יותר מרבע מיליון משפחות בישראל סובלות מאי-ביטחון תזונתי, כלומר אין להן גישה עקבית למזון, ובשל כך פוחתת איכות התזונה שלהם, משתבשים הרגלי האכילה שלהם ועלולות להיות לכך השפעות שליליות על בריאותם ורווחתם. חצי ממשפחות אלו סובלות מאי-ביטחון תזונתי חמור. זהו מצב שבו נגמר לאנשים המזון ובשל כך הם חוו רעב, ובמקרה הקיצוני לא אכלו במשך ימים. על אף שמדובר בשיעור גבוה מאוד ביחס למדינות המפותחות, בישראל לא קיימת מדיניות שיטתית להתמודדות עם הבעיה, וקיים חוסר תיאום בין הגופים השונים העוסקים בחלוקת מזון ובטיפול בסוגיה.
דוח מקיף שהגישה השבוע המועצה לביטחון תזונתי לשר הרווחה יעקב מרגי בתום שנתיים של עבודה, שפרטיו הגיעו לידי ynet ו"ידיעות אחרונות", ממליץ על שורת צעדים להתמודד עם אי-הביטחון התזונתי בישראל.
שיעורי אי-הביטחון התזונתי גבוהים פי כמה בחברה הערבית. בנוסף, וכצפוי, קיים מתאם גבוה בין אוכלוסיות בעוני לבין אי-הביטחון התזונתי: מקבלי קצבאות קיום, משפחות שבראשן הורה יחיד, משפחות מרובות ילדים, אנשים שאינם מועסקים בשוק העבודה ואנשים שלא סיימו שמונה שנות לימוד – סובלים מאי-ביטחון בשיעורים גבוהים משמעותית ביחס לכלל האוכלוסייה.
המועצה לביטחון תזונתי היא גוף סטטוטורי הפועלת במסגרת משרד הרווחה על מנת לייעץ לגופי הממשלה השונים ולגבש מדיניות שתבטיח גישה למזון "מספק, מזין ובמחיר סביר לכל". זאת משום שביטחון תזונתי "הוא עמוד התווך של החוסן הלאומי", כדברי הדוח.
המועצה הוקמה ב-2011 מכוח חוק, ובראשה עומד כיום פרופ' רוני סטריאר. חברים בה נציגים ממשרדי הרווחה, הבריאות, האוצר, החינוך והחקלאות וכן נציגים ממוסדות ההשכלה הגבוהה, החברה האזרחית והשלטון המקומי. המתווה, שהוגש לשר מרגי השבוע, גובש לאורך שנתיים של עבודה והוא כולל המלצה על הגדלה "משמעותית, תקציבית ומערכתית" של תוכניות לאומיות לביטחון תזונתי עבור אוכלוסיות המצויות באי-ביטחון תזונתי עמוק ובעלות הכנסה נמוכה.
כיום פועל בחסות משרד הרווחה המיזם הלאומי לביטחון תזונתי – גוף המעניק תמיכה תזונתית ל-26 אלף משפחות, באמצעות כרטיסים נטענים לצריכת מזון וכן ארגז ירקות מדי חודש. ייחודה של התוכנית היא העובדה שהיא כוללת גם ליווי תזונתי וכלכלי. עלות התוכנית כ-90 מיליון שקלים, ובמועצה ממליצים להגדיל אותה פי חמישה. צעד כזה, נכתב בדוח, "יפחית משמעותית את שיעור האוכלוסייה הסובלת מאי-ביטחון תזונתי חמור".
בנוסף, מומלץ להרחיב את התמיכה גם לאוכלוסיות של אזרחים ותיקים ויחידים ללא תא משפחתי. מלבד הגדלת מספר המשפחות הנתמכות, ממליצים במועצה להגדיל את היקף התמיכה, "שיהיה בו מענה ראוי לגודל המשפחה וליוקר המחיה העולה".
אחת הבעיות העולות מהדוח היא חוסר התיאום בין תוכניות התמיכה הממשלתיות לבין העמותות השונות הפועלות בתחום. גם בתוך הממשלה והגופים הציבוריים השונים נדרשים תיאום וגיבוש מדיניות. כך למשל, מומלץ להעניק לשלטון המקומי כלים להתמודדות עם הנושא, שכן "גורמים בשלטון המקומי מכירים מקרוב את התושבים באזורם ואת צורכיהם בשגרה ובשעת חירום". גוף נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא משרד החינוך, שביכולתו לאתר ילדים ממשפחות החיות בעוני ובאי-ביטחון תזונתי. כבר היום פועלות במסגרת משרד החינוך תוכניות שונות המספקות ארוחה חמה לילדים, למשל במסגרת יום חינוך ארוך.
אחת ההמלצות בדוח היא גיבוש "סל מזון בריא" – שיהיה מדד הנלקח בחשבון בגיבוש מדיניות הממשלה. עוד ממליצה הוועדה, לשקול כי תלושי המזון המחולקים יוגבלו, כך שאי-אפשר יהיה לקנות בהם שתייה מתוקה, חטיפים וממתקים. המלצה נוספת היא הגדלת הסכום המוקצה לרכישת פירות וירקות, והתאמת הסיוע באספקת המזון על פי מצבם הבריאותי של הנתמכים. כך למשל, "נשים הרות ומניקות צריכות לקבל מזון שיסייע לבריאותן ולהתפתחות העובר, ילדים בגיל הרך צריכים לקבל מזון שיסייע לגדילתם והתפתחותם", נכתב.
לצד ההמלצות הקונקרטיות לפעולה, הדוח מצביע על צורך בשינוי גישה עקרוני: על המדינה "לקבל אחריות על מדיניות הכוללת הכרה בזכות למזון ובכשלים המבניים שיצרו את אי הביטחון התזונתי".
פורסם לראשונה: 00:00, 28.03.25
