אפוקליפסה.
מה הקטע של קופים שנתפסים פה לאחרונה בכל מיני בתים וזה. לא רק בפזורה. ירושלים, ראשל"צ, כאלה. כל מי שמכבד את עצמו מחזיק בחצר מקוק או גור אריות.
חוץ מזה שיש פה סוג של מאפיין של עולם שלישי, אתם יודעים, הפתיחות הזו לשינויים בהרכב האוכלוסייה והכול, נראה שיש פה גם רמז:
מתי ברור מעבר לכל ספק שאנחנו בזמנים אפוקליפטיים, שסוף העולם הגיע? כשזברות ויענים מסתובבים ברחוב. זה סימן בינלאומי. כמו לבזוז חנות חשמל, ובדרך הביתה, עם 75 אינץ' ביד, לעבור ליד ג'ירפה שמלחכת עמוד חשמל.
חיות פרא ברחובות זה אחד אחרי שטופי זעם עם פרוות וקרני צבי שמסתערים על הקפיטול.
באיזשהו שלב, אולי אנחנו מתקרבים, זה יגיע. מישהו יבין שבשלה העת, ילך לגן חיות, ויפתח את השער. וזה ייראה לנו הכי טבעי בעולם.
דיפסטטורה.
אף אחד לא אמר, לפיכך התכנסנו. כי לא היה כינוס. אף אחד לא אמר, מתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית, כי לא ניתנה זכות כזו. אף אחד גם לא אמר, אנחנו מכריזים בזאת, כי זה הקטע של דיפ-סטייפ. לא מכריזים.
בדיעבד אפשר רק לחבר את הקצוות: מסיבת העיתונאים ההיא בינואר 2023 של יריב לוין. טקס הזיכרון הכפול של מירי רגב. מופע הפורענות של טלי גוטליב אתמול בבג"ץ.
טלי גוטליב מחוץ לדיון בג"ץ
(צילום: אלכס גמבורג)
האמת זה מבלבל. כי הדגל בדיפ-סטייט נשאר אותו דגל. וגם הפרצופים. אף אחד גם לא אומר, החלפנו לכם למשטר דיפסטטורי. אבל פתאום מתגלות נורמות חדשות: חטופים, מפונים, מייסדי הארץ הקודמת, טייסים, קיבוצניקים, שופטים. כל אלה עול על גב האומה. כמו גם אלה שחוקרים. או פוסקים. או דנים. או סתם לוקחים אחריות. כל השיט העובדתי הזה. משקולות על גב הדיפ-סטייט.
רבותי.
"רבותי", נשיא העליון יצחק עמית ניסה להשחיל אתמול בקשה לסדר. "יש לי את התחושה, רבותי. יש לי את התחושה שששש. רבותי. שלא כולם מכירים את סעיף 72 א' לחוק בתי המשפט. אני אקריא אותו".
זה היה עצוב. נשיא בית המשפט ניסה להקריא סעיף, רק סעיף, ולא ממש הלך לו בתוך אמוק הצעקות של ח"כ גוטליב.
אולי כי זה היה סעיף של מדינה קודמת. במדינה הקודמת סעיף 72 א' קבע שאסור להפריע לדיון משפטי. בדיפ-סטייט 72 א' קובע שחייבים.
אחח נשיא העליון, הוא לא הבין. בשיטה החדשה אין לו מקום. לא לו, ולא לחוקים שלו.
וזה לא שלא ניתנו לו כל הסיבות להבין. הראשים הרי הבהירו שהם מחרימים אותו. כמו שהבהירו שיתעלמו מראש השב"כ אם איכשהו הפסיקה תהיה נגד הדחתו.
אורוול.
לדיפ-סטייט לא צריך עם. זה היופי. כי לנתניהו ולאלה סביבו אין בדיוק עם. אולי רק קצת. ואין אמון. ויש בוז. אבל את הדברים האלה אולי היה צריך בישראל. לא בדיפ-סטייט שייסדו.
כן צריך פמליה. כיבודים, מטוס, מלונות, דברים כאלה. אה, ומדינה או שתיים שיכבדו.
ליאור בן עמיצילום: יובל חןבגלל זה לא משנה מה חושב העם. ומה יגיד. ומה בסקרים. ואם יפגין. העיקר שלא יפריע.
ב"חוות החיות" של ג'ורג' אורוול, שדנה ביחסי היחיד עם משטר קומוניסטי, בזכותו של עם להפריע, נכתב על חזירים, סוסים, כבשים, עכברושים. לכל חיה משמעות באלגוריה.
אצלנו, ברחובות הדיפסטטורה והאפוקליפטה, שמקדשות כאוס, שחותרות נגד הסדר החברתי, תכף יסתובבו זברות וג'ירפות. וזה ייראה לנו הכי טבעי בעולם.
