לאריאל ביבס בן ה-4, שנרצח בשבי חמאס, היה חבר טוב בקיבוץ ניר עוז - יואב אביטל. מאז שנחטף אריאל כשהיה בן 3, יואב לא הפסיק להאמין ולחכות שחברו ישוב. הבוקר (יום רביעי) הונח על קברו של אריאל ציור תמים, לצד בובות דובי ופרחים, ובו ביקש יואב הקטן לכתוב: "מת בגיל 4", ו"אני עצוב".
אריאל נטמן היום לצד אימו שירי ואחיו התינוק כפיר, שנרצחו בשבי על-ידי המחבלים שהחזיקו בהם. הלווייתם שודרה על-ידי לשכת העיתונות הממשלתית, וצפו בה אלפי בני אדם בכיכר החטופים - ועוד מאות אלפים ברחבי הארץ.
אימו של יואב, ימית, שיתפה לאחרונה כיצד חווה בנה את הטרגדיה של חטיפת חברו והירצחו. "אני רוצה הפעם לספר לכם קצת על המחשבות והתהיות מנקודת המבט של הילדים שלי", כתבה. "אריאל ביבס הוא חבר של יואב בני הצעיר בן ה-5. הם גדלו יחד עוד מבית התינוקות. כשהגיעה העסקה הראשונה, בכל פעימה הוא שאל מה עם אריאל וכפיר. מתי תורם לחזור?
"מדי פעם יואב היה שואל אותי אם אני יודעת מה קורה עם אריאל וכפיר, ושיתף כמה הוא מתגעגע אליו ודואג לו, ואפילו ביקש לכתוב לו מכתב, ולהביא אותו למלי הגננת כדי שכשיחזור לגן היא תוכל להביא לו אותו. הוא אמר לי מה לכתוב: 'אני רוצה לצייר לך את באטמן וכל הגיבורים שעפים כדי שיהיה לך חשק לעוף מעל עזה. ותילחם ברעים עם חץ וקשת. ואז תבוא אלינו בחזרה ותהיה איתנו בגן. אני מקווה שתקנה לך מתוקים וגלימה. אני מתגעגע אליך'.
ההספד המטלטל של ירדן ביבס
(צילום: לע"מ)
"כמה שבועות לאחר מכן, כשהוא מבין שאריאל לא חוזר עדיין, הוא ביקש לשלוח מסר ברדיו, שאולי אריאל ישמע וימצא כוחות לחזור אלינו. בכל פעם הוא שאל אותי אם לאריאל וכפיר יש גן שם בעזה, ואם נותנים להם לשחק בחול ולרוץ בחוץ, כמו בקיבוץ. בחג פורים בשנה שעברה, יואב ביקש לשמור את התחפושת של באטמן לאריאל, 'כי הוא בטוח יחזור עוד מעט'. וכשהוא לא חזר, הוא החליט ללבוש אותה בעצמו ולעוף להציל אותו.
"בחודש וחצי האחרון בישרנו לילדים על העסקה ועל כל פרטיה. יואב קפץ בשמחה שאריאל עוד רגע חוזר. לצערי, נאלצתי גם לבשר להם שבעסקה הזאת יחזרו גם אנשים מתים, ואנחנו עוד לא יודעים מיהם. מזה יואב הכי חשש, וכבר שאל בתמימות, 'אז אריאל מת? הוא לא יחזור?', ואמרתי שאני לא יודעת אם הוא יחזור בחיים. באותו היום יואב החל תהליך פרידה ממנו, ותוך כדי הבכי אמר: 'כואב לי בלב, כבד לי, אני לא מפסיק לחשוב עליו'. אז עוד הייתה בנו תקווה, וחיכינו כמו כולם.
"בכל שבת הילדים שלי שאלו אם אריאל חוזר הפעם, אך בכל פעם חזרו חטופים אחרים, מבוגרים יותר ממנו, מהם. ואז עלתה השאלה 'איפה אריאל, כפיר ושירי?', 'הם הכי קטנים שם, למה לא מחזירים אותם ראשונים?', 'שירי היא אישה, היא אמורה לחזור לפני הגברים'. יואב אמר שאולי הם כל כך אוהבים אותם שם, כי אריאל מצחיק ושובב, שקשה למחבלים פשוט להיפרד מהם.
"ביום שלישי האחרון כבר הגיעה רשימת שמות החטופים החיים המשתחררים בשבת, ושם הבנו שעלינו להתכונן בעצמנו ולתווך לילדים. כשהבשורה הגיעה התחילו שאלות, שאלות תמימות של ילדים: 'מה?? למה?? איך הוא מת? איך הם עשו את זה?? למה שהם יהרגו אותם? אבל הם לא עשו להם כלום. הוא רק בן 5, יותר קטן ממני וכפיר עוד תינוק...'. לאחר מכן הגיעו המחשבות: 'אם הוא מגיע בארון, זה אומר שהוא עומד בתוכו, אז זה אומר שהוא עוד חי'.
"'אז איך הוא נכנס לתוך ארון ששוכב?', 'הוא עוד חי אמא, את לא הבנת נכון'. 'כי אם אריאל חלל, זה אומר שהוא טס בחלל, הוא לא יכול למות' - וההצעות: 'אבל בישראל יש אנשים נורא חכמים, נכון אמא? אז אולי הם יכולים להמציא שיקוי מיוחד, שיהיו בו חומרים שיחזירו את אריאל וכפיר לחיים. יהיה בו קצת מכוח שתי הסכינים של באטמן, אש, מהירות והגלימה כדי שיעוף מהר לעזה. שם הסכינים יחתכו במהירות את הבקבוק והוא יישפך על הגוף שלו, ואז הוא יוכל לחזור אלינו. פשוט'".
ימית סיפרה: "לצערי, הייתי צריכה גם להסביר לו שמי שמת לא יכול לחזור לחיים. ואז הוא ענה לי: 'אבל אני מתגעגע אליו, אני אוכל לראות אותו עוד פעם אחת לפחות?'. בעיניים מלאות דמעות, נשאר לי רק לומר לו שהוא יוכל לפגוש אותו שוב בחלומות ולחבק אותו שם חזק, לשחק איתו בגיבורי-על, להשתולל יחד בבריכה, לחקור חרקים וצמחים ולספר לו מה שלומך ולשמוע לשלומו.
"שירי אהובה, אני רוצה להאמין שכמו שעטפת והגנת על אריאלולו וכפיר המתוקים בזמן החטיפה, כך גם חיבקת ולא עזבת עד לרגע האחרון. את תמיד תישארי בזיכרוני כאמא לביאה. הסיפור שלכם היה צריך להיגמר אחרת, כל כך קיווינו לסוף טוב. אבל עכשיו כשיש ודאות עבורכם, ואנחנו יודעים שאתם כבר לא סובלים ונמצאים כאן, בבית, ויהיה לכם קבר על אדמת ישראל, נבקש מכם לנוח בשלווה, שלווה שמגיעה לכם כל כך. אנו נישאר עם הגעגוע. וממנו נצמח שוב".
