"כשהגענו לנחל עוז ב-7 באוקטובר, נחשפנו למראות נוראיים: גופות רבות של ישראלים מוטלות על הרצפה, גופות מרוטשות של מחבלי חמאס, בתים שרופים, גדרות פרוצות, דם רב וריח כבד של מוות עמד במקום". כך תיאר אחד הקצינים מגבעתי ששירת עם סמ"ר אורי אפשטיין ז"ל בחודשיו האחרונים בצה"ל, כשהעיד בפני משרד הביטחון בעניין העתירה של הוריו של אורי, שי והילה, להכיר בו כחלל צה"ל.
אורי ז"ל, מהיישוב פדואל שבשומרון, נחשף ב-7 באוקטובר בגזרת נחל עוז למראות הקשים ביותר תוך כדי שלחם עם חבריו שם ביום הטבח וגם בימי הכאוס שאחריו. בהמשך התייצב אורי לשירות מילואים כשומר על מחבלי הנוחבה בשדה תימן, אך באפריל אשתקד לא יכול היה עוד לשאת את מטעני הכאב ושם קץ לחייו - אך לא הוכר כחלל צה"ל מלא, ומשפחתו נאלצת לנהל מאבק ערכי וסמלי שהגיע עד לבג"ץ. שלשום קבע שופט העליון אלכס שטיין כי על המדינה להגיב לעתירה בפרק זמן קצוב וקצר יחסית, תוך 21 ימים.
כאמור, אורי שם קץ לחייו יום לאחר שסיים את שירות המילואים שלו, שבועות אחדים לאחר שנפשו הצעירה התמלאה במשאות נפשיים נוספים, מהכבדים ביותר שאדם יכול להיטען בהן: הוא קפץ עם חבריו לצוות מסיירת גבעתי ב-7 באוקטובר לנחל עוז, שם נחשף לעשרות הגופות שהוטלו בצד הדרך, ופעל שם במשך ימים בגדר הפרוצה ותחת אש כבדה, וכל זאת למרות שהוא וחבריו היו כבר בחופשת שחרור מצה"ל. כאשר שוחרר מהצבא כחודשיים לאחר מכן, עם סיום שירותו המלא, הוא נפל בין הכיסאות מבחינת שירות המילואים ונלחם כדי להתגייס ולתרום למאמץ המלחמתי.
אורי לא היסס להתייצב למשימה לא זוהרת, אך קשה נפשית לא פחות מהתמודדות עם המחבלים בלב עזה, כשנדרש לשמור על מחבלי הנוחבה במתקן המעצר בבסיס שדה תימן, אחרי שראה אישית את התוצאות המזוויעות של מעשיהם כארבעה חודשים קודם לכן, ובזמן שהמלחמה הייתה בעיצומה.
"אחרי חודש וחצי ושם הוא לא יכול עוד להמשיך במשימה הזו ופרש ממנה, ואז החל שינוי בהתנהגות שלו", תיאר האב, שי, בשיחה עם ynet ו"ידיעות אחרונות". "מבחור שמח, פעיל וחיוני, הוא הסתגר בתוך עצמו ונהיה שקט. זה לא היה האורי שהכרנו כל השנים. הוא פנה לעמותת בוגרי גבעתי, שם עזרו לו מאוד לאחר שהבחינו בקושי שלו ובמצוקה. הוא מיד הופנה לעמותת נט"ל שקיבלה אותו לשני טיפולים, ואז החלו לדבר איתו על אחד נוסף, בגלל הסימנים לפוסט טראומה".
עם זאת, סיפר שי, "ביום של הטיפול הוא קיבל זימון ליום מילואים, והתייצב אליו כמובן במקום ללכת לנט"ל. למחרת, בשישי, אורי היה איתנו בבית במעין תהליך שהבנו בדיעבד שהיה פרידה ממנו". בשבת, שלושה ימים לפני ליל הסדר, אורי הלך לאתר שקט באזור ביתו, ושם קץ לחייו. "היינו בהלם, ישבנו עליו שבעה רק יום אחד בגלל ערב החג, ואנשים ביישוב מיד נרתמו לעזור לנו, עם ראש המועצה יוסי דגן שליווה אותנו לכל אורך הדרך. פנינו מיד לצבא להכירו כחלל צה"ל וקיבלנו תשובה שלילית, אבל לא רצינו להלין את המת והיה חשוב לנו שייטמן מבלי שנמשוך את התהליך. הוא נקבר בצמוד לחלקה הצבאית, ועדיין ללא מצבה צבאית שביקשנו", הוסיפו ההורים.
כאן החלה הסאגה המקוממת: המשפחה השכולה נאלצה לשכור את שירותיו של עורך הדין, רן כהן-רוכברגר, אל"מ במיל', שנדהם לגלות כי בהתחלה בצה"ל לא הכירו כלל בקשר בין סיבת מותו של אורי לשירותו הצבאי, ובמשרד הביטחון טענו בפניו שמדובר בעוד התאבדות. הוא אמר כי "בניגוד למאבקים דומים אחרים, כמו של הנווט אסף דגן שהתאבד לאחר שירות המילואים שלו, פה לא היה מנוף למשפחה במאבקה כמו סירובה לקבור את הבן שלא בטקס צבאי. אף גורם לא לקח אחריות על מותו של אורי, ומשרד הביטחון ביקש לאחר שלחצתי לקיים "בדיקה מעמיקה". חבל שדברים זזים רק לאחר שמשפחה שכולה, בכוחותיה הדלים, מתחילה להיאבק במערכת הביורוקרטית כדי לקושש זכויותיה".
לאחר שעו"ד המשפחה הוכיח שאורי שירת בצה"ל שבועות אחדים לפני התאבדותו, ובאותה תקופה נחשף לנורא מכל כלוחם צה"ל, באמצעות ליקוט תצהירים ועדויות מחבריו וממפקדיו, נאותו במערכת הביטחון להכיר במשפחה כשכולה, אך בצורה חלקית: המשפחה תקבל קצבה של משפחת חלל צה"ל, אך יותר באופן שדומה למשפחת של חלל מפעולות איבה, דרך ביטוח לאומי. "התמורה החומרית פחות מעניינת אותנו, אלא ההכרה הרשמית והסמלית של צה"ל באורי כחלל מלא של הצבא, שיהיה חלק מטקסי הזיכרון הצבאיים, שיהיה חלק ממשפחת גבעתי גם כחלל, שתהיה לו מצבה של חלל צה"ל", מבקשים ההורים, "התחושה היא שהצבא פשוט הזדכה על אורי".
3 צפייה בגלריה


"חווינו ימים רצופים של פחד ואימה, אורי תפקד כראוי למרות מה שהרגיש"
(צילום: באדיבות המשפחה )
ההכרה המלאה באורי כחלל צה"ל כוללת גם סיוע נפשי למשפחה, אם תצטרך, וליווי תומך ומלא כמו לכל משפחה שכולה לאורך שנים. משפחת אפשטיין נאלצה ליצור קשר עם משפחות שעברו מאבק דומה בחודשי המלחמה, כמו מזרחי ודגן, כדי ללמוד מדרכי הפעולה שלהן. אחד הקצינים מגבעתי ששירת עם אורי בחודשיו האחרונים בצה"ל העיד בפני משרד הביטחון: "כשהגענו לנחל עוז בשבעה באוקטובר, נחשפנו למראות נוראיים: גופות רבות של ישראלים מוטלות על הרצפה, גופות מרוטשת של מחבלי חמאס, בתים שרופים, גדרות פרוצים, דם רב וריח כבד של מוות עמד במקום.
אורי ושאר הצוות מילטו באותן שעות משפחות מקיבוץ נחל עוז לחוף מבטחים, ובמשך שלושה ימים לאחר מכן אורי ניצב בפרצות הגבול כדי למנוע ממחבלי הנוחבה לחדור שוב או לחזור לעזה, עם התרעות ישירות של מחבלים להגיע אליו ולחבריו ותוך מטחים כבדים של פצמ"רים שנפלו לידו. עוד בדרך לנחל עוז היה ירי מסיבי על האוטובוס שלנו. אלו היו ימים רצופים של פחד ואימה, חרדה שעברה על כולנו. אני אישית בחרתי לסיים את תפקידי ביחידה לנוכח החוויות והמראות הקשים שעברנו, ואורי תפקד אז כראוי למרות הסטרס הכבד שהרגיש".
הקצין הדגיש כי "פגשתי את אורי בהמשך פעמיים בבסיס שדה תימן (שבו ניצבת גם מפקדת חטיבת גבעתי - י"ז) כאשר שמר על מחבלי הנוחבה, והוא נראה לי מותש ומרוקן נפשית, כל כך שונה ממי שהכרתי לפני המלחמה". במקביל, חברים נוספים של אורי מהצבא ומהאזרחות העידו כמה היה פתוח וחברותי, וציינו כי כשלמד שנה וחצי במכינה קדם צבאית מעולם לא שמר דברים בבטן.
"הוא היה אמור לשרת בגדודים, אבל חבר טוב שלו דחף אותו לשרת בסיירת", נזכרים הוריו, "אין לנו ביקורת על הטיפול הרפואי-נפשי הטוב שאורי קיבל מהמערכת הצבאית, אנחנו מוקירים ואוהבים את צה"ל, אבל רוצים לשמר את זכרו בצורה המכובדת והראויה כחלל צה"ל מלא, לדורות הבאים". הוריו של אורי לא מסתפקים במאבק להכרתו, ויזמו הקמה של מרחב רגשי במכינה הקדם צבאית איתן במעלה אדומים, שבה למד לפני שירותו בצה"ל, תחת השם "אור איתן", כדי לסייע לכל חייל משוחרר שזקוק לעזרה נפשי.
ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "משרד הביטחון משתתף בצערה העמוק של משפחת אפשטיין. המשפחה הוכרה לפי חוק כמשפחה שכולה במשרד הביטחון לאחר שנמצא קשר בין נסיבות מותו של אורי ז״ל לבין שירותו הצבאי. משרד הביטחון יוסיף ללוות את המשפחה. יחד עם זאת, על פי החוק, מי שזכאי לקבורה צבאית הוא חייל צה"ל שנהרג בעת שירותו הצבאי. מותו של אורי ז"ל אירע בעת שהיה אזרח, ועל כן הוא לא זכאי לקבורה צבאית".
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: ער"ן בקו החם 1201 או בוואטסאפ 052-8451201, באתר האינטרנט של סה"ר או כאן
פורסם לראשונה: 00:00, 07.02.25