שחור על גבי לבן: לפי נתוני הוועדה לקידום מעמד האישה מספר הנשים שנרצחו השנה בישראל הוא הגבוה בעשור האחרון. רשמית. לא "תחושה", לא "שיח תקשורתי" - עובדה סטטיסטית מצמררת. 44 נשים שילמו בחייהן בגלל אלימות בשנת 2025, וכל מערכת האכיפה אמורה להיות מגויסת לחלוטין כדי לעצור את המגפה הזאת. אבל אז מגיע הרגע שבו המדינה אמורה להפנים את גודל האסון, רגע דיון מיוחד בוועדה לקידום מעמד האישה בנושא אלימות נגד נשים, ומה עושה השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר? מבטל. לא שולח נציגי משטרה. אוסר על השב"ס להגיע. פשוט מוחק את הדיון מעל סדר היום.
ומפה הכעס שלי רק גדל.
כי כשפעילת הימין הדר מוכתר הוטרדה מינית בהפגנה בשבוע שעבר, וזה אכן היה אירוע חמור, פתאום מחנה שלם התעורר. טלפונים לארגוני נשים. דרישה להוקיע. פתיחים זועמים בכל אולפן. "איפה ארגוני הנשים?" זעקו. “למה לא מגנים?” הטון היה כמעט מטיף. כאילו אכפת. כאילו מדובר בעיקרון.
אבל הנה המבחן האמיתי: לא הטרדה אחת שמשרתת נרטיב, לא סערה של 24 שעות, אלא אלימות מתמשכת, עקבית, קטלנית. אלימות שנשים משלמות עליה בחיים שלהן. וכשזה מגיע איפה כל אותם מגנים קולניים? איפה הצעקות? איפה ההתייצבות הנחרצת?
כלום. שקט מביך. שתיקה שבורה. וזה לא מקרה חד פעמי. זה הלך הרוח.
בדיוק כמו שהממשלה הזו בורחת כבר שנתיים מוועדת חקירה ממלכתית ל-7 באוקטובר כך היא בורחת מדיון אמיתי באלימות נגד נשים. אותה התחמקות, אותו פחד מעובדות, אותו חשש מלקיחת אחריות. שני המשברים האלה זוכים לאותו יחס: טיוח. דחייה. שתיקה. בריחה. זו רוח התקופה.
בדיוק כמו שהממשלה הזו בורחת כבר שנתיים מוועדת חקירה ממלכתית ל-7 באוקטובר כך היא בורחת מדיון אמיתי באלימות נגד נשים. אותה התחמקות, אותו פחד מעובדות, אותו חשש מלקיחת אחריות
וכידוע בן גביר, שבשגרה מופיע בכל זירת פיגוע, שמגיע לכל מקום שבו יש מצלמות ושוטרים ודרמה אותו שר בדיוק, לא מגיע לזירות שבהן נשים נרצחות. לא מתייצב מול המשפחות. לא מציג תוכנית לאומית. לא אפילו מאפשר דיון בסיסי בכנסת. נשים שנרצחות? לא אירוע ביטחוני מבחינתו. לא באמת מעניינות את המערכת שבידיו.
רות אלבזצילום: סתיו ברקאיוכך נראית הפקרה. לא מילה גדולה מציאות. המדינה יודעת, רואה, מודדת, ובכל זאת לא עושה. האלימות גדלה, המספרים עולים, והשר שמחזיק את הכוח לעצור חלק מזה? עסוק בקרבות אגו ובחרמות פוליטיים
אנחנו מופקרות. לא מטאפורית מילולית. מי שאמור להגן עלינו בוחר להתעלם מאיתנו.
אז אולי הגיע הזמן להגיד את זה בלי להתבייש: אם ממשלה לא מסוגלת אפילו לשבת ולדון ברצח נשים, היא לא ראויה להיקרא ממשלה. ואם שר לביטחון לאומי לא רואה חיי נשים כעניין קריטי הוא פשוט לא השר שלנו.
