"אני לאורך כל המלחמה בכוננות, עם תיק מוכן להקפצה", תיארה שירה (35) מירושלים, ששירתה במילואים כ-240 ימים בפיקוד העורף, בכנס שנערך אתמול (ראשון) מטעם ארגון "מגן הדור".
"החיים שלי בהשהיה – עבודה, זוגיות, חיי חברה ועסק עצמאי שאני מנהלת", הסבירה את הנחיצות ברפורמה שגיבשו מובילי הארגון, שנועדה לקדם את זכויות המילואימניקים ולקרוא לשירות שוויוני בצה"ל. "במצב של שירות לאורך שנה וחצי, חייבת להיות לנו קרקע יציבה שתחכה לנו כשנחזור".
התוכנית שהוצגה בכנס אמש פורטת הטבות עבור האוכלוסייה המשרתת, דוגמת טיפולים ותמיכה נפשית, הנחות בתשלומים כמו ארנונה, ביטוח לאומי וביטוח בריאות, והוספת נקודות זיכוי במס מתוך השקפתם כי "מי שמשרת – מקבל".
עוד מתייחסת הרפורמה לתקציבים עתידיים שיאושרו בכנסת, ודורשת כי אוכלוסיית המילואימניקים תהיה זכאית להעדפה מתקנת במכרזים, תעסוקה, קרקעות וקבלה ללימודים אקדמיים. לצד זאת, התוכנית שהוצגה קוראת להגדלה של מספר המשרתים בצה"ל עם מספר יעד של 22 אלף מגויסים מהחברה החרדית, ושירות מלא של כלל החברה הישראלית בשירות אזרחי או לאומי.
בפתח האירוע, התקיים פאנל משרתי מילואים ששיתפו על חוויות השירות שלהם לאורך המלחמה. נריה (34) מאלקנה, נשוי ואב לשלושה ילדים, שירת במילואים 280 ימים בתפקיד מ"מ בגדוד 7035. "חוק הגיוס שמנסים להעביר בממשלה כיום פוגע בנו וביכולות שלנו להמשיך להגן על המדינה" חרץ. "אני מאמין גדול בצדקת הדרך, שצריך להמשיך".
גם שמואל (35) מבארות יצחק, נשוי ואב לשלושה, שותף לתחושותיו של נריה. במילואים הוא משרת כלוחם שריון בחטיבה 8 והשלים במסגרת התפקיד יותר מ-250 ימי מילואים. "הגעתי לחזק את מעמד המילואימניק", הסביר שמואל את הגעתו לכנס. "העומס ממשיך ליפול על אחוזים בודדים בחברה, שממשיכים להגיע פעם אחרי פעם. אבל המצב הזה לא יוכל להמשיך ככה לנצח. כל תכנון אישי ומשפחתי – כפוף לצו מילואים. האי-ודאות סביב מתי יקראו לנו ולכמה זמן, ובעיקר שאם אנחנו לא נתייצב, אף אחד אחר לא יתפוס את המקום שלנו – לא מאפשר שום גמישות".
לדבריו, "הציפייה שלי לגייס את כלל האוכלוסיות בחברה הישראלית: להתחיל מאלו שלא לומדים תורה, ולעבור לאלו שלומדים ויתגייסו במתכונות מותאמות. אי-אפשר להשאיר אוכלוסיות באופן גורף מחוץ לאירוע הזה - ההיסטוריה לא תסלח למי שלא ייקח חלק ויעמוד מהצד".
טל (36) מכפר ידידיה השלימה 493 ימי מילואים כתומכת לחימה, וזומנה לאחרונה לשיחת פיטורים מעבודתה. "מאז 7 באוקטובר החיים שלי נטרפו, עזבתי הכול והלכתי אל הלא נודע", סיפרה טל. "פנטזתי על הרגע שאזכה לחזור לחיים שלי, לשגרה שלי כמו שהכרתי אותה לפני המלחמה – ועכשיו אין לי כבר מקום".
את הכנס סיכמה ללי דרעי, אימו של רס"ל (מיל') סעדיה יעקב דרעי ז"ל. בחודש יוני האחרון שכלה את בנה שנהרג מפגיעת פצמ"ר ברצועת עזה, ומאז מקדמת שוויון בנטל, או כמו שהיא קוראת לזה – שוויון בזכות.
"החבר'ה הצעירים האלו מרשימים, מעוררי השראה אחד-אחת שרוצים לעשות טוב, שכבר עושים טוב. הם מילאו אותי בכוחות ובתקווה גדולה שאנחנו בדרך הנכונה", אמרה ללי בהתרגשות. "אין לנו זמן, אנחנו באיום קיומי. אסור לנו שהמילואימניקים יהפכו להיות 'הפראיירים' בחברה הישראלית. צריך לתגמל אותם באופן משמעותי, ולהבהיר שמי שלא מצטרף אליהם – לא יתוגמל יותר".
פורסם לראשונה: 00:00, 21.04.25
