"לא עמדתי במשימה הזו, זה קרה לי במשמרת שלי. כשלתי. אני יודע שאת הנעשה אין להשיב. אני מרכין ראש". במילים הללו פתח מפקד יחידת 8200 היוצא, תת-אלוף יוסי שריאל, את נאום הפרידה שלו היום (שלישי) בבסיס ירקון של היחידה. במקומו נכנס לתפקיד תת-אלוף א', סגן מפקד היחידה לשעבר שנקרא לחזור לשירות קבע. תא"ל שריאל בחר לקיים את הטקס דווקא שם, בבסיס בדרום שהיה יעד למתקפת הפתע של חמאס ב-7 באוקטובר, שאותה כשלה יחידת המודיעין בראשותו לזהות ולהתריע מפניה.
בדומה לנאום הפרישה של ראש אמ"ן בעת המתקפה, אלוף אהרון חליוה, גם הנאום של שריאל עמד בסימן בקשת סליחה והכאה על חטא. "הנני העני ממעש מבקש להיפרד בתפילה, בסליחה, בחשבון נפש ובתקווה", אמר שריאל. הוא הוסיף: "אנו מחויבים להביט במראה, אנו חייבים בחשבון נפש. דברים רבים מדי לא הבנתי ולא הבנו. הבנות בסיסיות על אויבינו קרסו. תפיסות יסוד על עצמנו התנפצו. אזרנו אומץ כדי להתחיל ולאסוף את השברים. בחרנו לצאת למסע ארוך שבו ייכתבו הלוחות השניים. מציאותיים יותר. אנושיים. לוחות שאין בהם אידיליה ויש בהם חטא ותיקון".
"האמת חייבת להיאמר", המשיך שריאל, "הנכונות למפגש עם האמת, שלפעמים כואבת ולעיתים מפחידה, היא הבסיס לריפוי, להשתנות ולצמיחה. האמת תאפשר לנו לברר מחלוקות. אנחנו, הדור שכשל והדור שבחר להתמודד, לדבוק במשימה ולחתור לניצחון, נוביל מחויבות של חיפוש האמת ונמצה באומץ עד תום את הציווי לתיקון יסודי ושורשי. את השברים נמשיך ונישא איתנו בתרמיל חיינו. זהו משא כבד וקשה. לא נוותר על הלמידה ועל ההשתנות שנועדו לממש את האחריות ואת המחויבות שיש לנו עבור ניצחון צה"ל, עבור עתידה של מדינת ישראל ולטובתם של ילדינו ונכדינו".
נאום התוכחה נגד הלוי
לפני שבועיים נחשף ב-ynet ו"ידיעות אחרונות" נאום התוכחה החריף של שריאל נגד הרמטכ"ל היוצא, רב-אלוף במיל' הרצי הלוי, במסגרת כנס הצגת תחקירים. שריאל, שנחשב חבר קרוב של הלוי וההיכרות ביניהם ארוכת שנים (עוד מהימים שהלוי פיקד על אוגדה 91 ושריאל היה קצין המודיעין האוגדתי), לא חסך דבר, ואף תקף אז את התחקירים שערך הצבא.
"הדבר הכי מורכב והכי קשה הוא שהקבוצה הזו לא עצרה 507 ימים, אפילו לא לעשר דקות, כדי לשאול איך נכשלנו כקבוצה", אמר אז שריאל. "אפילו פעם אחת לא התיישבו יחד כלל השחקנים המרכזיים, המפקדים ואנשי המודיעין, לשאול יחד איך זה שככה נכשלנו כקבוצה".
הוא ציין אז עוד: "כאשר צה"ל ניצח את חיזבאללה אז השלם הצה"לי ניגן במיטבו, וכולם יחד ניצחו בפיקוד המטכ"ל כולו, אבל כאשר הכריעו אותנו אז פתאום זו לא הקבוצה. זה הכול בגלל שני שחקנים, ואפילו לא היה לקבוצה אומץ לשבת יחד פעם אחת ל-15 דקות, בלי הקלטות ובלי מתחקרים, ולשאול מה קרה לנו, לא רק לשאול מה קרה לשחקן זה או אחר, אלא מה קרה לנו כקבוצה".
