בדיון בנושא "שדה הקרב בעולם המודרני" שנערך היום (שלישי) בוועידת ההייטק הביטחוני של ynet ו״ידיעות אחרונות״ בשיתוף לשכת המהנדסים בישראל, פרופ' יוסי שיין מאוניברסיטאות ג'ורג'טאון ותל אביב, אורנה מזרחי, חוקרת בINSS ולשעבר סגנית ראש המל"ל למדיניות חוץ, ואבי כאלו, מנהל ביטחוני בחברת פורסט וסאליבן, התמקדו בשאלה הקריטית של "היום שאחרי המלחמה" - וחשפו פערים משמעותיים בתפיסה האסטרטגית של ישראל לאחר אירועי 7 באוקטובר.
ועידת ההייטק הביטחוני - טלטלה במזרח התיכון: היום שאחרי המלחמה
פרופ' יוסי שיין, מומחה ליחסים בינלאומיים, פתח בביקורת נוקבת: "ההצלחות הפנומנליות שאנחנו צופים בהן, ההישגים יוצאי הדופן של ישראל בתחום הטכנולוגיה, בסייבר, ב-AI, בכל אותם דברים, קרסו בצורה מוחלטת ב-7 באוקטובר. כל המערך שנבנה כאן על האתוס הישראלי כסטארטאפ-ניישן קרס והפך לרגע שכולנו קראו לו 'שואה שנייה'".
שיין המשיך והדגיש את עומק המשבר: "מדינת ישראל במשבר עמוק מאין כמותו, לא רק ברמה הסטרוקטורלית של משבר גיאו-פוליטי אלא ברמה של שחקנים. שחקנים חלשים, משילות שלא קיימת״.
אורנה מזרחי, חוקרת בכירה, הבחינה בהבדל המהותי בין החזיתות: "בזירה הצפונית, אני חושבת שאנחנו נמצאים ביום שאחרי - אנחנו קבענו מטרה מאוד מינימליסטית של החזרת התושבים, התנועה הזו כבר החלה״. מזרחי הדגישה את השינוי בלבנון: "יצרנו מציאות חדשה בצפון שנוגעת לאיך נראה חיזבאללה, חיזבאללה של לפני 7 באוקטובר זה לא חיזבאללה של אחרי, המקום שלו בתוך לבנון השתנה לחלוטין. כל הציר השיעי נראה אחרת, איראן במצוקה בהקשרים האלה״.
לעומת זאת, בדרום המצב שונה לחלוטין: "בדרום שמנו מטרות מקסימליסטיות והגדרנו מטרות שיש ביניהן גם סתירה פנימית. מצד אחד, השבת החטופים ומצד שני, הניצחון המוחלט, שאני לא יודעת אם יש מישהו שיכול להסביר לי מה הוא״.
הפרמטרים להצלחה בעזה
אבי כאלו, פרשן ביטחוני, זיהה את "הסתירה המובנית״ במטרות - ״ בין השבת החטופים למיטוט החמאס. ברור שזה צריך להיות מדורג ולא מקביל כפי שאנחנו רואים״, אמר, ״אגב, מתוך המו"מ עם החמאס, כל עוד ישראל מתיימרת לחסל את החמאס חמאס לא יביא את החטופים״.
כאלו הציג ארבעה פרמטרים מדידים להגדרת היום שאחרי בעזה. הפרמטר הראשון, לדבריו, הוא "עסקת חטופים במובן של השלמת מתווה חטופים והחזרת כולם, קודם כל במובן הערכי, הלאומי, התפיסתי האנושי ואפשר להרחיב בזה כמובן אבל גם כבסיס להסדרה אזורית, בזירה הפלסטינית גם היא מוגבלת בעת הזאת״.
הפרמטר השני הוא "שימור חופש הפעולה של צה"ל זאת אומרת גם במציאות שבה צה"ל נסוג מהרצועה שכמובן ביום שאחרי זה יידרש בצורה כזו או אחרת, בכל קונסטלציה שתסוכם, חופש הפעולה הצבאי צריך להישמר, הייתי אומר במודל של שטחי B אולי שטחי A באיו"ש."
הפרמטר השלישי, ציין כאלו, הוא "העניין של פירוז הרצועה. הוא לא יכול להיות הרמטי, זה ברור לכולם אבל בוודאי שאם מקימים מנגנונים משמעותיים יותר בגבול רפיח ובגבול מצרים אפשר לחשוב על כיוון שיודע לייצר מציאות שבה לא נראה מאסות של הברחות אמל"ח לתוך הרצועה ויצור עצמי של החמאס בתוך הרצועה״.
הפרמטר הרביעי והאחרון הוא "יצירת מציאות חלופית לחמאס בעזה. כל עוד לא יהיה פתרון לדבר הזה אנחנו לא נצליח להוציא את החמאס מעזה והמשך הלוחמה בו, היא כמובן תימשך חודשים ושנים קדימה אבל היא לא יכולה להיות חלופה לכך שנצליח לסלק את החמאס ולייצר מציאות אזרחית אחרת ברצועה״.
מהדיון עלתה ביקורת על היעדר האסטרטגיה הישראלית. פרופ' שיין אמר בין היתר: "למעשה, לישראל אין שום אסטרטגיה. על אחת כמה וכמה עכשיו, האסטרטגיה היחידה של ישראל היא דונלד טראמפ. זאת אומרת, אם הוא ייצא בהתבטאות לגבי העזה כרייברה הצרפתית, אנחנו מיד נאמץ, אם טראמפ יגיד לנו אתם כרגע עושים הסכם עם הפלסטינים אחרי שאני סוגר עם הסעודים על דיל של 600 או 700 מיליארד דולר, זה מה שיהיה״.
שיין הוסיף: "ישראל היא בת חסות, אין לה אסטרטגיה בשום דבר כרגע. יש לה התבטאויות ואוהדים בוושינגטון. אנחנו נמצאים בפני פייסקו ארגוני וזהותי בין הפוליטיקה למוסדות לבין בכלל הזהות הישראלית״.
אורנה מזרחי סיכמה את הבעיה האסטרטגית: "אנחנו תמיד מאוחדים מול איומים, אבל מול הזדמנויות ובגיבוש אסטרטגיה ובחזון מדיני, אנחנו..." - משפט שנותר תלוי באוויר.
לקחים והתפכחות
המומחים חלקו את תהליכי ההתפכחות האישיים שלהם. אבי כאלו סיפר על ניסיונו בצוות הצה"לי שליווה את השיח מול ממשל אובמה, והודה: "גם העמדות שלנו לא היו כמובן מקובלות על ממשל אובמה בשעתו, גם הן היו רכות מדי ביחס למה שהייתי מגדיר משטרי ושולי הביטחון שישראל תצטרך, אם וכאשר, במציאות הסדרית״.
פרופ' שיין התייחס לאמונתו במערכות המדינה שהתנפצה: "אני האמנתי בצורה בלתי רגילה, והופתעתי מחוסר העמידות של מוסדות ומהאיום של הפוליטיקה על יכולת האיום של מוסדות, ולכן כאשר גם מוסדות כושלים משל עצמם, כפי שקרה ב-7 באוקטובר, פלוס מערכת פוליטית עוינת להם, אם זה במשפט, בפוליטיקה, לא חשוב מי צודק בכלל, אנחנו נמצאים בפני פייסקו ארגוני וזהותי״.
"אני התחלתי את כל העיסוק שלי בצבא ובמל"ל בעיסוק בתחום הפלסטיני, הייתי מבין אלה שחשבו שאנחנו הולכים פה להסדר אפשרי״, אמרה מזרחי, "עברתי תהליך של התפכחות בשנת 2000 עם האינתיפאדה השנייה, בהמשך ב-2007 עם ההשתלטות של החמאס בעזה״.
מזרחי הדגישה את המסקנה העיקרית שלה: "הטעות המאוד גדולה היא שהזנחנו את הטיפול בנושא הפלסטיני, אין לנו את הפריבילגיה שלא לעסוק בלנסות ולמצוא איזשהו פתרון סביר לשני הצדדים כדי שנוכל להמשיך ולחיות ביחד ולא לאמץ את אותה תפיסה שאנחנו יכולים לנהל את זה ולהניח את זה בצד״.
