סרטוני הזוועה שפרסם חמאס, שבהן נראים החטופים אביתר דוד ורום ברסלבסקי כשהם רזים ושדופים, מציפות את הזיכרון של כמה משורדי השואה. נפתלי פירסט (93), יליד סלובקיה ששרד את זוועות הנאצים באושוויץ-בירקנאו, ושנכדתו שרדה את טבח 7 באוקטובר בקיבוץ כפר עזה, סיפר היום (שבת) כי "התמונות הקשות לוקחות אותי עשרות שנים אחורה". השורדת דבורה ויינשטיין הוסיפה: "הייתי רעבה במשך 4 שנים, אסור לעם היהודי להיות אדיש לזה".
התיעוד הקשה של אביתר דוד מהשבי
פירסט שיתף על שעבר בימי מלחמת העולם השנייה, ועל הכאב שחש כשראה את התיעודים מרצועת עזה: "צפיתי בלב כואב בתמונות הקשות של בנינו החטופים שנחשפו בימים האחרונים. פניהם הכבויות וגופם הכחוש של רום ואביתר המוחזקים בידי המחבלים האכזריים של חמאס והג'יהאד האיסלמי בעזה לוקחות אותי עשרות שנים אחורה.
"שרדתי את המחנות אושוויץ ובוכנוואלד, אני מכיר מקרוב את הרעב", הוסיף. "קיבלנו במחנות מנת לחם ומרק דלוח. מרוב רעב היינו אוכלים אפילו דשא כשמצאנו. אני זוכר את ההשפלה, את השלילה המוחלטת של צלם האנוש. אני מכיר את הפחד ואת האימה".
לדבריו, "כשאלי שרעבי שוחרר מהשבי קיבלתי זעזוע עמוק. שוב נזכרתי כיצד נראתי בשחרור. כשפגשתי אותו ביום השואה בפולין, ב'מצעד החיים', לא הצלחתי לעצור את הדמעות. חיבקתי אותו וסיפרתי לו ששוחררתי אחרי 1,033 ימים. לא היינו צריכים לדבר, הבנו אחד את השני.
"כשעמדנו גאים, 80 שורדי שואה שהובילו את 'מצעד החיים', 80 שנה אחרי ששוחחרנו מהמחנות, חיבקנו את שורדי שבי חמאס ואמרנו להם שיש נחמה ושיש תקווה. שאנחנו, שורדי השואה, הם ההוכחה שאפשר להשתקם מהתופת ולבנות חיים - ואפילו חיים מאושרים. לא נוכל לעשות את זה עד שכולם ישתחררו, החטופים החיים והחללים כאחד. שתיקה היא כתם מוסרי ועלינו לזעוק ולעשות הכול כדי שישובו אלינו במהרה".
שורדת השואה דבורה ויינשטיין, ילידת סרביה שניצלה מהזוועות כשברחה מביתה הבוער במסע הישרדות שנמשך שנים, הוסיפה: "בשבילי 7 באוקטובר זו שואה שנייה. כשראיתי את הבתים בבארי עולים באש, ראיתי את עצמי כילדה קטנה בת 5 שביתה נשרף. הייתי רעבה במשך ארבע שנים. כשראיתי את התמונה של אביתר, עור ועצמות, התקשיתי לנשום, ממש עד כדי לחץ בחזה.
"אסור לעם היהודי שסבל כל כך הרבה להיות אדיש לתמונות הקשות של הרעב. יצאנו למלחמה צודקת אבל צריך לעצור את הסבל. העולם צריך להתעורר ולפעול לשחרור החטופים שנמצאים אצל המחבלים האכזריים", אמרה. "לנו לא הייתה תקווה שמישהו יבוא להציל אותנו. שרדתי רק כי אמא שלי אמרה לי כל יום שאני חייבת לחיות כדי להגיע לארץ ישראל. לחטופים שלנו יש תקווה שצה"ל יבוא להציל אותם, שאנחנו נציל אותם. חייבים להביא אותם הביתה לפני שיהיה מאוחר".
רויטל יכין-קרקובסקי, משנה למנכ"ל ארגון "מצעד החיים" העולמי, הוסיפה: "התמונות הקשות של חטופינו בעזה הן טריגר לשורדי השואה, שמיד חוזרים בזיכרונם 80 שנה אחורה. השואה הייתה ייחודית, אך אין ספק שהחטופים בעזה עוברים רגעים קשים, שחלקם מזכירים את מה שחוו שורדי השואה. רעב הוא רעב, אימה היא אימה - ושנאת היהודים שעומדת מאחורי מעשי הנאצים ומחבלי חמאס לא השתנתה.
ב'מצעד החיים' האחרון צעדו שורדי שואה לצד שורדי שבי. הקשר בינהם הוא גורדי, הם מבינים אחד את השני דרך העיניים. לא צריכים להסביר את הסבל או להגדיר אותו במילים, הם פשוט מרגישים. שורדי השואה, כמו נפתלי פירסט, מלמדים שאפשר להשתקם. אבל כל עוד החטופים לא שבים, לא נוכל להתחיל את תהליך השיקום הארוך שמצפה לנו - כיחידים וכחברה".
פורסם לראשונה: 19:20, 02.08.25
