ראש הממשלה נתניהו לא ממש הופתע כששליחו המיוחד של הנשיא טראמפ, סטיב וויטקוף, בישר לו בעת ביקורו בוושינגטון על פתיחת משא ומתן בין ארצות-הברית לאיראן – מו"מ שנפתח בשבת שעברה במסקט בירת עומאן.
אפשר להניח כי בישראל היו מודעים לחילוקי הדעות בממשל סביב סוגיית הגרעין האיראני. מצד אחד מחנה הניצים, ובראשו היועץ לביטחון לאומי מייקל וולץ ובכירים בפנטגון, שדורשים להשמיד כליל את תוכנית הגרעין האיראנית. מהצד האחר סגן הנשיא ג'יי.די ואנס, שר ההגנה פיט הגסת', ראשת המודיעין טולסי גבארד והשליח וויטקוף שחותרים להסכם הכולל הקפאה של התוכנית ופיקוח הדוק. כמה ימים לפני נסיעתו הבהולה של נתניהו לארה"ב כבר היה ברור כי ידו של המחנה המתון על העליונה.
3 צפייה בגלריה
האיראנים מסוגלים להגיע למתקן נפץ גרעיני בתוך 12 יום. תצוגת טילים בטהרן
(צילום: Majid Asgaripour/WANA (West Asia press Agency) via REUTERS)
בלילה שבין רביעי לחמישי דיווח "הניו יורק טיימס" מפי בכירים בממשל כי ישראל, בשיתוף מלא עם ארה"ב, תיכננה לתקוף את מתקני הגרעין באיראן, ייתכן שכבר בחודש הבא, אך הנשיא טראמפ הטיל וטו על המבצע לטובת הערוץ הדיפלומטי. על פי הדיווח, ב-2 באפריל נפגש מפקד פיקוד המרכז האמריקני, גנרל מייקל קורילה, עם בכירים ישראלים, ועידכן אותם על כך. נתניהו, ששהה אז בהונגריה, התקשר לטראמפ בניסיון להניא אותו מהחלטתו. הנשיא, כך פורסם, השיב שאינו מעוניין לדון בכך בטלפון והזמין אותו לבית הלבן.
נתניהו יצא מפגישתו עם טראמפ בידיים ריקות. לא רק שהתוכנית הצבאית נותרה לעת עתה על הנייר, גם התברר כי לנשיא ולאנשיו אין תוכנית מגובשת לניהול המשא ומתן ומה הוא רוצה להשיג באמצעותו מלבד זה שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני. מי שציפה ממנו לאמירה מפורשת על מחויבותו לחיסול תוכנית הגרעין האיראנית – התבדה.
האבסורד הוא שאיראן נמצאת היום בשיא חולשתה כמדינה וכחברה, אך בה בשעה היא מדינת סף גרעינית שיכולה בתוך חודשים ספורים מרגע ההחלטה להחזיק בנשק גרעיני מבצעי ולאיים בו עלינו, על מדינות האזור ואפילו על אירופה וארה"ב. למעשה, איראן מתקרבת למעמדה של צפון-קוריאה, שמחזיקה בנשק גרעיני ובטילים ארוכי טווח ולכן נהנית מחסינות.
במערכת הביטחון בישראל משוכנעים שאם לא נפעל בתוך חודשים ספורים כדי לסלק את האיום, נחמיץ הזדמנות היסטורית. להערכת כל גורמי הביטחון בישראל, וגם גורמים לא מעטים בפנטגון ובקהילת המודיעין האמריקנית, הישגי מלחמת חרבות ברזל, ובעיקר התקיפה האחרונה באיראן, לצד השפל הכלכלי והחברתי שהיא מצויה בו, מציבים חלון הזדמנויות לתקיפת מתקני הגרעין והשמדתם היסודית. חלון ההזדמנויות יהיה פתוח למשך זמן קצר, אולי רק חודשים. מרגע שייסגר, התקיפה תהיה הרבה פחות יעילה ותגבה מחיר יקר ממי שיתקוף. שיקול חשוב נוסף הוא שקורילה, שתומך אף הוא בתקיפת מתקני הגרעין, צפוי לסיים בעוד מספר חודשים את תפקידו, ואין לדעת מה תהיה עמדת מחליפו ועד כמה אפשר יהיה לסמוך עליו שיעמוד לצד ישראל בסוגיה זו.
הנחות היסוד הללו הן שהובילו לתוכנית התקיפה שטירפד טראמפ. על פי "הניו יורק טיימס", נתניהו הורה בתחילה לצה"ל להכין תוכנית שתשלב בין פשיטת קומנדו על אתרי גרעין תת-קרקעיים לבין תקיפה מהאוויר. אבל האופציה הזו ירדה מהפרק. נתניהו רצה לבצע את התקיפה מוקדם ככל האפשר, לפני שחלון ההזמנויות ייסגר, ובמערכת הביטחון החלו לגבש תוכנית חלופית לתקיפה אווירית נרחבת שתצריך סיוע אמריקני – לא רק בהגנה על ישראל מפני תגובה איראנית, אלא גם בהיבט ההתקפי.
אגב, בישראל לא כועסים על ההדלפה האמריקנית ומבינים שהיא נועדה ליצור לחץ על איראן ולהראות שהאיום הצבאי רציני וקונקרטי, הגם שלא כל הפרטים שפורסמו ב"ניו יורק טיימס" מדויקים.
השאיפה: מודל קדאפי
כדי להבין את הסיטואציה הנוכחית צריך לנתח את השיקולים האסטרטגיים של ארה"ב, של ישראל ושל איראן.
הנשיא טראמפ, בכהונתו השנייה והאחרונה, רוצה להיכנס לדפי ההיסטוריה כמי ששם קץ לסכסוכים עקובי דם ברחבי העולם באמצעות משא ומתן, שהוא רואה את עצמו מומחה בו. אם אפשר גם לקבל על זה פרס נובל, ועל הדרך לתקוע אצבע בעין של שנוא נפשו ביידן – מה טוב. המציאות הנוכחית במזרח התיכון נראית בעיני הנשיא ויועציו כהזדמנות להשיג את מבוקשו, והוא רוצה לממש הישג זה כבר בביקורו הקרוב באזור, בסוף מאי או בתחילת יוני. טראמפ מעוניין להכריז על עסקה שתשים קץ לשאיפותיה של איראן לנשק גרעיני ולהרחיב את הסכמי אברהם באמצעות הכרזה של סעודיה על נורמליזיציה עם ישראל.
מסעו של טרמאפ למזרח התיכון אמור להיות אבן דרך בזירה העולמית, ובלי סילוק האיום הגרעיני האיראני – זה לא יקרה. לכן הבהיר הנשיא כי אינו מוכן לבזבז זמן על משא ומתן ממושך וכי אם לא יושג הסכם, אזי תופעל האופציה הצבאית שהוקפאה לעת עתה.
האיום אינו ריק מתוכן. ארה"ב צוברת כוח תקיפה והתגוננות ניכר במזרח התיכון, ואף מעניקה לאיראן דוגמית של יכולותיה וכוונותיה כשהיא מפציצה ללא הרף את החות'ים בתימן. אבל בישראל חוששים שצבירת הכוח והאיומים שמשמיע טראמפ נועדו בעיקר כדי ליצור לחץ תודעתי על איראן, ובסופו של דבר הוא לא ירצה לבזבז את כספי משלם המסים האמריקני על מלחמה נוספת במזרח התיכון ולסכן חיילים אמריקנים שמוצבים בבסיסים בעיראק, קטאר, סעודיה ובחריין. לכן, מעריכים בירושלים, טראמפ יעדיף להתפשר על הסכם גרעין גרוע, ובלבד שיוכל להתפאר בהישגיו הדיפלומטיים.
במערכת הביטחון ובדרג המדיני בישראל שורר קונצנזוס שאסור להסתפק בפחות מהשמדה כוללת של יכולות הגרעין האיראניות. כלומר: פירוק מתקני ההעשרה והצנטריפוגות, הריסה מוחלטת של כור המים הכבדים והוצאה למדינה שלישית של כל האורניום המועשר שאיראן צברה. בנוסף דורשת ישראל לחשוף ולהרוס את מתקני הפיתוח והייצור של הנשק הגרעיני עצמו, כולל ראשי קרב גרעיניים לטילים. ישראל מעדיפה שזה ייעשה על ידי האמריקנים ובפיקוחם, באופן שאיראן לא תוכל לשקם ולפתח מחדש את תוכנית הגרעין הצבאית שלה ואת מערכי הייצור של הטילים הבליסטיים וטילי השיוט.
מאחורי כל זה עומדת תובנה אסטרטגית ישראלית הגורסת שפירוק תוכנית הגרעין האיראנית, בין אם בדרך צבאית ובין אם במשא ומתן, תסב למשטר האייתוללות מכה כה קשה שתגרום אולי לנפילתו – כפי שקרה למשטר קדאפי בלוב. רק אז, משוכנעים בירושלים, יוסר מעלינו האיום הגרעיני. כל עוד המשטר עומד על כנו, איראן תוכל לשקם את תוכנית הגרעין. הפעולה הצבאית שישראל תיכננה, ושעל פי "הניו יורק טיימס" נבלמה על ידי טראמפ, אמורה הייתה ליצור תנאים משופרים לקריסת המשטר בטהרן.
איראן, שהאבטלה בה גואה והמטבע שלה נמצא בשפל כל הזמנים, מעוניינת בעיקר להסיר את הסנקציות שארה"ב ואירופה הטילו עליה ושתהיה לה אפשרות לייצא נפט, בעיקר לסין. אבל היא לא תסכים לוותר על מעמדה כמדינה סף גרעינית. גם אם תחתום על עסקה עם ארה"ב, היא תשאף להשאיר בידה את היכולת לפרוץ לנשק גרעיני בתוך שבועות או חודשים ספורים. היום היא מסוגלת להגיע למתקן נפץ גרעיני בתוך 12 יום, ובתוך שבועות ספורים להחזיק במספיק חומר בקיע – כלומר, אורניום מועשר לדרגה של 90 אחוז – שמספיק לשש פצצות. לאיראן יש גם ארסנל של מאות טילים בליסטיים וטילי שיוט, שלפחות כמה עשרות מתוכם יכולים פוטנציאלית לשאת ראש קרב גרעיני.
ישראל אמנם פגעה בצורה קשה בחלק מיכולות ההגנה האווירית של איראן שמסוככות על מתקני ההעשרה ואף השמידה, לפי פרסומים זרים, את המערבלים (מיקסרים) המתוחכמים שבאמצעותם מייצרים דלק מוצק לטילים. אבל לאיראן יש עדיין אלפי צנטריפוגות מתוחכמות שבנתה מאז שפרש טראמפ מהסכם הגרעין ב-2018, ויש לה עדיין מתקני פיתוח וייצור לטילים. מומחים מעריכים כי ויתור על האמצעים הללו, לא כל שכן על תוכנית הגרעין כולה, יפגע אנושות ביוקרתו של משטר האייתוללות ועשוי אפילו להביא לקריסתו, כפי ששואפת ישראל.
בין רומא לעומאן
אחרי פגישת המשא ומתן בין וויטקוף לבין שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י, שהתקיימה במעונו הפרטי של שר החוץ העומאני, נשמעו קולות מרוצים הן מוושינגטון והן מטהרן. הנשיא טראמפ הביע שביעות רצון, והמנהיג העליון של איראן עלי חמינאי אמר שלא צריך להיתפס לאופטימיות יתרה אבל גם לא צריך להיות פסימי. הדבר נובע מכך שהשיחות התמקדו בפרוצדורות ובאתרים שבהם יתנהל המשא ומתן ולא במהות.
איראן, שעצם הסכמתה למו"מ עם ארה"ב מהווה כניעה, מנסה לחפות על כך בהערמת קשיים. למשל, הדרישה שוויטקוף יגיע לעומאן, הקרובה לאיראן, במקום שהמפגש ייערך במדינה אירופית שקרובה יותר לארה"ב גיאוגרפית ופוליטית. תחילה הסכימו הצדדים שהמפגש השני, שמתוכנן לשבת, יתקיים ברומא. האיראנים דרשו שגם הוא ייערך בעומאן – אך דרישתם לא התקבלה. זה עשוי להיראות קטנוני לעין מערבית, אבל הפרטים הקטנים האלה מייצרים בדעת הקהל האיראנית מראית עין שממשלתם מנהלת את המו"מ מעמדה של עוצמה.
מהפרטים שדלפו עד כה לסוכנות הידיעות האיראנית "טהרן טיימס", נראה שאיראן מתכוונת לגלות נוקשות לא רק למראית עין, אלא גם למנוע מצב שבו תיאלץ לוותר בפועל על מרכיבים חשובים בתוכנית הגרעין הצבאית שלה. כבר במפגש הראשון הבהירה איראן שהיא אינה מוכנה לזנוח כליל את תוכנית הגרעין שלה, שמיועדת לטענה לצורכי שלום בלבד. איראן גם הודיעה לוויטקוף שהיא מתנגדת להעברת החומר שכבר העשירה למדינה שלישית, ואינה מוכנה לפיקוח הדוק על מימוש ההסכם למעט הפיקוח המוגבל של סבא"א, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.
עמדותיה של ארה"ב פחות ברורות. בפגישה שנערכה בשבת שעברה דיברו האמריקנים במונחים כלליים שמהם עולה כי הדרישה המרכזית של ארה"ב היא שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני, אך מבלי לדרוש פירוק מוחלט של תוכנית הגרעין שלה ומבלי להוציא משטחה את החומר הבקיע שכבר צברה. זו הסיבה לכך שהתגובה האיראנית הייתה כל כך נינוחה. מה שחששו ממנו לא קרה. בינתיים.
לכך מצטרף הזיגזג המביך שביצע וויטקוף בראיונות לתקשורת האמריקנית. בראיון ל-Fox News אמר שאיראן לא צריכה להעשיר אורניום מעבר לרמה של 3.67 אחוזים שדרושים לתוכנית גרעין אזרחית, אבל לא דרש שהיא תפרק את תוכניתה הצבאית. אחר כך, בראיון ל-CNN, אמר ש"השיחות הולכות לעסוק בפיקוח על תוכנית העשרת האורניום ובסופו של דבר על ייצור הנשק הגרעיני וזה כולל את סוגי הטילים שהם מאחסנים שם". בהצהרה שפירסם ברשת X הוא כבר דיבר על כך שאיראן "חייבת לעצור ולהשמיד את תוכניות ההעשרה ופיתוח הנשק שלה וזה חייב להיעשות בצורה מוחלטת".
ברקע הזיגזג הזה, שבמהלכו וויטקוף הולך ומקשיח את עמדותיו, עומד מאבק כוחות פנימי בתוך החוג הקרוב לנשיא טראמפ. בישראל מודעים לכך שמעמדו של וויטקוף חזק משל מתנגדיו, דבר שבא לידי ביטוי בהקפאת תוכנית התקיפה, לכן שוררת בירושלים פסימיות גדולה לגבי ההמשך.
בישראל מעריכים שאחד משני התרחישים הבאים יתממש:
התרחיש הראשון, שמועדף על ישראל, הוא שהמשא ומתן ייקלע למבוי סתום, מה שיוביל לפעולה צבאית משותפת. אחרי שאיראן תספוג מהלומה, היא תהיה יותר גמישה ופתוחה לקבל את הדרישות האמריקניות-ישראליות ביחס להתפרקותה מנשק גרעיני וטילים, ואז יתחדש המשא ומתן באופן שיאפשר להגיע לתוצאות שיהיו מקובלות על ישראל.
התרחיש השני, שממנו ישראל חוששת מאוד, הוא שהנשיא טראמפ ילך להסכם ביניים עם טהרן עוד לפני ביקורו באזור. הסכם כזה גם ימנע פעולה צבאית וגם לא ישיג את המטרה שאליה חותרת ישראל. תוכנית התקיפה, שעליה דווח ב"הניו יורק טיימס", נועדה להביא להפלת המשטר ולא רק לעכב בשנה או שנתיים את המרוץ לפצצה. כדי להשיג זאת צריך להשמיד את כל מרכיבי הכוח האיראניים – מתקני גרעין, מערך ייצור הטילים וגם בסיסים של משמרות המהפכה. לשם כך היינו זקוקים לסיוע המבצעי האמריקני.
פצצת אטום לייט
וכל זה, צריך להזכיר, צריך לקרות במסגרת חלון הזמנים שעלול להיסגר. גורמים ביטחוניים בישראל, כנראה בהוראה ישירה של ראש הממשלה, אינם מוכנים לחלוק מידע מודיעיני לגבי הסטטוס של תוכנית הגרעין הצבאית האיראנית. אבל גורמי מודיעין אמריקניים דיווחו כבר ביולי 2024 כי טהרן נוקטת צעדים לפיתוח וייצור מתקני נפץ וראשי קרב גרעיניים מסוגים שונים, כולל ראש קרב פרימיטיבי שיגרום נזק רב, אבל פחות מפצצת אטום או ראש קרב גרעיני בעל תפוקת נפץ מלאה. גם זו, כך נראה, אחת הסיבות לתחושת הדחיפות.
סיבה נוספת, כך אפשר להניח, היא החשש בישראל ובארה"ב שאיראן תצליח להעלים בחשאי מעיניהם של פקחי האו"ם כמויות משמעותיות של אורניום מועשר לרמה של 60 אחוז, והיא עלולה להשתמש בהם במפתיע אחרי שתסיים לפתח בחשאי את מתקן הנפץ הגרעיני עצמו.
ובינתיים, הכוח האמריקני הגדול שטראמפ שלח לאזור כדי ליצור לחץ תודעתי על איראן זמין ומוכן לפעולה תחת פיקוד המרכז (סנטקום). לצד שני צוותי משימה ימיים המאורגנים סביב שתי נושאות מטוסים, וכוללים משחתות טילים ועשרות מטוסי קרב, הציבה ארה"ב במזרח התיכון מפציצים אסטרטגיים חמקנים מדגם B-2 שיכולים להטיל פצצות חודרות בונקרים המסוגלות לזרוע הרס רב, הן במתקני ההעשרה הגדולים בנתנז ובפורדו והן במתקני הייצור והאחסנה של טילים שנמצאים עמוק מתחת לקרקע. פצצות כאלה, במשקל של 12 טונות כל אחת, לא קיימות בארסנל של ישראל, וגם אין לה את המטוסים הדרושים כדי להטילן.
ארה"ב גם העבירה לישראל כמות אדירה של חימושים והציבה סוללות הגנה אווירית מדגמי פטריוט THAAD, שנועדו ליירט מטחי טילים שאיראן תשגר אם תותקף. וזה עוד לא הכל: באמצעות בסיסיה שבקטאר, בסעודיה ובאי דייגו גרסיה שבאוקיינוס ההודי, כמו גם מטוסי התדלוק והאספקה שברשותה, יכולה ארה"ב לקיים מומנטום התקפי והגנתי במשך שבועות אחדים יחד עם ישראל.
אבל אם המשא ומתן עם איראן יתמשך, כפי שהאיראנים מנסים כנראה לעשות, העלות הכספית של החזקת הכוח הזה במקומו תכריח את ארה"ב לדלל אותו ואולי אף להחזיר אותו לבסיסיו. גם הנשיא טראמפ אומר בגלוי כי אינו מתכוון למשוך את המשא ומתן לאורך זמן.
גם אם תוכנית התקיפה ירדה בשלב זה מהפרק, קיימים כלים נוספים שיכולים לעכב את המרוץ האיראני לפצצה ולקנות עבור ישראל עוד זמן. בביקורו של ראש ה-CIA ג'ון רטקליף בישראל בשבוע שעבר עלו על הפרק פעולות משמעותיות שעשויות להזכיר את מבצע "משחקים אולימפיים" בשנת 2006 שבו, על פי פרסומים זרים שמעולם לא אושרו רשמית, ארה"ב וישראל חיבלו בתוכנית הגרעין האיראנית באמצעות מתקפת סייבר מתוחכמת. גורמי הערכה סבורים כי אותו מבצע ב-2006, אם אכן התרחש, גרם נזק של ממש לתוכנית הגרעין, שלא כמו חיסול מדעני גרעין או חבלות נקודתיות. למעשה, החיסול היחיד שגרם לנזק משמעותי הוא זה של פרופ' מוחסן פח'ריזאדה, ראש תוכנית הגרעין האיראנית, לפני כחמש שנים.
אלא שגורמים מדיניים וביטחוניים בישראל אומרים בגלוי כי הם אינם בטוחים לאן טראמפ חותר, והאם הנשיא האמריקני ושליחו בכלל יודעים מה הם רוצים. לישראל תהיה אמנם יכולת תקיפה עצמאית יעילה של מתקני הגרעין באיראן תוך זמן קצר יחסית, אבל בכלל לא בטוח שטראמפ – שכבר בלם את התוכנית המשותפת – ייתן את האור הירוק. ייתכן מאוד שההזדמנות החד-פעמית תוחמץ וחלון ההזדמנויות לשינוי המשטר באיראן ייסגר.
פורסם לראשונה: 00:00, 18.04.25
