מיכאל ברודסקי, שגריר ישראל באוקראינה, קיבל את תואר "איש השנה" על תרומתו לחיזוק היחסים בין שתי המדינות - ועל הסיוע ההומניטרי לאוקראינה בזמן המלחמה. באירוע הענקת התואר שנערך אתמול (שבת) בקייב בנוכחות אנשי ממשל, דיפלומטים זרים ואנשי תקשורת, קיבל ברודסקי את התואר מגנאדי נדולנקו, שגריר אוקראינה בישראל לשעבר.
ברודסקי אמר באירוע, שנערך כבר 29 שנים ברציפות, כי "מדובר בהוקרת תודה לכל הישראלים שתמכו באוקראינה בתחילת המלחמה. לרופאים שעבדו בבית חולים שדה באוקראינה, לפסיכולוגים ועובדים סוציאליים שמעבירים את ניסיונם לקולגות האוקראינים, למי שטיפל בחיילים האוקראינים הפצועים בארץ ובמאות מתנדבים שהגיעו לסייע לאוקראינים בזמן המלחמה".
בשנה שעברה סיפר ברודסקי בריאיון באוקראינה על הימים הראשונים של המלחמה. "אני זוכר היטב שישראלים אספו תרומות לטובת אוקראינה. ישראלים הפגינו תמיכה באוקראינה והראו זאת באופן פעיל, אבל אז היו דברים שלמרבה הצער אילצו רבים לשקול מחדש את עמדתם. זה לא אומר שהם הפסיקו לתמוך באוקראינה, אלא שהם פשוט הפסיקו לעשות זאת באופן אקטיבי. אני מדבר למשל על ההצבעה באו"ם. אני מדבר על עמדה מסוימת לגבי ישראל, לפיה היא 'חייבת' משהו לאוקראינה, בעיקר מבחינה צבאית, לפיה סיוע הומניטרי הוערך כלא מספיק ולעיתים אף מיותר.
"לא פעם נאלצנו להתמודד עם האמירה שאם ישראל תיתן לאוקראינה נשק, אז לא יהיו ילדים פצועים שיובאו לישראל לטיפול, או חיילים פצועים שהובאו אז לישראל לצורך התאמת תותבות. זה היגיון מעוות. אני מאמין שאם מדינה עוזרת, קודם כול צריך להודות על העזרה, ואחר כך לדון בנושאים אחרים. לא בעזרת אולטימטומים ולא בפנייה לתקשורת, אלא בעזרת ערוצים מיוחדים, במיוחד בנושאים רגישים כמו שיתוף פעולה צבאי-טכני".
ברודסקי הדגיש אז, לפני נפילת משטר אסד, כי הקווים האדומים ביחס לסיוע צבאי לאוקראינה נשמרים, מאחר ש"אנחנו עדיין צריכים להתמודד עם רוסיה, עם הנוכחות הצבאית שלה במזרח התיכון, ועם ההשפעה שיש לה על איראן וסוריה".
