רב-אלוף אייל זמיר, הרמטכ"ל ה-24 של צה"ל, נכנס לתפקידו בידיעה שאין לו אפילו דקה לבזבז. "אין לי אפילו פנאי להתרגש", נהג לומר בשבוע האחרון לאנשי לשכתו, לסובבים אותו וגם למכרים מהעבר שעימם הרבה להתייעץ. אפשר להבין אותו. הוא מונה לרמטכ"ל במציאות הנתפסת בעיניו כהפוגה במלחמה שעודנה נמצאת בעיצומה; מלחמה רב-זירתית שעדיין אין בה הסדרה קבועה באף אחת משבע הזירות שבהן היא מתנהלת, וכל אחת מהן עלולה להתלקח בכל רגע.
זמיר משוכנע שהצבא ומפקדיו נמצאים כעת באחת התקופות הקשות מאז הוקם צה"ל ב-1948, לא רק בגלל השחיקה של מלחמה שנמשכת כבר כמעט שנה וחצי אלא גם לנוכח משבר האמון העמוק בין הציבור לצה"ל ובתוך הצבא עצמו. לאחד מידידיו אמר זמיר שהוא גאה מאוד בהישגי צה"ל במלחמה, אך עליו לעבור שינוי, ומהר, כדי שנשיג הכרעה.
הנאום הראשון של זמיר כרמטכ"ל
(צילום: לע"מ)
5 צפייה בגלריה
רב־אלוף זמיר בכותל עם בניו אורי ואיתי, שלשום לאחר מינויו. גאה בהיותו הרמטכ"ל השריונר הראשון מאז דדו
( צילום: AFP/MENAHEM KAHANA)
זמיר אינו איש של מילים, אבל כמעט בכל נושא שהוא עוסק בו יש לו משנה סדורה שאותה הוא מעלה על הכתב במשפטים קצרים ובלשון צבאית. אחרי שיחות עם אנשים שקרובים אליו ועדויות ממפגשי עבודה שקיים לאחרונה או שהשתתף בהם, אפשר לעמוד פחות או יותר על תוכנית העבודה של רא"ל זמיר לשנתיים הקרובות.
בראש סדר העדיפויות האסטרטגי-צבאי שלו ניצבים עזה ואיראן: מוכנות וכוננות מיידית למיטוט שלטון חמאס בעזה, הפעלת לחץ על הארגון להחזרת החטופים, והכנות לעימות ישיר ומתמשך עם איראן כבר בעת הקרובה. נושא נוסף בסדר העדיפויות האסטרטגי שלו הוא היערכות מהירה וחדשה להגנת כל גבולות מדינת ישראל.
בראש סדר העדיפויות הפנים-צה"לי של זמיר נמצאת החזרת האמון: בין אלופי המטכ"ל לבין עצמם, בין המטכ"ל לדרג הטקטי שלוחם בשטח ובין הציבור לצה"ל. הנושא השני הוא הגדלה מיידית של סדר הכוחות של צה"ל ושיפור מהיר של יכולותיו הטכנולוגיות.
אלה הכותרות, שלכל אחת מהן יש כבר תוכנית ביצוע.
להתמודד עם המטענים
אתמול נפגש הרמטכ"ל עם ראשי רשויות בעוטף ולאחר מכן קיים ישיבת אישור תוכניות לחידוש הלחימה בעזה בהשתתפות מפקדי השטח של פיקוד הדרום והאוגדות שישתתפו בלחימה וכן אלופי המטכ"ל. זהו המשכו של מפגש קודם שנערך לפני מספר שבועות בפיקוד הדרום בהשתתפות ראש הממשלה נתניהו והרמטכ"ל היוצא, הרצי הלוי. באותו מפגש השתתף גם זמיר כרמטכ"ל המיועד, ומיד אחריו שטח בפני חלק מהנוכחים את תוכניותיו לחידוש המערכה בעזה בהיקף, בעצימות ובמהירות שכמותם טרם נראו. התוכנית תכלול שימוש מסיבי באש מהאוויר ומהקרקע, תוך הימנעות עד כמה שאפשר מפגיעה בבלתי מעורבים. לאוכלוסייה הבלתי מעורבת יוקצו אזורי מחסה ופרוזדורי מילוט, וצה"ל ייטול לידיו את חלוקת הסיוע ההומניטרי באופן שלא יגיע יותר לידי חמאס.
נראה שהתוכנית הזאת תצא לפועל רק אם חמאס יעמוד בסירובו לקבל את מתווה וויטקוף לשחרור החטופים ולהפסקת אש בת 50 יום. אבל צה"ל כבר עמוק בהכנות למבצע.
אתמול, במפגש עם המפקדים שאמורים לתמרן לתוך עזה, הנחה זמיר לפתח שיטות גילוי, זיהוי ונטרול מהירות של מטענים. הוא רואה במטענים את האיום העיקרי על לוחמי צה"ל בזמן התמרון, לא רק בעזה אלא גם ביהודה ושומרון ובלבנון, אם תתחדש שם הלחימה. לכן, סוגיית המטענים טעונה טיפול מיידי שבו יגובשו פתרונות מעשיים חדשים לבעיה תוך שימוש לא רק בטכנולוגיה אלא גם, ובעיקר, בניסיון שנצבר בלחימה עד כה.
זמיר אינו רואה סתירה בין מיטוט חמאס להחזרת כל החטופים. שתי המטרות עומדות אצלו בראש סדר העדיפויות, והוא משוכנע שלחץ צבאי עצים ומהיר מאוד יביא להסדרה שתשיג את שתיהן.
אשר לאיראן, זמיר אינו ממהר לחלוק את מחשבותיו ותוכניותיו אפילו עם המקורבים לו ביותר, אבל אפשר להעריך כי בישראל מזהים כעת חלון הזדמנויות לפעולה לנטרול או לפחות עיכוב תוכנית הגרעין הצבאית של איראן. יש אפילו הערכות שאם לא נפעל עכשיו, איראן תפרוץ במהירות לעבר הגרעין ואנחנו נעמוד בפני מצב אסטרטגי חדש.
הדחיפות בסוגייה האיראנית היא פועל יוצא של סיכון ושל הזדמנות. הסיכון נובע מכך שאיראן כבר העשירה כמות של יותר מ-240 ק"ג אורניום לדרגה של 60 אחוז, שמספיקה לשישה מתקני נפץ או ראשי קרב גרעיניים אחרי שלב נוסף מהיר של העשרה בתוך כמה שבועות. במצב כזה, פגיעה הרסנית ויסודית בתוכנית הגרעין עשויה לעכב בצורה משמעותית את המרוץ של איראן לפצצה.
בתקשורת האמריקאית פורסם כי ישנם סימנים לכך שאיראן מתחילה לחדש גם את המאמצים לפתח את מתקן הנפץ, כלומר – את הנשק הגרעיני. כך שצריך יהיה לפגוע בכל רכיבי התוכנית – בהעשרת האורניום, במקומות שבהם איראן פיזרה את מעבדות הפיתוח של הפצצה עצמה ובמתקני הייצור לטילים בליסטיים, שאיראן תפעל לשקם אחרי ההתקפה שהנחיתה עליה ישראל ב-1 באוקטובר אשתקד.
מה שמחזיק את חלון ההזדמנויות פתוח עבור ישראל, ואולי גם עבור ארצות-הברית, הוא העובדה שמערכת ההגנה האווירית של איראן נפגעה קשות באוקטובר, וכך גם מתקני הייצור של דלק מוצק לטילים. החלון ייסגר כאשר איראן תצליח לאטום את הפרצות האלו בהגנה ובהתקפה שלה. לכן, כך ניתן לשער, צה"ל נערך לפעולה גם באימונים וגם בהצטיידות.
אלא שפעולה ישראלית תצריך קבלת אור ירוק מממשל טראמפ, שאמר במפורש כי הוא מעדיף להגיע להסכם גרעין חדש עם האיראנים ולא מעוניין כרגע במלחמה חדשה. זמיר מן הסתם מודע לכך, אבל הוא חייב לאפשר חופש החלטה לדרג המדיני, ולשם כך עליו להכין את צה"ל לפעולה באיראן בטווח המיידי, כולל תיאום עם מפקד סנטקום (פיקוד המרכז האמריקאי), הגנרל מייקל קורילה.
לזמיר יש יתרון חשוב בהקשר הזה: כמנכ"ל משרד הביטחון במהלך המלחמה הוא עמד בקשר רצוף עם הפנטגון סביב נושא ההצטיידות, ובנה קשרים ויחסי אמון שיסייעו לו בכל הנוגע להצטיידות בחימושים ובאמצעי לחימה אחרים שנחוצים לתקיפה בטווחים ארוכים.
לטפל במשמעת הלקויה
הדאגה של זמיר ממשבר האמון היא שהביאה אותו כבר ביום רביעי בערב, כמה שעות אחרי שענד את דרגות הרב-אלוף, לכנס דיון שיבוצים שבו הוחלט על מינוי שורה ארוכה של בעלי תפקידים בכירים בצה"ל, כולל מח"טים ובעלי תפקידים בכירים אחרים בדרגות אל"ם ותא"ל. הדרג המדיני, כלומר – שר הביטחון ישראל כ"ץ, מנע מהרצי הלוי לבצע את הסבב הזה, מה שהכניס עשרות בעלי תפקידים לחוסר ודאות באשר לעתידם בצבא ומחוצה לו.
סבב המינויים, הכולל שני תא"לים ועשרות אלופי משנה, צפוי ליצור מעט רגיעה בקרב אנשי הקבע. זמיר מודע לכך ונשמע אומר לא אחת כי הוא מודאג מכך שהפיכתו של צה"ל לשק חבטות על רקע מחדלי 7 באוקטובר תרחיק רבים וטובות משורות צבא הקבע, לכן מיהר לפעול ועוד יפעל בתחום זה.
5 צפייה בגלריה
בטקס החילופים, עם רעייתו אורנה. מודאג מהפיכת צה"ל לשק חבטות
( צילום:אריאל חרמוני, משרד הביטחון)
זמיר רואה את עצמו כחייל שכפוף לדרג המדיני ולכן הוא חותר לשיתוף פעולה הדוק עם שר הביטחון. אך כאשר נשאל בשיחה סגורה כיצד הוא רואה את יחסיו עם הדרג המדיני, הבהיר: "אני כרמטכ"ל אגיד לממשלה ביושר מה אפשר ומה אי-אפשר לעשות, כלומר - מה הצבא יכול לעשות ומה לא". אפשר לראות באמירה הזאת מעין מסר לממשלה שלפיו הרמטכ"ל זמיר מחויב בראש ובראשונה לביטחון המדינה.
לקראת כניסתו לתפקיד קיבל זמיר תדרוך מרתוני על תחקירי צה"ל, מסקנותיהם ולקחיהם. יומיים רצופים, מבוקר עד ערב, ישב עם צוותי המתחקרים, שאל שאלות והעיר הערות. בני שיחו התרשמו שהוא סבור כי חלק מהתחקירים אינם שלמים ולא מאפשרים הסקת מסקנות. הוא חזר ואמר שיש צורך בתחקירים שלמים וברורים – למשל, על תפקוד אוגדת עזה שהוכרעה – לא כדי למצוא אשמים אלא כדי למנוע הישנות מקרים דומים בעתיד.
זמיר נדהם מהמשמעת המבצעית הלקויה, מהרשלנות בצעדי הכוננות ומחוסר היכולת לעבור משגרה לחירום. "כשהייתי טנקיסט ברמת הגולן בשנות ה-80'", סיפר בשיחה סגורה, "הייתה תוכנית הגנה בשם 'קשת נחושה' שאותה תירגלנו בלי הרף. היינו רצים עם הטנקים לרמפות ותוך 30 דקות מרגע שהוכרזה 'קשת נחושה' כבר היינו בעמדות, מוכנים לפעולה". ב-7 באוקטובר אפילו לא ירדה פקודת הכוננות לכוחות כמו שצריך.
זמיר סבור שצריך להעמיק את התחקירים גם כדי להחזיר לצבא את נורמות המשמעת המבצעית והנורמות הערכיות שנשחקו עם השנים וגרמו לנפגעים רבים כל כך לא רק ב-7 באוקטובר אלא גם במהלך מלחמת חרבות ברזל, בעיקר בתמרון ברצועת עזה. גם התרבות הארגונית שכוללת תחקור אמת ובירור המציאות, לא רק באגף המודיעין אלא בצה"ל בכלל, טעונה לדעתו שיפור.
באישורו של השר כ"ץ החליט זמיר להקים צוות תחקור מטכ"לי שבראשו יעמוד חברו הקרוב אלוף (במיל') סמי תורג'מן, מפקד פיקוד הדרום במבצע צוק איתן. נראה שהצוות יכלול גם את מפקד חיל האוויר לשעבר, אלוף (במיל') עמיקם נורקין, מפקד חיל הים לשעבר, אלוף (במיל') אלי שרביט, ותא"ל (במיל') עופר לוי. ראוי לציין שהרמטכ"ל היוצא הרצי הלוי ניסה בשעתו להקים מנגנון דומה שבראשו יעמוד הרמטכ"ל לשעבר שאול מופז, אך הדרג המדיני אסר עליו.
התחום השלישי שבו מאבחן זמיר משבר אמון בצה"ל הוא בתוך המטה הכללי. אין זה סוד שבין הלוי לבין סגנו, אלוף אמיר ברעם, היו חילוקי דעות וחוסר שיתוף פעולה שהגיעו עד לכדי נתק חמור. חילופי ההאשמות בין אלופי המטכ"ל בעקבות מחדל 7 באוקטובר מפריעים גם הם למטה הכללי לעבוד בהרמוניה וגורמים לחוסר אמון של הדרג הטקטי, מפקדי האוגדות והחטיבות ובכירי המטכ"ל.
זמיר מתכוון לטפל בכך במהירות ובנחישות – מסיורים שכבר הספיק לקיים בכל זירות הלחימה, עם כל אלופי הפיקודים וראשי הזרועות, ועד שיחות אישיות עם כל מפקדי האוגדות. לאחד ממקורביו אמר זמיר כי לצה"ל מפקדי אוגדות מצוינים, שרובם גילו יכולות גבוהות מאוד בפיקוד בלחימה ואותם הוא מתכוון לקדם, חוץ מבודדים שלגביהם יש לו ספקות.
מינויו של אלוף תמיר ידעי לסגן הרמטכ"ל הוא צעד נוסף וחשוב מאוד בהשבת המטה הכללי לתפקוד מלא. מתברר כי ידעי דיבר ביוזמתו עם זמיר עוד לפני שהוחלט על מינויו לרמטכ"ל ואמר לו שיראה זאת ככבוד לכהן כסגנו. ידעי פרש מהצבא מסיבות משפחתיות, אבל ברקע עמדו חילוקי דעות קשים עם הלוי. כשזמיר התמנה, ידעי שמח לחזור ולשרת תחתיו. כפי שכתב עמיתי יוסי יהושוע, אין שחר לידיעות בדבר גל הדחות של אלופים שמתכנן כביכול הרמטכ"ל החדש. אלוף עודד בסיוק, ראש אגף המבצעים, ואלוף פיקוד הדרום ירון פינקלמן כבר הודיעו שהם מתכוונים לפרוש וזמיר קיבל בהבנה את הודעתם, אך הוא ביקש מבסיוק להישאר עוד זמן מה כדי לעבור את תקופת ההתארגנות לאפשרות של חידוש הלחימה בעזה.
באותן ידיעות נטען שזמיר מתכוון להדיח את ראש אמ"ן אלוף שלומי בינדר, שהיה ראש חטיבת המבצעים ב-7 באוקטובר. העובדות מעט שונות. זמיר רוחש הערכה בסיסית כלפי בינדר, והוא אינו שש להחליף ראש אמ"ן פעם נוספת בתוך כמה חודשים. אחרי שאלוף אהרון חליוה התפטר, בינדר מונה למחליפו בהמלצת הרצי הלוי שאותה קיבל לא רק שר הביטחון דאז יואב גלנט אלא גם ראש הממשלה נתניהו, שאישר במפורש את מינויו לראש אמ"ן. עם זאת, זמיר ידרוש מצוות התחקור המטכ"לי להשלים את התחקיר על תפקוד אגף המבצעים וחטיבת המבצעים בתוכו, ואם יהיו ממצאים חדשים ובולטים שלא נודעו עד כה לגבי תפקודו של בינדר, אולי ישקול זאת מחדש.
בתחקירים הצה"ליים שנערכו עד כה לא נמצאו פגמים בולטים בתפקודם של בסיוק כראש אגף המבצעים ושל בינדר כראש חטיבת המבצעים. אשר לאלופים האחרים, זמיר אמר שיש לו אמון והערכה מלאים למפקד חיל האוויר אלוף תומר בר ולאלוף פיקוד העורף רפי מילוא, שמילא בהצלחה רבה את תפקידו במלחמה. ייתכן מאוד שמילוא ימונה לאלוף פיקוד הצפון. אלוף יניב עשור, ראש אגף כוח אדם עד לפני מספר חודשים, ימונה בשבוע הבא לאלוף פיקוד הדרום. תא"ל איציק כהן, מפקד אוגדה 162 שנלחמת בעזה מאז תחילת התמרון, יועלה בעוד מספר חודשים לדרגת אלוף ויחליף את בסיוק, שהודיע על פרישתו מצה"ל. ואילו אלוף אליעזר טולדנו, שהודיע כבר בדצמבר על פרישתו מצה"ל, יסיים את תפקידו כראש אגף אסטרטגיה ומעגל שלישי, שיפורק בחודש הקרוב. גם אחת ממפקדות הגיס תפורק.
להקים אוגדה קלה
זמיר הגיע לתפקיד עם תוכנית אופרטיבית סדורה לכל הזירות, בדגש על עזה ואיראן, אך הגנת הגבולות נמצאת אצלו בעדיפות מיידית. באחד הדיונים אמר שהוא מתכוון לבחון את תפיסת הגנת הגבולות החדשה שעיצב המטכ"ל של הרצי הלוי, אבל באותה נשימה הרגיע את הנוכחים: "ברור לי שצה"ל צריך להיות בחזית היישובים. אנחנו צריכים לפגוש את האויב לפני היישובים, ורצועות החיץ בלבנון ובסוריה הן חיוניות כמו גם הפרימטר בעזה". חשוב לציין כי זמיר מכבד מאוד את הלוי ומדגיש כי אין לו כלפיו שמץ של ביקורת.
מהשינויים שמתכוון זמיר לבצע בסד"כ הלוחם היבשתי, ובהם הקמתה של חטיבת טנקים נוספת בתוך שנתיים, הקמתן מחדש של פלוגות הסיור בחטיבות השריון ובחינת הקמתה של אוגדה קלה שתתנייד על רכב גלגלי – עולה בבירור שהוא מתכוון לשנות את התוכניות האופרטיביות למערכות הבאות בעזה ובלבנון ואולי גם בסוריה.
בעוד זמן לא רב מתכנן זמיר להתחיל בנוהל קרב לעיצוב תוכנית אופרטיבית רב-זירתית חדשה שתכלול גם את לבנון וזירות רחוקות כמו תימן, אבל גם את יהודה ושומרון. לזמיר יש ניסיון קרבי כמעט בכל אחת מהזירות האלו. הוא היה מפקד פלוגה וגדוד ברצועת הביטחון בדרום לבנון, ובמבצע חומת מגן ב-2002, כמפקד חטיבת המילואים 656, השתתף בקרב המר לכיבוש ג'נין ומחנה הפליטים שלו. זמיר גאה מאוד בתפקוד החטיבה בקרב ההוא.
אחד הנכסים החשובים שמביא איתו זמיר לתפקיד הוא יכולתו המוכחת לקיים הערכות מצב מדויקות לגבי האתגרים שניצבים לפני צה"ל. ביוני 2021, בטקס סיום תפקידו כסגן הרמטכ"ל, הוא אמר את מה שנשמע היום כנבואה: "אנחנו עשויים לעמוד בפני מערכה כבדה, ארוכה, רב-זירתית... לשם כך יש צורך ביכולת הכרעה, אורך נשימה ועתודה חזקה... בעיניי, צה"ל נמצא על סף גודל הסד"כ המינימלי מול איומים מורכבים מאלה שחווינו בשנים האחרונות".
במאי 2023, בכנס הרצליה, אמר זמיר שמלחמות קונבנציונליות עדיין רלוונטיות ולכן דרוש צבא גדול, איכותי וטכנולוגי בהיקף שנדרש למלחמה רב-זירתית ארוכה. באותם ימים עוד דיברו בצה"ל על סגירת עוצבות לוחמות ועל צבא קטן וחכם. זמיר אף התריע על הצורך להיות מוכנים למה שהוא קרא "כיבוש מהיר" של שטח ישראלי על ידי האויב, בדיוק מה שקרה ב-7 באוקטובר בדרום ועלול היה לקרות גם בצפון. לכן, לא פלא שהוא מצדד כיום בהכנסת מרכיב נוסף, "מניעה", לתפיסת הביטחון המסורתית שעל פיה פועלת ישראל מאז ימי בן-גוריון. מניעה היא היפוכה של מדיניות ההכלה וההסדרה שאפיינה את הדרג המדיני ואת הדרג הצבאי בשנים האחרונות.
זמיר גאה מאוד בהיותו הרמטכ"ל השריונר הראשון מאז רב-אלוף דוד אלעזר (דדו) ז"ל. אך למעשה, הוא הרמטכ"ל הראשון בתולדות צה"ל שצמח בחיל השריון – מאיש צוות טנק ועד מח"ט (דדו עבר הסבה לשריון אחרי שכבר היה מפקד חטיבת חי"ר). ניכר בזמיר שהוא רוצה להיות הרמטכ"ל של החיילים ולא של האלופים והוא מדגיש כל העת שהטיפול באנשים והצורך למנוע שחיקה אצל חיילי המילואים חשובים בעיניו לא פחות מהתוכניות האופרטיביות.
הוא ער לעובדה שצה"ל יזדקק לתוספת כוח אדם מסיבית, בנוסף לזו שכבר מתוכננת, ובכוונתו להקים לפחות עוד חטיבת טנקים אחת ויחידות חי"ר נוספות. את משאבי כוח האדם הוא מתכוון לקבל משני מקורות. האחד הוא גיוס חרדים. בטקס החלפת הרמטכ"לים שלשום אמר זמיר מפורשות שהוא מאמין בשוויון בנטל, גם אם המילה חרדים לא הוזכרה. השוויון בנטל, מבחינתו, לא נעצר אצל החרדים, והוא מתכוון לגייס הרבה יותר בדואים ואוכלוסיות אחרות שלא נושאות בנטל. זמיר סבור, ואף אמר זאת לאחד ממכריו, כי צה"ל לא יפתור למדינת ישראל את הבעיות הפוליטיות והחברתיות שלה, אך הוא זקוק לחרדים ויסייע בכל הנדרש כדי שזה יקרה. ללא גיוסם, קשה לי לראות כיצד מתממשת תוכניתו השאפתנית להגדלת סד"כ היבשה הלוחם, בסדיר ובמילואים.
מקור נוסף לכוח אדם הן אוגדות המילואים שפורקו על ידי קודמיו, ואנשיהן לא תמיד נקראו לשירות מילואים – אם מתוך שכחה ואם משום שהלכו לאיבוד בסבך הבירוקרטיה. זמיר מתכוון לבחון מחדש את כוח האדם במילואים שעומד לרשותו ולזמנו לשירות בצורה יעילה, שתקל על השחיקה של אלו שכן משרתים. גם פירוק הגיס צפוי לשחרר כוח אדם איכותי שניתן יהיה לפזרו בצבא.
כל הרמטכ"לים שלפניו בנו תוכניות בניית כוח רב-שנתיות ("תר"ש") לחמש שנים. לא כולם הצליחו להוציאן לפועל במלואן. זמיר, כך נראה, אינו מתכוון לעצב כרגע תוכנית רב-שנתית אלא לבנות "תוכנית רב-שנתית מדורגת" שתגדיר את הצרכים המיידיים. רק בהמשך תגובש התוכנית כולה. במסגרת זו מתכוון זמיר להשתמש בקשריו בפנטגון כדי להאיץ את תהליך קבלת החימושים וציוד הלחימה, בעיקר דחפורי D9 משוריינים שנחוצים למערכה בעזה וביהודה ושומרון. ממשל טראמפ מייעד את משלוח האמצעים הללו לשנים 2026-2027, וזמיר ינסה להאיץ ולהקדים זאת עד כמה שאפשר.
להסתער עם המשפחה
זמיר הוא הרמטכ"ל השלישי בוגר הפנימייה הצבאית לפיקוד. הוא מזכיר עובדה זו בכל הזדמנות וכשהתמנה לרמטכ"ל עשו לו חבריו למחזור מפגש הוקרה. אבל יותר מכל יקרה לו משפחתו, שהוא גאה בה מאוד. אשתו אורנה, בנו אורי, שהוא מ"פ טנקים, בתו רוני, קצינת מבצעים במילואים בסיירת גולני, והבן איתי, תלמיד תיכון. זמיר נוהג לספר שכאשר סיים את תפקידו כסגן הרמטכ"ל ערכו לו בחטיבה 7, חטיבת השריון המהוללת, מפגש פרידה. כשהגיע לשם אמרו לו שהכינו עבורו טנק שעליו יפקד במסלול היתקלויות. זמיר מיהר לקפוץ על ההצעה, וכשנכנס לטנק והתייצב בעמדת המפקד, גילה לתדהמתו שהתותחנית היא בתו רוני, שהייתה בתחילת שירותה מדריכת שריון, ואילו הטען-קשר הוא בנו אורי. "אתה לא תאמין", סיפר לימים לאחד מידידיו, "רוני פגעה בכל המטרות ועשינו את המסלול כמו גדולים". כשזמיר מספר את הסיפור הזה, הוא מחייך חיוך גדול וטוב של טנקיסט בדם.
פורסם לראשונה: 00:00, 07.03.25
