זרים רבים הונחו על קברם המשותף של שירי, אריאל וכפיר ביבס ז"ל, שהובאו היום (רביעי) למנוחות בבית העלמין צוחר שבחבל אשכול. האם וילדיה הקטנים נטמנו יחד בסוף מסע הלוויה שאליו הגיעו עשרות אלפי ישראלים, שליוו את בני המשפחה עם דגלי ישראל ובלונים כתומים. ירדן ביבס, האב ששרד את השבי, ספד: "אני מצטער שלא שמרתי עליכם יותר טוב".
ירדן ביבס מספיד את שירי, אריאל וכפיר ז"ל
(צילום: לע"מ)
בהספד קורע לב אמר ירדן לאשתו: "אני אוהב אותך, את האמא הכי טובה שיש. מי יעזור לי לקבל החלטות עכשיו? איך אני אמור לקבל החלטות בלעדייך? את זוכרת את ההחלטה האחרונה שלנו בממ"ד? שאלתי אותך, 'נלחמים או נכנעים?' אמרת לי 'נלחמים', אז נלחמתי. שירי אני מצטער שלא הצלחתי להגן עליכם. אם רק הייתי יודע מה יקרה, לא הייתי יורה. אני חושב על כל מה שעברנו ביחד ויש כל כך הרבה זיכרונות טובים. אני מתגעגע לזה וזה חסר לי. שירי, הנוכחות שלך חסרה לי מאוד. את החברה הכי טוב שלי. בבקשה תישארי לידי ואל תלכי רחוק".
הוא ספד גם לילדיו הקטנים. "אריאל, אני מקווה שאתה לא כועס עליי שלא הצלחתי להגן עליכם כמו שצריך ושלא הייתי שם בשבילכם. אני מקווה שאתה יודע שחשבתי עליך כל יום וכל דקה. אני מקווה שאתה נהנה בגן עדן, ואני בטוח שאתה מצחיק את כל המלאכים". לבנו הקטן כפיר אמר: "לא חשבתי שהמשפחה שלנו יכולה להיות יותר מושלמת ואז אתה באת ועשית אותה עוד יותר מושלמת. אני זוכר שבאמצע הלידה המיילדת עצרה הכל ואנחנו נבהלנו פחדנו שקרה משהו אבל זה היה רק כדי להגיד לנו שיש לנו עוד ג׳ינג׳י. אמא ואני צחקנו ושמחנו".
"שום דבר לא הכין אותי מספיק טוב לפרידה"
דנה סיטון סילברמן, אחותה של שירי ודודתם של כפיר ואריאל, אמרה בבית העלמין: "בז, לולו ופורפור, שנה שלמה שאני מכינה את עצמי לרגע הזה, אבל שום דבר לא יכל להכין אותי מספיק טוב לפרידה מכם. בז, זה הכינוי של שירי מאז שאנחנו ילדות, אני הייתי האחות המעצבנת, שירי תמיד הייתה התמימה והמתוקה. לולו שלי, ג'ינג'י קטן עם צחוק של שובב, רק ארבע שנים זכיתי להיות דודה שלך. פורפור, איתך הספקתי לצערי ליהנות רק תשעה חודשים, לא היה קשה להתאהב בך מיד, חייכני וטהור וגם ג'ינג'י - לא אכזבת. תהיו בליבנו לנצח נצחים".
ההספד של דנה לאחותה שירי ולאחיינים אריאל וכפיר
(צילום: לע"מ)
עופרי ביבס, אחותו של ירדן, מספידה את גיסתה ושני אחייניה
(צילום: לע"מ)
לאחותה אמרה: "אני מבטיחה לך, כמו שהבטחתי לאבא ואמא, שהמפלצות מעבר לגדר לא יצליחו במשימה שלהם. הם לא יכניעו אותנו, הם לא ישברו אותנו. להפך, המשימה שלהם נכשלה כי התאחדנו, כי התחזקנו כי נהיינו בלתי מנוצחים, הם הפסידו".
עופרי ביבס לוי, אחותו של ירדן, אמרה בהספד: "אנשים רבים מבקשים מכם סליחה, מירדן, מאיתנו. אך האשמה לא עליהם. האסון הזה לא היה צריך לקרות. לא הייתם צריכים להילקח והייתם צריכים לחזור בחיים. סליחה משמעותה קבלת אחריות ומחויבות לנהוג אחרת, ללמוד מטעויות. אין משמעות לסליחה לפני שהמחדלים יחקרו, וכל בעלי התפקידים יישאו באחריות. האסון שלנו כעם ושלנו כמשפחה לא היה צריך לקרות, ואסור, אסור שיקרה שוב. יכלו להציל אתכם והעדיפו נקמה. אנחנו הפסדנו. תמונת הניצחון שלנו כבר לא תקרה".
"איננו מבקשים נקמה"
לצד הפרחים, הונחו על קברם של בני המשפחה בובות דובי - וציור אחד. יואב אביטל בן ה-5, חברו הטוב של אריאל, שגדל עמו בבית הילדים בקיבוץ, המתין לו שישוב. הבוקר יואב הניח את הציור על הקבר, ובו ביקש לכתוב: "מת בגיל 4" ו"אני עצוב".
הלווייתם של שירי, כפיר ואריאל הסתיימה בהשמעת השיר "Hold on to Memories", שגם אותו כאמור בחר אב המשפחה ירדן. על הבחירה בשיר נאמר כי "השיר מבטא את המקום שבו הוא שואף להיות, ואת הבקשה שלו מאיתנו דרך מילות השיר: נצלו עד תום את שארית חייכם, תחיו את העולם במלואו כל עוד יש לכם הזדמנות. שמרו כל רגע כדי להשאירם חיים. הטרגדיה הגדולה מכולן היא כשהנשמות נשכחות".
מסע ההלוויה יצא לדרך מחברה קדישא בראשון לציון, ולעיר הגיעו המונים מרחבי הארץ. הם המתינו לארונות בצד הדרך עם דגלי ישראל, בלונים כתומים ושלטי "סליחה". כמה מהנוכחים פרצו בבכי כשראו את ארונותיהם של בני המשפחה, ושרו את "התקווה". ירדן ביבס, בעלה של שירי ואביהם של אריאל וכפיר, שחזר משבי החמאס, היה על המיניבוס עם ארונותיהם של אשתו וילדיו הקטנים. ההמונים צעקו לעברו "ירדן, סליחה". בנקודה אחרת במסע הלוויה, ירדן תועד מסמן לב לאנשים שעמדו בצידי הדרך.
הבוקר, עם תחילת מסע הלוויה, מסרה משפחת ביבס: "התחלנו את מסע הלוויה, מלווים בהמוני עם ישראל. אנחנו רואים ושומעים אתכם, מתרגשים ומתחזקים ממכם. ירדן מוסר שהוא מתנצל שלא יכול לרדת ולתת חיבוק לכל אחד ואחת מכם. מייחלים ליום שבו נוכל שוב להתייחד ברגעי שמחה ולא עצב". אחותו של ירדן, עופרי, כתבה בפוסט בדרך להלוויה: "דרך החלון אני רואה מדינה שבורה. לא נקום ולא נשתקם עד שאחרון החטופים בבית. תודה לכולם".
מקיבוץ ניר עוז נמסר כי "ביומיים האחרונים נפרדנו בכאב גדול מיקירינו עודד, שירי, אריאל וכפיר. בעודנו נעטפים באבלנו הפרטי והקהילתי, אנו רוצים להודות מעומק הלב לעם ישראל על החיבוק הגדול שמעניק לנו כוח היום ובכל יום מאז ה-7 באוקטובר. היום הזה הוא תזכורת לאחדות הערכית של העם שלנו והוא חייב להוות את נקודת המפנה בדרך להשבת כל החטופים הביתה. איננו מבקשים נקמה, אנו מבקשים את שחרור כל יקירינו. החיים לחיק משפחותיהם והחללים למנוחת עולמים. לא עייפי דרך כי אם מפלסי נתיב".
