"זמיר אמר שהפעולה בעזה לא מסכנת חטופים. כל מהלך נעשה באישורו של אלוף ניצן אלון, מפקד היחידה שהוקמה בצה"ל לנושא החטופים". הדברים האלו, שחשף נחום ברנע מעל עמודים אלה, נאמרו בישיבה המתוחה שהתקיימה בלשכת סגן הרמטכ”ל בשבוע שעבר, עם נציגי טייסי חיל האוויר במילואים. בהנהגת מפקד חיל האוויר והרמטכ”ל לשעבר דן חלוץ, הם התארגנו כדי לחתום על המכתב שעורר סערה. רב-אלוף אייל זמיר ניסה לשכנע את אנשי צוות האוויר, חלקם אנשי מילואים פעילים, למשוך את המכתב ולהסתפק כל אחד במחאה האישית שלו, על אזרחי, בדלת אמותיו - ולא כאיש מילואים המזדהה בשמו ודרגותיו בחתימתו על טקסט ביקורתי מאוד על המלחמה, סיבותיה ומניעיה.
על פניו, היו לרמטכ"ל נימוקים כבדי משקל, בנוסף לטענה שהפעולה לא מסכנת את החטופים. הראשון שבהם הוא שזו פעולה שהוא יזם, דחף ומוביל, ושאף אחד מלמעלה, כלומר מהדרג המדיני, לא היה המקור להוראה לכוחות לצאת לדרך. זמיר זכר שדווקא חלוץ היה נגד סרבנות. חלוץ אמר שהמכתב לא כולל שום אזכור או הטפה לסרבנות. זמיר ומקורביו חשבו שהסרבנות לא מוזכרת במפורש, אך נרמזת. נימוק משמעותי אחר היה כי "יש לפעולה מטרה אחת: לדחוף את חמאס לעסקה". כלומר הפוך מהחשדות נגד נתניהו שהוא נגד עסקה, שהוא רק רוצה מלחמה, ואולי לקרוץ עם איזה משטר צבאי בעזה לימין הקיצוני. כאן הרמטכ"ל בעצמו, דובריו בצבא ונציגיהם בכלי התקשורת השונים, טוענים כי מדובר במהלך שכל כולו למען החזרתם הביתה של כלל החטופים.
אכן, נימוקים כבדי משקל. זה, כמובן, אם הם מחזיקים מים.
זמיר נכשל בניסיון השכנוע. המכתב יצא, והרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר הגיבו עליו בחריפות. סילוק החותמים משירות מילואים רק הצית עוד מכתבים ועוד מכתבים שעלולים להפוך לים גדול, שמרגע שגליו יגבהו, פסילת כל החותמים על המכתבים משירות עלולה לפגוע פגיעה קשה בכשירות המבצעית של צה"ל - מה שיקלע את זמיר לפינה עוד יותר מאיימת.
אבל הוויכוח על השאלה האם צדקו חיילי וקציני המודיעין בחיל האוויר וביחידות האחרות בשגרם את המכתב תחת שמם ודרגתם, או צדק הרמטכ"ל שזרק אותם ממילואים, הסיט את תשומת הלב מהשאלה המרכזית שחשובה הרבה יותר: מדוע בעצם צה"ל נכנס שוב לעזה? האם באמת כל צמרת מערכת הביטחון תומכת בצעד הזה? וכיצד הצעד הזה מתכתב עם הלקחים מהמלחמה שהייתה עד עכשיו? האם הוא מקדם את סיום המלחמה באופן שישרת את ישראל או שאולי הוא דווקא מרחיק את היום הזה, שיהיה ראשית הצירים של כל התפתחות במזרח התיכון בשנים ואולי בעשורים הקרובים?
גורמים בכירים במערכת הביטחון ששוחחו בימים האחרונים עם "ידיעות אחרונות" חלוקים בדעתם כיצד היה צריך לנהוג באנשי המילואים אבל מסכימים כולם ש"משהו פה לא בסדר, אין לנו מושג לאן המלחמה הזו הולכת". הגורמים מבקרים בחריפות את הדברים של הרמטכ"ל כאילו הפעולה בעזה לא מסכנת חטופים, וכי יש סיכוי שתשיג את המטרה שהוא טוען שבגללה הפר צה"ל את הפסקת האש ונכנס שוב לעזה: שחרור כל החטופים.
"מילא שר הביטחון, שהוא סריס ומיקרופון לנתניהו", אומר אחד מהגורמים, "ממנו אין שום ציפייה אחרת. אבל שהרמטכ"ל ישים את כובד משקלו על הדברים האלו, ועל הטענה שכולם במערכת הביטחון ובצבא רוצים את המבצע הזה וחושבים שהוא הדבר הנכון לעשות? מדובר לכל הפחות באמירות מוזרות מאוד. הן מחזקות את החשד שהרמטכ"ל נותן גיבוי לממשלה בניגוד לשיקולים צבאיים נקיים".
שעון המלחמה זז
ויש עוד נושא, שנוגע למקום רחוק מעזה, אבל שגורלו קשור מאוד למה שיקרה כאן ומה שיקרה לחטופים: התכנון של ישראל לתקוף את מתקני הגרעין של איראן. גורמים בסביבת נתניהו אמרו שהוא רצה לדבר עם טראמפ על המכסים כשחברו הקרוב ראש ממשלת הונגריה אורבן יושב לצידו, ולבקש עבור שניהם הנחת חברי מועדון. טראמפ, לפי הגרסה הזו, אמר לנתניהו שמכסים זה לא עניין לדבר עליו בטלפון, ושהוא צריך להגיע לשם מיד. ונתניהו, שידוע בספונטיות שלו, ושאף פעם לא מתכנן ביקורים אצל נשיאי ארה"ב עד לפרט האחרון כדי לוודא שייצא עם הישג, מיד הורה לחמם את המנועים של "כנף ציון".
"ברור שהסיפור הזה הוא קשקוש, לפחות בקישור שבין תעריפי מכס לנושאים שאסור לדבר עליהם בטלפון וחייבים בגללם לשבש באופן כה קשה את הלו"ז של שני מנהיגים עסוקים מאוד. כולם קיבלו את הסיפור כמו שהוא, ואף אחד מהעיתונאים לא העז לתהות מה האמת מאחורי ההזמנה המוזרה. ואולי זה בכלל הפוך? ונתניהו הזמין את עצמו לבית בשדרות פנסילבניה?" תוהה-מאשים אחד מהגורמים.
כך או כך, פגישת הזובור לנתניהו בבית הלבן וכניסת ארה"ב לדיאלוג עם איראן שדוחה - לפחות בכמה חודשים - כל רעיון של תקיפה ישראלית באיראן, אומרים הגורמים, עלולות להוביל את נתניהו להורות על העמקת הפעולה בעזה. נתניהו, לפי הניתוח הזה, נשאר בינתיים גם בלי תקיפה באיראן וגם בלי הסכם שלום עם סעודיה, "שני הטרופיז שהוא התכוון ללכת איתם לבחירות הבאות". "מנתניהו נגזלו שני ההישגים שעליהם חשב, ואולי בראייתו, חס וחלילה, זה משאיר לו רק את כיבוש עזה והשמדת חמאס, ושילכו לעזאזל החטופים", אומר אחד הגורמים ומסביר גם כי "צה"ל פועל לפי שעון המלחמה. אם, נניח, הוא היה באמצע הכנות לתקוף באיראן והן בוטלו או עברו להילוך נמוך יותר, אז אולי צה"ל כן ירצה לצאת למהלך כבד יותר בעזה".
גם בלי להידרש לשינויים שהמדיניות החדשה של טראמפ יכולה להביא, הרי שבכל הנוגע למערכה בעזה - לדברי גורמים בכירים בצה"ל, בקהילת המודיעין ובמערך השו"ן - היא לא כוללת מטרות ברורות ובנות השגה, מסכנת באופן חריף את החטופים ורק מנציחה את הסיבות בגללן המלחמה נמשכת כבר שנה וחצי.
מי"ב שו"ן הוא אחד מהנושאים הרגישים והשנויים ביותר במחלוקת במלחמה שישראל מנהלת מאז הכניסה הקרקעית לעזה בסוף אוקטובר 2023. מי"ב הוא ראשי תיבות של "מרחב ירי מוגן" ושו"ן הוא "שבויים ונעדרים". מיד אחרי התקפת הפתע ב-7 באוקטובר, החל צה"ל לסמן אזורים בעזה שבהם לפי המודיעין שנאסף בידי אמ"ן ושב"כ יש חשד להימצאות חטופים. הם שורטטו בקפדנות, בשקידה ובסנכרון עם עוד ועוד מודיעין שהגיע, והוזנו לתוך מערכות המבצעים והמיפוי אונליין של צה"ל - הצי"ד (צבא יבשה דיגיטלי), מערכת הפיקוד "משואה" ועוד. באזורים התחומים הללו אסור היה לחיל האוויר להפציץ, ואסור היה לכוחות היבשה להתקרב.
בגלל שיש לצה"ל שליטה דיגיטלית אונליין על כלל כוחותיו, כל כניסה של כוח וכל סטייה של מטוס ביעף הפצצה לתוך מי”ב שו”ן, מיד מדליקות אורות מבהבהים באדום בוהק ומתריעים שמשהו לא בסדר וצריך להפסיק מיד את הפעולה. בכל פקודות הקרב של צה"ל ונוהלי הפעלת האש נכתב באותיות קידוש לבנה "תיאום מי"ב שו"ן: תיאום שו"ן באחריות הפיקוד בשיח מול מכלול שו"ן", ובמקרה שלא משיגים את הפיקוד "ניתן ליצור קשר ישירות עם מכלול שו"ן".
41 הוכחות
ככל הידוע, צה"ל הקפיד מאוד על קיום הנהלים הללו. אבל, וזה אבל גדול, להקפדה הזו יש מגבלות משמעותיות הנוגעות גם להיקף ודיוק המודיעין שהיה בידי צה"ל, ויש לזכור כי מדובר על חטופים רבים במקומות רבים.
"אני בטוח שמעולם לא קרה שידעו שיש חטוף במקום מסוים והפציצו שם למרות הידיעה הזו. אבל היו לא מעט חללים ריקים במודיעין ואי-ודאות, ולפעמים היה צריך לקבל החלטות למרות הסיטואציה הזו"
"בסופו של דבר צה"ל באמת נכנס לעזה כדי להילחם בחמאס והמלחמה הזו דרשה לא מעט פשרות בכל מה שקשור לחטופים", אומר אחד הגורמים, "אני בטוח שמעולם לא קרה שידעו שיש חטוף במקום מסוים והפציצו שם למרות הידיעה הזו. אבל היו לא מעט חללים ריקים במודיעין ואי-ודאות, ולפעמים היה צריך לקבל החלטות למרות הסיטואציה הזו, כי אלמלא היינו מקבלים את ההחלטות לא היינו זזים לשום מקום בעזה. ככה זה כשאתה מנסה להשיג שתי מטרות מנוגדות: גם להציל חיים של אנשים מסוג אחד, וגם לסיים חיים של אנשים מסוג אחר. ואף אחד, בשום מנגנון, סוכנות יחידה או קמ"נייה שעסקו בנושא, בטח לא בבני-ברק (מִפְקֶדֶת החטופים של מערך המבצעים המיוחדים בצה"ל) לא היה לעולם אומר דבר כמו שהרמטכ"ל אמר, כאילו פעולה צבאית בעצימות הולכת וגוברת בעזה לא מסכנת כלל חטופים. שר הביטחון אומר את זה. אפשר להבין שהוא רוצה לרצות את שולחיו. אבל שהרמטכ"ל יגיד משהו כזה? ועוד יגרור את ניצן אלון לתוך ההימור המסוכן הזה, כשהוא יודע, הוא חייב לדעת, שזה לא נכון".
הגורם מזכיר מקרה אחד שבו נדרש אישור של המערך בפיקוד ניצן אלון, בסיטואציה "בלתי אפשרית של ניסיון להושיב את שתי המטרות המנוגדות של המלחמה על אותו שולחן". מקרה שנגמר רע מאוד. בסוף אוגוסט פשטו כוחות ישראליים על אזור תל א-סולטאן בדרום רצועת עזה, בתקווה לאתר את זה שכונה "אס" לפני המלחמה ו"החיה המסנוורת" אחרי שהחלה: מנהיג חמאס והמבוקש מספר אחת, יחיא סינוואר.
חלק גדול מהאזור שבו חיפשו, אזור רווי מנהרות, הוגדר כבר חצי שנה קודם לכן כ"מי"ב חטופים" אבל מערך השו"ן התיר כניסה לשם, אחרי ולמרות שהסבירות להימצאות חטופים הוגדרה "בינונית עד נמוכה". החשד המודיעיני הוכח עד מהרה כמוצדק: ב-27 באוגוסט איתרו הכוחות במקרה את פרחאן קאדי, ששוביו נטשו מאחור. קאדי סיפר בחקירתו כי כחודש לפני כן שמע במנהרות קולות של אישה מדברת בעברית.
רונן ברגמןצילום: יאיר שגיאהחיפושים נעצרו ל-24 שעות, ואז, למרות שקאדי אותר ולמרות מה שהוא שמע, אישר מערך השו"ן בלחץ של צה"ל, שהיה בעצמו תחת לחץ כבד מאוד של הדרג המדיני, לכוחות להמשיך במסע בניסיון לאתר ולהרוג את סינוואר. האישור ניתן למרות שבצה"ל ידעו שמחבלי חמאס קיבלו פקודה להרוג את השבויים במקרה שהם חושבים שכוחות ישראליים הגיעו לחלץ אותם. בסופו של דבר, הצורך לאתר את סינוואר גבר. וכך, לאחר הפסקה בת יום, המשיכו לוחמי היחידות המיוחדות את החיפושים ב-28 באוגוסט. במקום לאתר את סינוואר, גילו הלוחמים ב-31 באוגוסט את גופותיהם של שישה חטופים שנרצחו כולם אחרי שהמחבלים במנהרה ראו את הכוחות למעלה וחשבו שבאו בשבילם.
השישה שמצאו את מותם במנהרה הארורה ההיא הם חלק מ-41 חטופים שהגיעו לעזה חיים ומתו מאז בנסיבות שונות: נרצחו בידי חמאס, מתו בהפצצות של צה”ל במקומות שבהם היו חטופים אבל לא היו מסומנים מי"ב, היו ליד מקומות שבהם פעלו באישור ולמרות זאת נרצחו ועוד. "41 פעמים שבהן הוכח עד כמה מערך המי"בים הוא לא תעודת ביטוח ושאנשי השו"ן, שבאמת כל הכבוד להם, בפיקוד ניצן אלון שמקדיש את חייו לנושא, לא יכולים להבטיח שפעולה ישראלית בעזה, כל פעולה, לא מסכנת את החטופים".
פורסם לראשונה: 00:00, 16.04.25
