"הם מתחננים על החיים, רואים חברים שלהם משתחררים, ואז סוגרים להם את הדלת בפנים וזורקים אותם בחזרה למנהרה": את הסרטון האכזרי שבו נראים האחים הקטנים שלהם, אביתר דוד וגיא גלבוע דלאל, צופים בטקס השחרור של חטופים אחרים ומתחננים על חייהם – קיבלו עילי דוד וגל גלבוע בזמן שהיו בארה"ב, במסגרת המאבק המשותף שלהם להשבת אחיהם, וכל החטופים, הביתה.
"ישבנו באולם וצפינו בנאום של טראמפ", מספר גל, "ראינו את התמונות בזמן שטראמפ מדבר, גם על החטופים, הטלפון שלנו מתחיל להשתגע ואנחנו רואים את הסרטונים והכול מתערער. זה היה מלחיץ מאוד, מפחיד מאוד, מתסכל מאוד. התחלנו לראות את זה בלי סאונד, כמובן שישר זיהינו אותם. עילי אמר 'רגע, בוא נצא מפה ונסתכל', היה לו קשה, אבל אני לא יכולתי להתאפק, בסוף צפינו שם יחד. היו שם בכירים מהבית הלבן, הראינו לכמה שיותר מהם. הם היו מזועזעים". הוא מוסיף: "אמא שלי לא רצתה לראות את הסרטון, הם היו בהיסטריה בבית. זה היה אחד הדברים שהכי פחדנו לראות".
הסרטון המזעזע של גיא ואביתר מעזה
"אצלי בבית התפרקו, אמא שלי ואחותי איבדו את זה", ממשיך עילי, "יש פה הרבה רגשות מעורבים. מצד אחד, זה סימן חיים ראשון מאביתר. מצד שני, פתאום את רואה את המבט שלהם, הם ממש מתחננים על החיים שלהם. רואים חברים שלהם משתחררים ואז סוגרים להם את הדלת בפנים לפני שזורקים אותם בחזרה למנהרה. אתה מבין שזו הפעם הראשונה שהם ראו אור יום זה חודשים. זה מרסק".
"ישר רציתי לצאת לכל העולם ולצעוק שיחזירו לנו את אביתר וגיא. לא ראינו אותם 500 יום, לא שמענו את הקול שלהם. לצד כל הקושי, זה גם נתן תקווה מסוימת", אומר גל. "הם בחיים, והם יחד. זה מרגיש הכי קרוב, והם עדיין כל כך רחוקים, זה מחרפן. אי-אפשר להתמודד עם זה". עילי מוסיף: "ניסינו למצוא את הטוב, אולי גם לצחוק על זה - ניכר שהם משחקים, והם שחקנים גרועים".
"וזה רק הפרומו. אחרי ששמעתי עדויות של שבים, אני שבור. אני יודע עכשיו לפרטי פרטים את מה שאח שלי עובר שם. אני יודע שבכל יום הוא עובר במנהרה באורך 11 מטר, רוחב מטר, עם בור של צרכים. היתרון היחיד בלהיות מתחת לאדמה הוא שהם לא מרגישים מאוימים מהפצצות של צה"ל. חוץ מזה, זה הגיהינום הכי גרוע, של כל אדם"
"אני חשבתי לחזור לארץ", גל אומר, "אבל זה עשה כזה הד תקשורתי והבנו שדווקא בגלל הסרטון אנחנו יכולים להישאר ולהמשיך בעשייה. ניסינו למנף את זה, להראות לכולם את האכזריות של השובים שלהם שמתעללים בהם נפשית. אנחנו לא פוליטיקאים. אנחנו קודם כל פונים ללב של האנשים, וזה שירת אותנו, אבל המחיר הנפשי הוא כבד מאוד, זה עינוי פסיכולוגי".
מה עוד ראיתם עליהם, בפנים שלהם, שאולי אנחנו לא?
עילי: "תשישות, דיכאון, אנמיה. חטופים שחזרו והיו איתם סיפרו לנו את זה גם. קיבלנו אינדיקציות ממשוחררים שהיו איתם שהם לא במצב בריאותי טוב. ורואים את זה, העיניים שלהם שחורות, כבויות, הם חצי מהאנשים שהם היו קודם. הם תשושים, מדוכאים, במצב נפשי מאוד-מאוד קשה.
הכותרת
בין האכזריות למצגי "הומניות": איזו תדמית חמאס מנסה לייצר?
23:01
"וזה רק הפרומו. אחרי ששמעתי עדויות של שבים, אני שבור. אני יודע עכשיו לפרטי פרטים את מה שאח שלי עובר שם. אני יודע שבכל יום הוא עובר במנהרה באורך 11 מטר, רוחב מטר, עם בור של צרכים. היתרון היחיד בלהיות מתחת לאדמה הוא שהם לא מרגישים מאוימים מהפצצות של צה"ל. חוץ מזה, זה הגיהינום הכי גרוע, של כל אדם".
"המצב של שניהם גרוע מאוד, לשניהם יש דלקות לא מטופלות", גל אומר, "הם לא רואים אור יום, מוגבלים בתנועה. אביתר בלי משקפיים, הם מורעבים".
