באולימפיאדה של הניתוק והניכור, הממשלה מקבלת השבוע שורה של מדליות.
מדליית ארד: אישור ממשלתי להעברת 5 מיליארד שקל למוסדות ואינטרסים חרדיים, כמו גם למטרות דתיות-לאומיות בגון המדויק של בצלאל סמוטריץ' ושות'. בין היתר, 1.3 מיליארד שקל לישיבות וכוללים. הסעיפים הקטנים, כמובן, מספרים את הסיפורים המרתקים ביותר. 28 מיליון שקל מתשלומי המסים של אזרחי ישראל יוקדשו לתכניות ל"מניעת נשירה מישיבות" (במילים אחרות: בחורי ישיבה שרוצים להתגייס, לעבוד, להיות חלק מהחברה הישראלית).
60 מיליון שקל יוקדשו לסיוע לישיבות להביא תלמידים - מחו"ל. משלם המסים הישראלי, שנאנק תחת מלחמה, אחרי טראומה חריפה, לעתים קרובות משרת מילואים, יעביר כסף - כדי שיבואו תלמידי ישיבה מרחבי העולם לישראל. ביזה היא גזל של רכוש בחסות אקט מלחמתי. אלא שבדרך כלל, ביזה נעשית בידי אויב. ישראל היא המדינה הראשונה בעולם שבה פוליטיקאים מבצעים ביזה, לטובת ציבורים מסוימים - נגד עמם שלהם.
רגע לפני האפשרות של חידוש המלחמה בעזה, כאשר הציבור הישראלי יידרש אולי שוב להקרבה נוראה, זה הזמן לחדש את ההפיכה המשפטית? ושיא החוצפה הוא עוד לטעון שהיועצת היא זו שמשתמשת ב"שסע הפוליטי"
השר גולדנקופף הצביע נגד אישור הכספים הקואליציוניים; עבור האדמו"ר מגור, הבוס שלו, זה לא מספיק. הוא דורש לקבל את הבטחות הפטור מגיוס. ראוי להזכיר כי בראשית המלחמה מיהר שר האוצר סמוטריץ' - הוא לא נכח בישיבה, אלא טס לביקור בארה"ב - לוודא שכסף לחרדים למטרותיו יעבור מהר מהר. זה קרה כאשר ישראלים עוד התאבלו על יקיריהם.
הדבר הנכון, לאור המכה הקשה שישראל ספגה, הוא להקציב משאבים עצומים למחקר ופיתוח דרך מוסדות המחקר והאוניברסיטאות, לליווי הלוחמים ששירתו זמן רב כל כך בעזה, להתייעלות שוק העבודה, לבניית מערך בריאות נפש שיטפל במדינה שלמה שנמצאת בפוסט טראומה, לתכנית אסטרטגית לטיפול בבידודה של ישראל בעולם. אבל סדר העדיפות הראשון של סמוטריץ' ונתניהו זה הכספים הקואליציוניים, ועיקר דאגתם היא מגולדנקופף. עד כאן מדליית הארד.
מדליית הכסף היא ללא ספק האירוע האלים, המכוער והמזעזע כלפי משפחות שכולות ביציע הכנסת, במסגרת הניסיון הגדול לטייח ולסכל את הקמת ועדת החקירה הממלכתית למחדל החמור ביותר בתולדות המדינה. יש משהו בכיעור הזה, שנחשף לעיני כל, שמסמל שבר עמוק בחברה שלנו.
משפחות שכולות מתעמתות עם משמר הכנסת
(צילום: סיון חילאי, מועצת אוקטובר)
אבל מדליית הזהב מגיעה למסמך הארכני שבו הודיע שר המשפטים על הדחת היועצת המשפטית לממשלה. בעצם - על חידוש ההפיכה המשפטית. כתב האישום של לוין נגדה התחיל עם ביטוי מוזר על "דמוקרטיית גיזלוט", מלשון הביטוי גזלייט. הוא המשיך בהאשמתה שהיא "רשות עריצה", אבל הגיע לשיא השיאים כאשר טען שבהרב-מיארה "השתמשה בשסע הפוליטי בישראל כקרדום לחפור בו". הוא מבטא בכך תפיסה כוללת בימין הישראלי שהיועצת היא האויבת הגדולה ביותר לשלטון נתניהו; שאי אפשר לעבוד איתה יותר.
ועכשיו - בוא ניקח כמה צעדים אחורה. יריב לוין, עם נתניהו ובאחריות נתניהו, הוא שאחראי להפיכה המשפטית. האסונית. הכושלת. זו שקרעה את הציבור, שהובילה למחאות הגדולות בתולדות המדינה. שעודדה את אויבינו לחשוב שישראל מתפוררת מבפנים - ולכן כדאי לתקוף אותה, ב-7 באוקטובר ובכלל. אז עכשיו, רגע לפני האפשרות של חידוש המלחמה בעזה, כאשר הציבור הישראלי יידרש אולי שוב להקרבה נוראה, זה הזמן לחדש את ההפיכה המשפטית? ועוד לטעון שהיועצת היא זו שמשתמשת ב"שסע הפוליטי"? מדליית זהב בתחתית החבית.
(הטור המלא - מחר ב"המוסף לשבת")
