בצל הדיווחים כי ישראל תידרש ל"שנתיים של לחימה עצימה" כדי להכריע את חמאס, ביקש סמח"ט שריון, סגן-אלוף במיל' אלי מאירי, להבהיר כי "גם אחרי מבצע חומת מגן לפני יותר מעשרים שנה אנחנו עדיין נלחמים מדי יום ביהודה ושומרון". בריאיון לאולפן ynet אמר מאירי הבוקר (ראשון) כי "צריך להבין שהמנגנון של המילואים לא צריך לקרות, שכל פעם לוחצים על 'קליק' ומוציאים אותנו לעוד מאה ימי מילואים".
"נבוא לדגל בכל פעם שיקראו לנו"
(צילום: ליאור שרון)
"יש לנו איום בלבנון, שהיא מדינה לא יציבה, יש לנו משטר שנפל בסוריה וכעת עומד בראש המדינה טרוריסט עם המון מיליציות, יש שם גם חיכוך עם הדרוזים. יש לנו גם את מצרים, שברגע אחד יכולה להתהפך אם א-סיסי יאבד את השליטה, ויש את הגזרות הרחוקות שלא בשליטתנו. מה שכן בשליטתנו זה צבא סדיר חזק וכוחות המילואים. אנחנו נבוא לדגל בכל פעם שיקראו לנו.
"אם לא יהיה גיוס אדיר, אנחנו (משרתי המילואים) פשוט נישחק. זה מה שיקרה - או שמדינת ישראל תשלים עם זה שעל גבולותיה צומחים ארגוני טרור והיא תגיד 'אין לי את הסד"כ, ארגוני הטרור יאיימו על הגבולות'", אמר.
לדבריו, "הציפייה היא ברורה וחד משמעית: הממשלה צריכה לחוקק חוק גיוס שיכניס את כולם מתחת לאלונקה, שיכניס לצה"ל מיד עוד עשרת אלפים חיילים. יגידו לי 'לא מיד, זה תהליך', אבל שבענו מסיפורים ומהבטחות. אנחנו צריכים לוחמים כדי שנוכל לחיות את חיינו, זה לא במקום מי שמגיע, זה רזרבה. אני מקווה שבבחירות הקרובות העם יגיד את דברו. הממשלה כרגע לא עושה מספיק כדי לטפל בביטחון שלנו. זה הביטחון הבסיסי, היכולת שלנו לחיות פה בישראל".
סא"ל מאירי ביקש להבהיר כי "אנחנו המילואימניקים נבוא מי שיקראו לנו. אנחנו חדורי מוטיבציה ואנחנו נילחם ונעשה הכל כדי להגן על המדינה, אבל אנחנו מילואימניקים. צה"ל צריך צבא סדיר חזק וגדול שיגן על כל הגבולות והגזרות שדיברנו עליהן".
גם מיטל רוזנבלום, תושבת שדרות שבעלה אוריאל גויס לסבב רביעי במילואים, הבהירה כי משפחתה תמשיך לתרום לביטחון המדינה "למרות כל הקושי". "אני לא אשת צבא. אני לא באמת יודעת מה קורה שם ומה המטרות ומה היעדים. אנחנו רוצים לחיות בביטחון, בשלום, באופן ברור ומובהק. לא שעוד חמש שנים ניכנס שוב לסבב או שעוד עשר שנים נהיה המטרות הבאות. המצב לא מאפשר לנו גם אוויר, אנחנו צריכים אוויר לנשימה. לחשוב שחס וחלילה עוד עשר שנים נצטרך לעבור את מה שעברנו ב-7 באוקטובר, והוא ייצא שוב למילואים. אנחנו בחוסר ודאות", תיארה.
היא אמרה כי "כבר עשרים שנה אנחנו שומעים 'חמאס מורתע', 'אין לו כוחות', אז איפה הסוף? אנחנו רוצים לראות תוצאות. אנחנו רוצים לדעת שלמחיר שאנחנו משלמים יש בסוף תועלת. המחיר המשפחתי מאוד גובה. אומרים שחמאס מורתע ואנחנו רואים שיש לו יכולות. לאן זה הולך? אני כבר לא יודעת איך להגיב לכל ההתקלות האלה. אני סובלים את המצב הזה עשרים שנה כתושבי שדרות, ועוד שנתיים של מילואים בלתי פוסקים - ולא רק עכשיו. כל הזמן יש סבב ועוד סבב, ושומר החומות ומגן וחץ ועוד פעם מפונים מהבית".
"הייתי חותמת קבע בשביל התפקיד"
רב-סמל במיל' תמיר שלגי, ששירתה כבר יותר מ-500 ימים במילואים, אחראית על רענון הגדודים שיוצאים מעזה - וכעת יצטרכו לחזור להמשך הלחימה. "זה הולך להיות שבוע עמוס, אבל אנחנו אוהבים את העשייה. אנחנו מביאים גדודים גם לפני הכניסה לעזה או ללבנון ולסוריה, תלוי בצורך המבצעי. כאן יש לנו את כל המשאבים שאנחנו יכולים להציע להם: רענון נשקים, רענון לכלים, רענון בשבילם. יש פה גם קב"נים, רופאים ודברים אחרים. גם את הנפש צריך לרענן.
"הנפש מותשת. הסיפוק הכי גדול שאני יכולה להציע זה לרענן אותה. לתת להם (ללוחמים) בריכה, חדר כושר, ערבי גדוד. הם אוהבים לשחק פה עם הכדור, תוך שתי דקות הם חוזרים לחייך. הם מגיעים לפה וישר שואלים אותי 'איפה הבריכה?'", סיפרה.
רס"ל במיל' תמיר שלגי: "מרגישים סיפוק"
(צילום: ליאור שרון)
היא תיארה כי "בשבילי הסיפוק הכי גדול זה לראות אותם נהנים. אני עושה את זה כבר יותר משנה. לא מזמן היה לנו פה גדוד שהרס"ר תמיד שלח להורים תמונות מעזה, שיראו שהלוחמים בסדר. עשינו להם הפתעה, כי הם לא ידעו שהילדים יצאו - ושלחנו להם סרטון שהם פה, בבית. ההורים התחרפנו, זה היה מדהים. מהלב אני אומרת שזה הדבר הכי חשוב שיכולתי לעשות, זה הסיפוק הכי גדול. כל האנשים כאן מרגישים סיפוק.
"אם הייתי יכולה, וגם דיברתי על זה עם המפקד שלי, הייתי חותמת קבע בשביל להישאר בתפקיד הזה. אבל זה קצת קשה, אני סטודנטית וזה קשה עם הלימודים. אני מנסה לתמרן. שנה וחצי אני עושה רק רענונים, זה מה שאני זוכרת. למרות זאת אין תחושת פספוס, הייתי מוכנה לעשות את זה כל החיים שלי, אני באמת נהנית".
