חודש ימים התנהל המבצע בעזה ללא נפגעים לכוחותינו: נתון משמח. בצבא ייחסו אותו לפקודה שניתנה לכוחות להתקדם לאט ולחולשה הצבאית של חמאס. בעיקר ייחסו אותו למזל.
היעדר הנפגעים הרחיק את המציאות בעזה מסדר היום. הוויכוח הצטמצם לשאלה, מה הדרך הנכונה יותר להביא לשחרור חטופים, הגברת הלחץ הצבאי על חמאס או נכונות של ממשלת ישראל לעסקה שכרוכה בהפסקת המלחמה. המבצע עצמו נתפס כתרגיל צבאי במעמד צד אחד. בית חאנון ובנותיה, רפיח ובנותיה, הפכו לאתר תיירות. השר כ"ץ הגיע, מוקף בעדה גדולה של עיתונאים וצלמים; אפילו נתניהו הגיע, להפגין נוכחות.
חודש ימים התנהל המבצע בעזה ללא נפגעים לכוחותינו. בצבא ייחסו אותו לפקודה שניתנה לכוחות להתקדם לאט ולחולשה הצבאית של חמאס. בעיקר ייחסו אותו למזל. למרבה הצער, מזל הוא מוצר מתכלה
למרבה הצער, מזל הוא מוצר מתכלה. התקרית המשולבת שבה נהרג בסוף השבוע רס"ב גאלב נסאסרה מרהט, גשש בחטיבה הצפונית, ונפצעו קצינה, חיילת וגשש נוסף, הציפה מחדש שאלה שהתשובה עליה מורכבת: מה בדיוק אנחנו עושים שם, בעזה. אתמול אחר הצהריים פורסם הדוח שהגיש האלוף (בדימוס) יואב הר-אבן על התקרית שבה הרג מארב של גדוד הסיור של גולני 15 עזתים, רובם בלתי מעורבים, רובם באמבולנסים, סמוך לתל א-סולטאן, בקצה הרצועה. הר-אבן מצא ניהול לחימה כושל, הפרת פקודות ודיווח שקרי. הסרטונים שהגיעו מהשטח נוראים; הנזק בעולם גדול.
אז מה באמת אנחנו עושים שם, בעזה? לפנינו שתי גישות שלא מתיישבות ביניהן. הרמטכ"ל אייל זמיר ועמיתיו במטה הכללי מחזיקים בגישה מצמצמת: המבצע נועד להגביר את הלחץ על ההנהגה הצבאית של חמאס ברצועה להגיע לעסקה. זאת המטרה היחידה. אין לצה"ל כוונה להחזיק בשטחים שהשתלט עליהם בחודש האחרון. עסקה; שחרור חטופים; הכנסת חברות אמריקניות לטיפול בחלוקת המזון; פינוי; סוף הסיפור.
"אני לא אכנע"
ראש הממשלה מחזיק בגישה מרחיבה: חמאס העלה דרישות בלתי אפשריות ובכך גזר את גורלו ואת גורל הרצועה. בתוך ימים תעבור ישראל לשלב הבא, למהלך שמשמעותו כיבוש כולל של עזה, כיבוש קבע. לכך התכוון נתניהו כשהכריז, ב"הודעה המיוחדת" שהעביר לשידור במוצאי שבת, ש(א) "אני לא אכנע" ו(ב) "(אם יהיה הסכם בתנאים של חמאס) החזון החשוב של הנשיא טראמפ לא יוכל להתממש – החזון שישנה את פני עזה אחת ולתמיד".
במה כרוך החזון שישנה את פני עזה לתמיד אנחנו יודעים: קודם לחימה בהיקף רב-אוגדתי, עם נפגעים בצד שלנו והרג המוני של אזרחים בצד שלהם, אחר כך כיבוש, ואז טרנספר, וחידוש התנחלות, ובסוף ריביירה בין שאטי לג'באליה. השאלה היא רק מה מבקש נתניהו להשיג בדיבורים האלה, אם הרעיון הוא לאיים על חמאס, אם הרעיון הוא להרשים את הבייס, אם הרעיון הוא להכשיר את הקרקע למלחמה נצחית, למרדף שאין לו סוף אחר ניצחון שאיננו בר-השגה.
על החטופים הוא ויתר, טקטית, אסטרטגית, מוסרית. הם לא מתאימים לו לאג'נדה.
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזיבמוצאי שבת, לרגלי חומת מחנה הקריה, עמדו אנשים וחילקו פוסטרים עם קריאה לסרבנות. אלפים חלפו על פני השולחן שהציבו, בדרכם להפגנה למען החטופים. התוכנית שלהם הייתה שהמונים יניפו אותם בהפגנה, מול המצלמות. אולי אני טועה, אבל נדמה לי שמעטים לקחו את הפוסטרים ומעטים עוד יותר הניפו אותם. קריאה להפסקת הלחימה ולעסקה שתשחרר את כל החטופים כן, קריאה לסרבנות לא – בינתיים לא. אבל התמשכות המלחמה, סבל החטופים ומשפחותיהם, השקיעה בחולות של עזה והקיצוניות המתגרה של הדרג הפוליטי סודקים גם את ההסכמה הזאת. עזה לא שווה את המחיר – אפילו בשביל הימין.
