אפילו נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית בעצמו התבלבל לכמה רגעים במהלך הדיון בעתירות נגד פיטורי ראש השב"כ באשר למקום שבו הוא נמצא. זה קרה כשהוא ביקש להתרות בח"כ טלי גוטליב, שכדרכה בקודש לא חסה על מיתרי קולה, והפריעה לניהול המשפט אחת ל-27 שניות בקריאות ביניים. הנשיא ציין לתוך הפרוטוקול כי הוא כבר הזהיר את חברת הכנסת פעם אחת, ועל כן אלה כבר אזהרות שנייה ושלישית. כאילו נדמה היה עליו שהוא נמצא בכנסת, אשר סעיף 42 לתקנונה קובע שליו"ר הישיבה דרושות שלוש אזהרות כדי להרחיק את מי שמפריע מהמליאה, ולא באולם בית המשפט העליון שבו החוק מאפשר לו לצוות על הרחקת אדם ש"מקים רעש" או "מפריע בדרך אחרת לדיוני בית המשפט" גם ללא התראה כלל.
הבלבול לא היה מקרי. למשך שעות ארוכות בראשית יום הדיונים הפך בית המשפט העליון לכנסת העליונה. כל המאפיינים שאנו מכירים מהפרלמנט שלנו ומדומיו היו שם: מהקהל שצבא על הפתחים, ארב במסדרונות לעורכי הדין ובא אליהם בתלונות, דרך נציגי המשפחות השכולות שדרשו שקולם יישמע וכלה בחברי כנסת ועסקנים מכל הסוגים והמינים שמילאו את המושבים כדי לראות ובעיקר להראות. כשמשמר בית המשפט ניסה להוציא חלק מהם, לאחר שהשופטים הורו על כך, אחד המורחקים זעק ש"מי הם שיקבעו? זה לא הבית שלהם. זה הבית שלנו. זה בית המשפט של העם", ודבריו הדהדו במדויק את מה שאמרו בני משפחות חטופים שהורחקו מהכנסת לפני מספר שבועות.
כבר לפני 30 שנה הזהירו ענקי משפט שזה מה שיקרה: אם המשפט ייכנס לתחום הפוליטי, הפוליטיקה תיכנס אליו. אם העליון יחדור לשטחה הריבוני של הכנסת, היא תחדור לשטח שלו
השופטים, שנאלצו להפסיק את הדיונים ולצאת עד שהעניין יוסדר, נראו מופתעים, אבל לא הייתה להם באמת סיבה. כבר לפני 30 שנים הזהירו ענקי משפט כמו נשיא בית המשפט העליון המנוח משה לנדוי שזה בדיוק מה שיקרה: שאם המשפט ייכנס לתחום הפוליטי, הפוליטיקה תיכנס אליו. ושאם בית המשפט העליון יחדור לשטחה הריבוני של הכנסת, הכנסת תחדור לשטחו שלו. מה שקרה הוא פשוט המחשה של נבואתו. זאת ותו לא.
יובל אלבשןצילום: אלכס קולומויסקי נדרשה לא מעט היתממות מצד חלק מבאי בית המשפט לדבר על "המון מוסת שמנסה להטיל אימה על בג"ץ". מי שהכשיר את שבירת כל כללי ההתנהגות בכנסת ובאירועים ציבוריים אחרים כלפי חברי כנסת וממשלה בשם "חופש המחאה" (לכאורה) באמת האמין שזה ייעצר בגן הוורדים ולא יטפס לבית המשפט העליון? מי שנרמל את קריאות ה"בוגדים" בציבוריות הישראלית סבר שהן בסופו של יום לא יושמעו כלפי עורכי הדין בכניסתם לאולם הדיונים? נו, באמת. אי-אפשר לשחוט כל פרה קדושה ואז לזעוק שהוכנס צלם לקודש הקודשים.
אלה הם רק מופעים חיצוניים של תהליך הפוליטיזציה של המשפט, שהוא תהליך משלים הכרחי למשפטיזציה של הפוליטיקה. משעה שהשופטים שינו את התפקיד של בית המשפט והפכוהו לערכאה חוקתית עליונה, הם מדעת או שלא מדעת נעשו לכנסת העליונה – וכידוע זו האחרונה מגיעה עם כל הטלי גוטליבים שהעם בוחר בהן, לטוב ולרע.
