המתקפה האלימה התורנית נגד החטופים מחייבת אותנו לקחת צעד אחד אחורה כדי להבין את התמונה המלאה. השבוע הייתה זו לירי אלבג, צעירה בת 20 שחזרה מן השבי אחרי 477 יום, שבשפה מדודה אמרה בריאיון לקרן נויבך בכאן רשת ב' כי ראש הממשלה, בנימין נתניהו - מי שהעיד על עצמו כ"קברניט המופקד על ביטחון ישראל" - הוא שנושא באשמת 7 באוקטובר. המלך הוא עירום, גרסת ישראל 2025.
במציאות סבירה הייתה זו טענה בבחינת כלב נשך אדם. אולם במציאות הישראלית, עמדה לגיטימית של שורדת שבי הפכה ליריית פתיחה במתקפת שנאה רחבת היקף ברשתות החברתיות. זמן קצר לאחר פרסום הפרומו לריאיון החלה סערה נגד אלבג: מאות רבות של משתמשים, המזדהים בשמם המלא ובתמונה גלויה, פרסמו תגובות נאצה ואיומים נגד התצפיתנית פדויית השבי, תוך שהם מאשימים אותה באחריות למוות של חיילים, בכפיות טובה, בתסמונת שטוקהולם, בקבלת טובות הנאה בתמורה, עלבונות על המראה החיצוני ושלל קללות וטענות מופרכות. מגיבורה ו"נאמבר וואן" לאויבת ב-60 שניות. אין טעם לחזור על הדברים, אך תיאלצו לסמוך עליי שלא מדובר כאן בהלך רוח סטואי.
המתקפה לא הזניחה אף גזרה; התגובות נורו בפייסבוק, X (לשעבר טוויטר), וואטסאפ, טלגרם. הפוסטים הארסיים הופצו במרחבים עתירי משתמשים, כמו למשל בקבוצות תמיכה בראש הממשלה בפייסבוק, בהן "חברים שאוהבים את בנימין נתניהו" - קבוצה עם 90 אלף חברים. התגובות עדיין באוויר, אנדרטאות דוממות לבושה שאבדה במחוזותינו.
שעות מפתיחת המתקפה שזוהתה ונחשפה על-ידי חוקרי פייק ריפורטר - והיעד נכבש. בעקבות בליץ השנאה ביקשה אלבג להסיר את הפרומו לריאיון מהרשת, ואכן היא נענתה בחיוב. זוהי בקשה לגיטימית, וכך גם ההחלטה של גופי התקשורת. גם מהריאיון המלא עימה שפורסם בכאן הוסרה הביקורת על נתניהו. מה שלא הצליחו מחבלי חמאס, השיגה מכונת הרעל: להשתיק את החטופה.
זו לא הפעם הראשונה שחטופים שחזרו מן התופת ומשפחותיהם מותקפים בגלוי. ירדן ביבס שהודה באחרונה לטראמפ בריאיון ל-"60 דקות" וביקש ממנו לעצור את המלחמה זכה לקיתונות של שטנה. גדי מוזס, שורד שבי בן 80, זכה לנאצות "גורם עוין" ואיחולי מוות רק בגלל דיווח ולפיו אמר לשוביו שילמד אותם חקלאות כשיבוא השלום. יחד עם מוזס שוחררה ארבל יהוד. יחי יהוד, אביה, לא הודה לראש הממשלה במסיבת עיתונאים שנערכה לאחר מכן. התגובות? "אבא צבוע ומגעיל", "בן אדם עלוב", "חסר כבוד עצמי", כפוי טובה", "גועל", "חצוף". יחי יהוד הוא גם אב שכול, שאיבד את בנו דולב ב-7 באוקטובר. מכונת הרעל משיגה את יעדה - השתקת ביקורת פוליטית.
אין צורך להכביר במילים
ישאלו הקוראים, כיצד מכונת הרעל קשורה בדבר? במציאות הנוכחית אין צורך להכביר במילים; לעיתים המתקפות מתחילות בחברי הממשלה בעצמם, ולעיתים הן מקבלות רוח גבית בשתיקה הרועמת של חברי הקואליציה. כל אחד יודע את תפקידו במכונה. כך, כשגולשים המתנגדים לנתניהו תקפו את נועה ארגמני על כך שטסה עם נתניהו לוושינגטון, חלקם בארסיות מעוררת קבס, חברי הקואליציה (גדעון סער, עמיחי שיקלי, שמחה רוטמן, מיקי זוהר והרשימה עוד ארוכה) מיהרו לגנות את המגיבים ולכנות זאת "שפל מוסרי" ו"מכונת הסתה ודה-לגיטימציה". הסימון של "הם" ו"אנחנו" ברור לכול.
נתניהו, שראה כיצד הסיפור חרג מגבולות הגזרה אחרי שאלבג השיבה אמש (רביעי) באומץ לתוקפים, הורה לחדול אש. באישון לילה, כשאיש לא רואה, צייץ כי שוחח איתה וביקש לחזק אותה על עמידתה מול ההתקפות ברשתות החברתיות בתקשורת
נתניהו, שראה כיצד הסיפור חרג מגבולות הגזרה אחרי שאלבג השיבה אמש (רביעי) באומץ לתוקפים, הורה לחדול אש. באישון לילה, כשאיש לא רואה, צייץ כי שוחח איתה וביקש לחזק אותה על עמידתה מול ההתקפות ברשתות החברתיות בתקשורת (להפך, התקשורת חיבקה את אלבג). מי התוקפים? מדוע תקפו? לא נמסר. כן קראנו בציוץ שאלבג הודתה לו על מאמציו לשחרורה. הנרטיב הושלם.
חשוב להבין שמתקפות אלו כלפי חטופים שמבקרים את השלטון אינן תגובות ספונטניות של אזרחים מודאגים, אלא חלק ממערכה מתוכננת היטב של לוחמה פסיכולוגית. ההשלכות של מערכה זו חמורות: היא פוגעת בקורבנות שכבר סבלו די והותר, מעמיקה את השסעים בחברה הישראלית ומסיטה את השיח מהשאלות הנוקבות שיש לשאול בנוגע לאחריות לאסון וניהול המלחמה והמשא ומתן להשבת החטופים.
רועי שושןדעתה של אלבג, או של כל חטוף אחר, על נתניהו, לא חשובה יותר מדעתו של אזרח אחר. עמדתה איננה הסיפור, אלא המנגנון שהופעל כלפיה. המתקפה הארסית נגדה נועדה להשתיק אותה מלהביע כל ביקורת ולהשיג אפקט מצנן בקרב יתר מבקרי השלטון, והמטרה מושגת פעם אחר פעם. אם לא ננקז את הרעל מתוכנו - לא יישאר לנו עוד מבצר להציל.
רועי שושן הוא מנהל המחלקה הציבורית בארגון פייק ריפורטר
