקל כבד מאוד. כלי צמ"ה שהיה באזור נרתם למשימה, התחבר לבמה והרמנו אותה. זה לקח בערך חמש דקות להצליח לחלץ את הגופה".
נדב השתחרר והמשיך ישר למילואים: "חשבנו שהכול מאחורינו"
נדב כהן ז"ל היה כאמור בן 21 בלבד במותו, והוא הותיר אחריו את הוריו שי ואסנת ואת אחיותיו הצעירות רוני ומאיה. הוא יובא למנוחות בבית העלמין של מושב בית חנן שבו גדל, ליד נס ציונה, בשעה 15:00. נדב, שהתגייס תחילה לאגוז ועבר בהמשך לגולני, סיים את שירות החובה רק לפני כמה חודשים – והמשיך לשירות מילואים.
"הוא סיים לפני זמן קצר את שירות החובה בגולני, החטיבה שאהב כל כך, והתנדב ללא היסוס ומתוך תחושת מחויבות וערכיות למדינה לחבריו להמשיך בשירות מילואים", סיפרו בני משפחתו. חבר המשפחה, צפריר נגבי, ציין: "הוא המשיך למילואים באותה יחידה ואותם חברים. ביקשו ממנו לחתום עוד ארבעה חודשים והוא חשב על זה".
צפריר מספר שנדב לחם לאורך כל המלחמה – וגם בקרבות 7 באוקטובר בעוטף עזה. הוא היה באותו בוקר בבית, בחופשה, אבל אחרי מתקפת הפתע של חמאס "תפס קו" עם הגדוד שלו בכיסופים. "הוא היה בבית והתחיל לקבל הודעות על מה שקורה בעוטף", סיפר. לדבריו נדב הצטרף למג"ד שלו אז, סא"ל מאיר אוחיון, ושניהם נסעו ברכב לכיסופים. "הוא נלחם שם ונדב חטף שני כדורים שנעצרו לו בווסט, ניצל ממש בנס. הוא נלחם שעות בכיסופים מול המחבלים".
לדבריו נדב לחם גם בלבנון. "עכשיו הייתה תחושה שהכול רגוע בגלל הפסקת האש – ואז מגיעה בשורת המוות, שנפל על נדב מנוף. שני הרוגים ושמונה פצועים. הוא עבר את הכול במלחמה הזאת, היה בטוח שזהו, שהוא מגיע למנוחה ונחלה – ופתאום קורית תאונה כזאת".
דודו של נדב: "זה לא היה צריך לקרות"
(צילום: ירון ברנר )
עמית כהן, דודו של נדב, אמר הבוקר לאולפן ynet שהאסון לא היה אמור להתרחש. "זה לא היה צריך לקרות", אמר. "חשבנו שהכול כבר מאחורינו. כשהיינו ב-7 באוקטובר איתו היינו בעזה, היינו בלבנון, חזרנו לעזה. חשבנו כבר שהכול מאחורינו ואז הגיע האסון הזה, נורא, נורא. ילד שלנו, הבכור של השבט במושב בית חנן. הילד הראשון שנולד לנו פה ואיבדנו אותו הלילה. אין, אי-אפשר למלא חור כזה, אנחנו שבורים פה. כל הזמן היה לנו את הפחד באוויר, אבל עכשיו כבר לא. זה בא משום מקום. הוא היה צריך להיות פה איתנו, והלך לנו הילד".
בני המשפחה מספרים כי נדב היה "ילד, נער וגבר, צעיר, שורשי ואמיץ, מלח הארץ הזו. חברותי, בעל לב רחב וחוש הומור מיוחד". חבריו אמרו שהוא היה "שחקן הנשמה של החבורה". נדב למד בבית הספר היסודי האזורי "גן רווה" בעיינות, ובבית הספר התיכון האזורי בגבעת ברנר – והוא החלל ה-13 מהמוסד הזה מאז תחילת המלחמה. "איבדנו בחור מדהים, מלא שמחת חיים. חכם עם לב ענק", אמר עליו חבר המשפחה צפריר. ראש מועצת גן רווה, מירה בן ארי, ספדה גם היא: ״קהילת מושב בית חנן והמדינה כולה איבדה היום בכאב את נדב, מטובי בניה".
נחמן רפאל נאבק על קרבי: "מלאך, סמל ומופת לגבורה"
סמ"ר נחמן רפאל בן עמי ז"ל היה בן 20 במותו, והותיר אחריו את הוריו אסף ואורית, וארבעה אחים ואחיות: אשר, יעקב, אדל ושרה. הוא יובא היום בשעה 16:00 למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין אילת, עיר מגוריו. נחמן רפאל נולד בצפת ולמד בישיבה התיכונית "בלבב שלם" בירוחם. הוא בן למשפחה דתית ציונית, שהגיעה לאילת לפני כשלוש שנים אחרי תשע שנים שבהן חי בערד.
נחמן רפאל נלחם להתגייס לגולני, ולא סיפר על מגבלות רפואיות שהיו לו – כדי שלא ימנעו ממנו לשרת בשירות קרבי. הוא גם לא השתמש בעובדה שאימו מחלימה ממחלת הסרטן. כל זאת כדי שיוכל להתגייס לשירות קרבי משמעותי. המשפחה מספרת שנחמן רפאל, שקרוי על שם סבו בן ה-90, היה בן ואח למופת, ירא שמיים, שגדל והתחנך על אמונה וערכי התורה ובזכות הערכים שלו תמיד העריך הכול. "נחמן רפאל היה נשמה טהורה עם לב חם ואוהב ועיניים טובות", סיפרו אחיותיו וציינו שמעולם לא התלונן ולא הקל על עצמו – אבל עשה הכול כדי שלאחרים יהיה קל יותר.
לאילת הגיעה המשפחה בעקבות חלום לגור בעיר הדרומית, בעיקר בגלל הים. המשפחה סיפרה כי נחמן, שהיה אהוב על כולם ותמיד מוקף חברים, אהב את הים ואת הדגים וגם בחורף היה נכנס לשחות. עוד מספרת האחות אדל על האהבה של אחיה למשפחה, לה הקדיש את מרב זמנו: "הוא לא היה רוצה שנבכה, כי הוא תמיד דאג שסביבו תהיה שמחה ורוח טובה. היה לנחמן רפאל אופי של מלאך והוא הלך כמו מלאך".
ראש העיר אילת אלי לנקרי, שביקר הבוקר את המשפחה, ספד לו ואמר: "נחמן רפאל, מטובי בנינו, שגדל על ערכי התורה לצד אהבת העם והארץ, אהב את כולם והיה אהוב על כולם, בן למשפחה ציונית דתית, צנועה וענווה שגידלה את ילדיה לערכים של ציונות ואמונה. נחמן רפאל נלחם בגבורה אדירה על הזכות שלנו לחיות בביטחון בארץ שלנו. על אותה אדמה חרף את נפשו כשהוא מגן על עמו, עלינו". למשפחה אמר: "עם שלם מחבק אתכם וחולק איתכם את הכאב העצום על הבן, האח והנכד הגיבור שלכם, סמל ומופת לגבורה ולמסירות נפש, שבחייו ובמותו ייצג את הטוב והיפה שבאדם ובעם שלנו. אנו נושאים תפילה שנהיה ראויים למסירות נפשו, לעוז רוחו ולקורבנו".
גם בישיבת "בלבב שלם" בירוחם, שבה למד נחמן רפאל, ספדו לו. ראש הישיבה, הרב יאיר יעקבי, אמר כי הוא סיים שם את לימודיו לפני שנתיים, עם תקוות וחלומות גדולים לחיים משמעותיים. "נחמן האהוב ביקש לתרום למדינה בשירות משמעותי כלוחם בצה"ל. היה צעיר אהוב על חבריו שאהב את כולם, מלא חן ומתיקות, בעל לב ענק ושמחת חיים. טוב לשמיים וטוב לבריות. בית הישיבה שולח חיבוק גדול להוריו היקרים ולכל משפחתו וחבריו".
הרב יוני דמסט, מחנכו של נחמן, אמר כי הייתה לו נשמה טהורה וכישרון רב. "הוא רק היה צריך לתת הזדמנויות לכוחות שלו לפרוץ החוצה. המידות הטובות והענווה שלו נתנו תמיד מקום לכולם מסביבו ולכן היה אהוב על כולם. טוהר הלב בלט אצלו, הוא לא היה מזייף ועשה הכול מתוך כנות ושלווה פנימית עמוקה, שהקרינה החוצה יחד עם שמחת חיים פשוטה ואמיתית".
