הנשיא יצחק הרצוג הכריז הבוקר (ראשון) על רשימת 15 האזרחים שיקבלו השנה את "אות נשיא המדינה לגבורה אזרחית". האותות יוענקו ב-4 בספטמבר בטקס רשמי בבית הנשיא בירושלים.
האותות השנה יוענקו לאביב אליהו ז"ל, לירון ברדה ז"ל, דני וובק ז"ל, מתן מרדכי ליאור ז"ל, תומר אליעז-ערבה ז"ל, יובל קסטלמן ז"ל, יונס אלקרינאוי, מלחם אסעד, נעם בונפד, גלעד הונוולד, אושרית חדד ושיראל פופקין, ערן מסס, הרב חיים סאסי ומתנאל סירי. ynet הביאה את הסיפורים מאחורי הזכיות ותגובות הזוכים ומשפחותיהם.

"המחבל שאל אם יש איתי יהודים"

יונס אלקרינאוי שיקבל את אות הנשיא סיפר כי "אני שמח שהזמינו אותי והעניקו לי את האות - הבוקר דיברו איתי, ואני מתרגש מאוד". יונס (51) אזרח בדואי מרהט, הציל ב-7 באוקטובר צעירים רבים שברחו מהטבח במסיבת הנובה והסתתרו בשטח החווה בה עבד. מחבלים שהגיעו לחפש אחר מבלים שאלו את יונס אם הם מסתתרים אצלו, והוא תוך סיכון חייו שכנע אותם בנחישות כי אין איש מלבדו בחווה - ובכך הציל את חייהם של הצעירים.
יונס סיפר מאירועי 7 באוקטובר כי "היו אנשים שביקשו ממני עזרה - הייתי בטוח שהמחבלים לא יגיעו". לדבריו: "הייתי עם 24 עובדים תאילנדים בזמן שהבן שלי שלח לי סרטונים של המון מחבלים". רק שלושה מעובדיו מבינים עברית, ובניסיון להסביר להם מה קורה הראה את הסרטונים כשהוא אומר שהמחבלים בדרך "בשביל להרוג".
אחד התאילנדים ששמר על השער לפי בקשת יונס דיווח בשעה 09:30 על מישהו שנכנס לחווה. "שאלתי אותו אם הוא צריך עזרה. הוא נבהל, ואחרי שהבין שאני עובד במקום סיפר כי ברח עם עוד חמישה אנשים שמתחבאים ממחבלים". יונס ביקש ממנו לקרוא לכולם כדי "שייכנסו לחדר האוכל - הצעתי להם מים ואוכל כדי שיירגעו". במשך הגיעה גם בחורה שסיפרה ליונס שחבר שלה מתחבא מדמם ובקושי עומד, לדבריו "הבחורה חשבה בהתחלה שאני מחבל - אמרתי לה שהכול בסדר".
יונס סיפר כי פתאום הוא שמע אופנוע מתקשר, והחליט להכניס את כולם לחדר - הוא יצא לקראת החמושים לבדו. "אחד המחבלים ניסה לפתוח את השער בידיים, חשבתי שאם יראה שסגור הוא ילך", אמר. יונס המשיך: "יצאתי לדבר איתו בערבית - שאלתי מה הוא רוצה, אמרתי שאני בדואי מוסלמי מרהט".
בשלב הזה לאחר שהמחבל הראשון ביקש ממנו לצאת מהשער, הוא שאל את יונס: "יש איתך יהודים?". השאלה הבהילה את יונס שהרגיש "דפיקות לב חזקות, בקושי עמדתי על הרגליים". הוא נשבע בפני המחבל שאין איתו אף יהודי, אך המחבל לא ויתר ושאל שוב - ויונס המשיך להתעקש: "אני לבד".
המחבלים עזבו אחרי מספר דקות, ויונס נכנס לחדר כדי לבדוק אם כולם בסדר. כשנכנס פנימה, האנשים שהסתתרו במקום חששו לצאת ורק לאחר כמה קריאות הם יצאו והודו לו: "התחילו לחבק אותי". בהמשך הם הזעיקו את פיקוד העורף והמשטרה למקום שביקשו ממנו לא להשתמש ברכבו כי "הוא דומה לשל המחבלים". הכוחות הגיעו למקום רק בשני בערב.
האנשים שהסתתרו בחווה רצו שהוא יעזוב איתם את המקום, אך הוא סירב בטענה שהוא מחויב לעובדים התאילנדים: "אני לא יכול לעזוב אותם". אחרי חודשיים אחד הבחורים התקשר אליו: "הוא ביקש לפגוש אותי". יונס ששמח לקבל את השיחה, אמר כי חשוב היה לו "לוודא שהם בסדר - נפגשנו אחי חצי שנה כולנו יחד". היום יונס מעביר הרצאות יחד עם שורדי הנובה שהציל, ואף הזמינו אותם לנורבגיה כדי "לספר את הסיפור שלנו".
8 צפייה בגלריה
יונס אלקרינאוי
יונס אלקרינאוי
"חשבתי שאם המחבל יראה שסגור הוא ילך", יונס אלקרינאוי

"עבורי קדושת החיים היא ערך עליון"

מתנאל סירי, שהתבשר על קבלת האות בשיחה אישית מהנשיא בחמישי האחרון, אמר: "אני גאה להיות חלק מהעם הנפלא הזה". סירי (25) הוא תושב ראשון לציון וסטודנט שנה ב' בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ובתוכנית "מובילים". בבוקר 7 באוקטובר הוא סיים את משמרת הלילה בעבודתו, וכשהבין כי יישובי העוטף תחת מתקפה - החליט לנסוע ולסייע בלחימה העצימה. סירי חבר לשניים מחבריו, ויחד הם העניקו סיוע מקיף בפינוי פצועים והמשך הלחימה אל מול המחבלים.
מתנאל סיפר בהתרגשות כי מבחינתו ב-7 באוקטובר היה "חלק ממסורת רבת שנים של הקרבה ונתינה שמאפיינת אותנו כעם וכחברה". עוד אמר כי "עבורי ערך קדושת החיים הוא ערך עליון, וחובתנו המוסרית היא לשמור על חיינו וחיי אחרים".
מתנאל גם התייחס לכך שעברו 653 ימים ללחימה, ואמר: "כולי תקווה שנזכה לראות בחטופים, החיים והחללים, שבים לבתיהם - בהם חברי יוסף אוחנה". והוסיף שהוא מייחל ל"ימים של שקט, אהבת חינם ושלום - לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה'".
8 צפייה בגלריה
מתנאל סירי
מתנאל סירי
"גאה להיות חלק מהעם הנפלא הזה", מתנאל סירי

"לצערי לא הצלחתי להציל את כולם"

גלעד הונוולד, שיקבל גם כן את אות הנשיא, טען כי "זה תעודת כבוד לכיתת הכוננות הגיבורה, למילואימניקים ולנשים שלהם - לא לעצמי". גלעד (45) מקיבוץ עלומים יצא ב-7 באוקטובר להילחם בעקבות מחבלים שפרצו לקיבוץ, בעוד אשתו ושבעת ילדיהם מסתתרים בממ"ד. גלעד נלחם בגבורה, ואף טיפל בפצועים ופינה אותם תחת אש לבית חולים ולנקודות איסוף שונות.
הוא יצא להילחם למרות שלא היה חבר בכיתת הכוננות, ועל אנשיה אמר כי "הזכות האמיתית היא להיות חלק מהם". גלעד שיתף: "במקרה יצא לי להיות במקום מסוים, אבל כל אחד היה עושה זאת במקומי". לדעתו, האות לא מגיע לו בטענה כי היה יכול לעשות יותר "לצערי לא הצלחתי להציל את כולם, 22 עובדים זרים נרצחו אצלנו, כדורים שרקו לי ליד האוזן - חשבתי שזה הסוף".
8 צפייה בגלריה
גלעד הונוולד
גלעד הונוולד
"האות לכיתת הכוננות הגיבורה, למילואימניקים ולנשים שלהם - לא לי", גלעד הונוולד

"אם הייתי עוזב - הוא היה מת"

הרב חיים סאסי, זוכה נוסף, שיתף שהוא לא יכול לשמוח כי "האחיין, רונן בן משה, נפל לפני שבועיים באסון הפומה". סאסי (52) משדרות הוא רב ישיבת ההסדר בעיר וחובש באיחוד הצלה. בבוקר 7 באוקטובר הוא עזב את משפחתו בממ"ד ויצא לטפל בפצועים. לדבריו: "אנשים כאן משלמים את המחיר והם הגיבורים האמיתיים - נכון עשיתי ונפצעתי אבל זה כבר היסטוריה".
הרב סאסי סיפר על החילוץ ב-7 באוקטובר: "קפצתי עם האקדח האישי - אמרו שיש שוטר פצוע בתחנה, והיינו מהראשונים להגיע למקום" שהיו בו רונן גבאי, הרבש"ץ הקודם שנפצע בכתף, ואמיר כהן מפקד המחוז ומרטין קוזמיצקס שחטף כדור בראשו. סאסי ביקש מאמיר בגלל הצלף באזור שייתן "מכת אש שאני ארוץ אליו", אך הוא נורה בקרסול. תוך שגרר את מרטין למחסה הוא חטף שני כדורים נוספים - אחד בפנים ואחד ביד.
בניסיון להציל את מרטין, הרב סיפר כי "בדקתי לו דופק ושמתי חוסם עורקים, אך לצערי לא הצלחתי להציל אותו". עוד הוא תיאר כי רונן, מתי צרפתי (שוטר נוסף שקיבל כדור בחזה) והוא חיכו שעה וחצי לחילוץ. במהלך הנסיעה הרב סאסי הבחין כי מצבו של צרפתי מידרדר: "לקחתי את התחבושות שהיו לי על הפנים ודחפתי לו אותן עם האצבע לחור בגב. כשהגענו לבית החולים אמרתי לפרמדיק שלא יפריד בינינו - אם הייתי עוזב את האצבע הוא היה מת".
הרב סאסי ביקש למסור לכולם "להמשיך לחיות, לשמוח". על הנערים שעתידים להתגייס אמר כי "להם מגיעות אלף תעודות - נער שמתגייס היום יודע לאיפה הולך ומה הסיכונים והמחירים". על עצמו אמר: "אשתי אומרת לי שמגיע לי תעודה של אידיוט שפעל בפזיזות".
8 צפייה בגלריה
חיים סאסי
חיים סאסי
"קשה לשמוח. האחיין נפל לפני שבועיים באסון" חיים סאסי
(צילום: שי דרויק, לע"מ)

"הציל חיים בזכות הגבורה שלו"

מתן מרדכי ליאור ז"ל, איש המוזיקה וההגברה בפסטיבל ה"נובה" ברעים שנרצח על-ידי מחבלים בזמן שחגג במסיבה, זכה גם כן באות הנשיא. מרדכי ליאור ז"ל (35) משדי חמד היה בין האחרונים שנשארו ברחבה כדי שיוכל להציל כמה שיותר אנשים: "הוא נשאר בשביל לכרוז לכולם ולהכווינם לפתחי החירום", סיפר אביו עופר.
עוד סיפר האב כי "כל מי שהכיר את מתן ידע שכל ליבו מלא רק בנתינה, טוב לב ואהבת האדם". הוא המשיך לתאר את בנו כבחור בעל "חיוך יפהפה, שמאיר את החדר בעיניו שמשדרות רק טוב".
האב שיתף כי מאז 7 באוקטובר המשפחה נפגשה עם חלק משורדי הנובה שסיפרו על כך "שמתן ממש הציל את חיים בזכות הגבורה שלו". את הבשורה על קבלת האות המשפחה קיבלה לדברי האב בגאווה, אך גם בעצב משום שהיו מעדיפים שמתן "יהיה איתנו, הגעגועים רבים - זה כאב שלא מרפה".
8 צפייה בגלריה
מתן ליאור, נרצח במסיבת הטבע ברעים
מתן ליאור, נרצח במסיבת הטבע ברעים
אביו של מתן: "עם כל הגאווה, האות לא מרפה את הכאב". מתן מרדכי ליאור ז"ל
( באדיבות המשפחה )

"דברו איתי בערב - אני בעזה"

נעם בונפד, הנלחם ברגעים אלא ברצועת עזה, התבשר גם כן על זכייה באות הנשיא על גבורתו ב-7 באוקטובר. בבוקר הטבח, נעם (28) מקיבוץ סעד, שהה אצל משפחתו בירושלים. עם פרוץ המתקפה על יישובי העוטף הוא דהר לאזור במטרה להילחם, ויחד עם אנשי כוחות ביטחון נוספים נכנס לכפר עזה.
לאחר חצי שעה של קרבות מול מחבלים רבים, נעם עלה לגג של אחד המבנים ובמשך שעות צלף במחבלים במטרה להציל חיים ולאפשר את המשך הלחימה. בניסיון לשוחח איתו בונפד ענה: "תודה רבה, דברו איתי בערב - אני בעזה".

"היינו מוותרים על האות כדי שתישאר"

לירון ברדה ז"ל, מנהלת ברים במסיבת הנובה שנרצחה במסיבת הנובה, זכתה גם היא באות הנשיא. ברדה (26) משער שומרון, בחרה להישאר בשטח המסיבה כדי להגיש עזרה ראשונה לפצועים - למרות שבני משפחתה הפצירו בה להימלט. אביה של לירון, אבי, סיפר בשיחה עם ynet על רגע הבשורה על קבלת האות כי "הנשיא בכבודו ובעצמו התקשר לפני כמה ימים, וסיפר לנו על האות ללירון - התרגשנו מאוד".
עוד הוא שיתף כי "כמובן שהיינו מוותרים על האות בשביל שהילדה תישאר בחיים". אבי הסביר כי הוא לא מופתע מהזכייה: "היא עשתה מעשה גבורה". על 7 באוקטובר סיפר כי "איך שהתחילו האזעקות היא התקשרה אליי - בהתחלה היה קשה להבין את הכאוס הגדול". לדבריו, היא טיפלה בפציעות של אנשים למרות הסיכון שלקחה ובקשות המשפחה שתברח, עד לשלב בו אמרה לו בשיחה: "יורים עליי". הקשר נותק לאחר השיחה, והמשפחה קיבלה הודעה ב-6 בערב כי היא "לא בחיים".
אבי ברדא סיפר כי מאז הם מנציחים את לירון באירועים שונים: "משלוחי מנות בפורים לחיילים פצועים ולתלמידים, ייסדנו טורניר פוטבול לזכרה, מסיבות נובה של חברים שמנציחים אותה והיום אנחנו פועלים לקים גן הנצחה לזכרה בכניסה לשערי תקווה". משפחת ברדה נושאת כאב מאז 7 באוקטובר, אך גם דאגה. ללירון יש שני אחים, האחד מפקד פלוגה בגבעתי והשני לוחם צעיר, ושניהם נלחמים בעזה מתחילת המלחמה.
8 צפייה בגלריה
לירון ברדה ז"ל
לירון ברדה ז"ל
אביה של לירון: "היא עשתה מעשה גבורה". לירון ברדה ז"ל
(באדיבות המשפחה)

"פעלנו ממצפון לא לשם אותות"

ערן מסס התבשר על זכייתו בעודו בדרכים: "התרגשתי מאוד - שיחת הטלפון הזו היא סגירת מעגל אישית ומרגשת עבורי". מסס (46) מקריית אתא נשוי ואב לארבעה ילדים, השתחרר משירות קבע ובבוקר הטבח עלה על מדים ונסע מיוזמתו לעוטף עזה במטרה להילחם ולהציל חיים. במושב פטיש נלחם במחבלים, וכשהגיע למתחם מסיבת הנובה חיפש בתוך הזוועות סימן לחיים - במטרה להעניק סיוע ראשוני ולהציל חיים של אזרחים רבים. ערן אף סייע בהקמת חמ"ל של ניצולים מהנובה. לדבריו: "עשינו את מה שעשינו מצו מצפוננו, לא לשם אותות או הכרה".
בפברואר האחרון עזב את תפקידו כסמנכ"ל תפעול בעיריית קריית אתא, והקדיש את עצמו להסברה בין-לאומית ולפעילות למען החברה. בין יתר עיסוקיו, הקים מיזם ייחודי בשם "לב גן עדן", במסגרתו הוא עורך ריטריטים בני שלושה ימים ללוחמים סדיר ומילואים, במטרה להעניק להם תמיכה נפשית וכלים להתמודדות עם החוויות הקשות. "אני עושה את זה בהתנדבות מלאה, מכספי ומכספי תרומות", סיפר. "בכל חודש אנחנו מביאים קבוצת לוחמים לווילה בצפון לטיפול באמבטיות קרח, 'סאונד הילינג' ומגוון מטפלים".
מסס עוסק בהסברה עולמית מ-7 באוקטובר, ומספר ברחבי העולם את סיפורו האישי והקולקטיבי של אזרחי ישראל בעקבות אירועי 7 באוקטובר. הוא מתאר כיצד הוא: "חי את זה בימים, בלילות, בסיוטים. היום הזה נוכח בי ובמשפחתי באופן עמוק".
הוא סיפר כי הרגעים מאז אותו יום מלווים אותו ללא הפסקה, וכי גם לו היה יכול לאחור, לא היה משנה דבר בהחלטתו לצאת לדרך. "אם הייתי יכול לחזור לרגע ההוא, הייתי יוצא מוקדם יותר ומגיע מהר יותר. לא הייתי מצטער - גם אם הייתי יודע מראש שאני לא חוזר".
לדבריו, חשוב להכיר תודה למי שמסכנים את חייהם: "הכרת הטוב היא ערך שחסר היום, אנחנו צריכים לחנך את ילדינו לכך". "מרגש לראות שגם בתוך כל הכאוס והמלחמות, יש מי שאומר תודה. הכרת הטוב היא ערך שחסר היום, ואנחנו צריכים לחנך לכך את ילדינו".
מסס הקדיש את האות שקיבל לאלה ששילמו בחייהם ב-7 באוקטובר: "אות הגבורה מגיע למי שלא חזרו. אני שילמתי בנפשי, אבל האות הזה שייך למי ששילם בחייו". ולסיום אמר כי "יצאתי ברגע שהבנתי שצריך אותי שם, כך חונכתי וכך אני מאמין: כשצריך אותך - אתה בא".
8 צפייה בגלריה
|
|
"היום הזה נוכח בי ובמשפחתי באופן עמוק", ערן מסס|
(|)

"טיפלנו בפצועים שלושה ימים רצוף"

אושרית חדד ושיראל פופקין, זוכות נוספות באות הנשיא, הן חברותיה של הפרמדיקית עמית מן ז"ל שהעניקו טיפול רפואי מציל חיים עם חובשים נוספים בבית חולים שדה שהקימה שיראל בצומת שובה. עשרות רבות של פצועים פונו אליהן - חיילים ואזרחים - ויחד עם צוות האמבולנס הן העניקו להם טיפול מציל חיים.
8 צפייה בגלריה
אושרית חדד פרמדיקית מד"א תדליק משואה בערב יום העצמאות
אושרית חדד פרמדיקית מד"א תדליק משואה בערב יום העצמאות
אושרית חדד ושיראל פופקין. פופקין: "הופתעתי מאוד - הודיתי לנשיא"
(צילום: דוברות מד"א)
פופקין (24) מקדומים, סיפרה בשיחה עם ynet על רגע הבשורה על קבלת האות בשיחה מבית הנשיא: "אמרו שהנשיא רוצה לדבר איתי, לא הבנתי מהיכן זה מגיע - הוא אמר לי שהוא מתרגש לספר לי שנבחרתי לקבל אות גבורה". פופקין שבדיוק התארגנה ליום עיבוד אחרי סבב מילואים של 100 ימים שיתפה על התרגשותה מהבשורה: "הופתעתי מאוד - אמרתי לנשיא תודה רבה".
ביום הטבח, פופקין קפצה עצמאית מביתה באמבולנס של איחוד הצלה היישר לדרום להענקת סיוע רפואי, וכדי לחפש את חברתה הטובה - הפרמדיקית עמית מן. "הייתי אמורה להיות אצל עמית בחג, ודחינו את זה ברגע האחרון - נסעתי לשם עם היוודע מה שקורה".
בהגיעם לצומת חלץ, התחילו להגיע פצועים לקבלת טיפול. "אזרחים או חיילים שנכנסו ללחימה. זה היה זרם בלתי פוסק של פצועים. מיום שבת ועד יום שני צהריים טיפלנו בפצועים ופינינו לבתי החולים". פופקין שיתפה כי היא "עדיין לא מעכלת את הסיטואציה", למרות הניסיון שלה במצבי חירום שונים. את דבריה סיכמה במסר לכולם: "לשאוף לכמה שיותר אחדות בעם - זה הדבר הכי חשוב כרגע".