אתמול בתשע בבוקר תואם עם העורך הראשי מאמר להיום. "עד 500 מילים" ביקש, באשר למשמעויות המשפטיות בעקבות ההודעה על המועמד לראש השב"כ הבא. הרעיון היה כבר מסודר לי בראש. תכננתי להתיישב ולכתוב בערב. נכנסתי לרצף ישיבות עבודה. לא חלפו 500 דקות, ועוד בטרם ירד הערב, הגיעו החדשות המעודכנות על כוונת רה"מ לחזור בו מהמינוי. להלן איפוא חמש נקודות עדכניות.
אז מה התכוונתי לכתוב? שהמינוי המתוכנן עשוי היה לנטרל את הפצצה המתקתקת של איום הכאוס החוקתי המרחף מעלינו. החלטת בג"ץ שלא לעכב את ההליכים המקדימים למינוי, בעוד המינוי עצמו מושהה עד לדיון בעתירה, אפשרה ירידה מהעץ של כולם. רה"מ ימנה אדם ראוי, שאין חשש כי יהיה "משרתו של המלך" ולא של הממלכה; ראש השב"כ יקבל על עצמו בנסיבות אלה את "דין הממלכה", יוותר על התפקיד מעצמו, וכך יתייתר הצורך בהכרעת בג"ץ בעניין.
מלכתחילה חשבתי שהתערבות בג"ץ בהחלטה על העברת ראש שב"כ מתפקידו בעייתית מאוד. סמכות הממשלה בחוק השב"כ ברורה ומפורשת; פרוטוקול הדיונים בכנסת בנושא מחזק עוד יותר את היקפו הרחב של שיקול הדעת הנתון לממשלה בהפעלת סמכות זו. כמו בכל החלטה מנהלית, שיקולים זרים יכולים להיות עילה לפסילת ההחלטה, אך נוכח הסמכות המפורשת ושיקול הדעת האמורים, סברתי שקשה יהיה לעמוד ברף הגבוה מאוד הנדרש לבסס עילה כזו.
סאגת החזרה המסתמנת מהמינוי יכולה לשנות את התמונה. ככל שיסתבר ששיקולים זרים עומדים בבסיס החזרה מהמינוי, הדבר עשוי להקל על העותרים בביסוס השיקולים הזרים גם בהחלטת ההדחה, בבחינת "סופו מעיד על תחילתו". ועדיין יש לקוות כי אף אם בסופו של יום יחליט רה"מ להציע מישהו אחר לתפקיד, יהיה זה מועמד שלא ניתן יהיה להעלות חשש ששיקולים זרים עומדים ברקע בחירתו ושהוא עלול לפעול מתוך נאמנות אישית ולא מתוך ממלכתיות. בחירה כזו תוכל "להרגיע" את המערכת, להביא לעזיבה מרצון ובכבוד של ראש השב"כ ולמנוע מצב שבו הוא ממשיך לכהן רק מכוח צו שיפוטי, ללא אמון הממשלה והעומד בראשה. גם מצב כזה הוא אנומלי במשטר דמוקרטי.
בדמוקרטיה צריך להיות ברור לכולם שפסקי דין של בג”ץ מקיימים; בדמוקרטיה צריך להיות ברור לכולם שראש ממשלה מחליפים בקלפי
בעקבות החלטת השופטת כנפי-שטייניץ נפתחו שערי מקלדותיהם וחרצובות לשונם של אישי ציבור ועיתונאים שונים. "בג"ץ מבוהל", הכריז אחד, והשופטת הפכה ל"אשתו של שר בממשלות נתניהו" בפי השני. כשאנשים המתיימרים להיות שומרי הדמוקרטיה "מתהפכים" כשהחלטה מסוימת לא מוצאת חן בעיניהם - הם גורמים בעצמם נזק עצום לדמוקרטיה ולבג"ץ. לשיטתם, אם בג"ץ אינו פוסק כעמדתם – הוא מועל בתפקידו. בכך הם "מאשרים" למעשה טענות מסוכנות מהצד השני לפיהן בג"ץ "עובד" בשירותו של המחנה האחר, וגורמים נזק עצום לאמון הציבורי בו.
רז נזריצילום: מוטי קמחילא ידוע עדיין מה תהיה הכרעת בג"ץ בעניין, אך ראש הממשלה טרם הסיר את סימן השאלה שהציפו כמה משריו סביב חובת הממשלה לקיים פסק דין של בג"ץ. נראה שהוא שומר זאת במכוון כמעין "חרב מתהפכת" מעל ראש בג"ץ. במקביל, כשתוך כדי עדותו כנאשם בבית המשפט הוא נקרא לעדות דחופה בפרשה אחרת שבה חשודים יועציו, הועלו שוב קריאות לנבצרות. בג"ץ והייעוץ המשפטי הותירו עמימות מסוימת בנושא, אולי גם כסוג של "חרב מתהפכת" משלהם. בדמוקרטיה צריך להיות ברור לכולם שפסקי דין של בג"ץ מקיימים; בדמוקרטיה צריך להיות ברור לכולם שראש ממשלה מחליפים בקלפי ולא בקונסטרוקציות משפטיות נטולות בסיס מפורש בחוק. כדי למנוע את הכאוס החוקתי צריך תחילה להפסיק את "מחול החרבות" הזה, ולהסיר את העננות המרחפות הללו מעל ראשינו. גם אחר כך תישאר עוד הרבה עבודה כדי לשמור על הדמוקרטיה.
עו"ד רז נזרי כיהן כמשנה הבכיר ליועץ המשפטי לממשלה, וכיום הוא שותף בכיר וראש מחלקת משפט ציבורי, רגולציה וניהול משברים במשרד פירון
