"אף אחד לא קם", מחו הגששים בימים תמימים יותר, ואף על פי כן, אחד קם. התצהיר שהגיש אתמול ראש השב"כ הוא מסמך שב-77 שנות המדינה לא ידענו כמותו. הוא מרעיש בתוכן שלו, אבל מה שמרעיש יותר הוא עצם העובדה שראש שב"כ מפרט את כתב האישום שלו כלפי ראש הממשלה בתצהיר לבית המשפט. הגשת התצהיר קובעת הירארכיה. בראשה עומדים שופטי בית המשפט העליון: הם נדרשים לקבוע למי הם מאמינים, למי שמגיש להם תצהיר בשבועה, מחוזק במידע מסווג ובמסמכים, או למי שמסתתר מאחורי קללות של יחצ"ן.
קמפיין הנגד של נתניהו מתבסס על כך שב-7 באוקטובר העירו אותו דקות ספורות לפני תחילת המתקפה. אילו בר היה מעיר אותו בזמן ההתקפה הייתה נמנעת. נניח שהיו מעירים את נתניהו בשלוש בבוקר, עם ההערכות המוטעות של המודיעין והעיוורון של הכוחות בשטח. הוא היה ממלמל תודה, הבנתי, נדבר בבוקר, לוקח בונדורמין וחוזר לישון. הוא צריך להודות לבר על שלא העיר אותו, ואפשר לו לא לקחת אחריות על המחדל.
אמש התקיים באוניברסיטת רייכמן רב-שיח שבו השתתפו ארבעה יועצים משפטיים לממשלה לשעבר: אליקים רובינשטיין, מני מזוז, יהודה וינשטיין ואביחי מנדלבליט. המנחה תמר אלמוג פתחה בשאלה על התצהיר של ראש השב"כ. "שומו שמיים", אמר רובינשטיין; "מסמר שיער", אמר מזוז; "מזעזע", אמר ויינשטיין; "תם הטקס", אמר מנדלבליט. שני סיפורים שמגולל בר בתצהיר שלו זעזעו אותם במיוחד: הדרישה של נתניהו להפעיל את השב"כ למעקב אחר פעילי מחאה והדרישה האחרת, להישמע להוראות שלו ולא לפסיקות בג"ץ.
אולי אפתיע את הקורא אם אומר לו שנתניהו איננו ראש הממשלה הראשון שאומר דברים חמורים, ראויים לכל גנאי, בפגישות סגורות. גם ראש ממשלה צריך להתפרק לפעמים, וראש השב"כ וראש המוסד, ראשי שני הארגונים החשאיים שכפופים לו, הם סביבה נוחה להתפרק בה. מנחם בגין אמר פעם שהפגישות החביבות עליו ביותר כראש ממשלה הן עם שני ראשי הארגונים בתקופתו, ח' (חופי) וא' (אחיטוב).
נתניהו העלה הצעות שערורייתיות; רונן בר אמר לא, כנדרש מתפקידו, והסביר מדוע. זה מביך, זה מטריד, זה לא בהכרח פלילי.
נתניהו איננו ראש הממשלה הראשון שאומר דברים חמורים, ראויים לכל גנאי, בפגישות סגורות. גם ראש ממשלה צריך להתפרק לפעמים. הבעיה היא שנתניהו, בניגוד לקודמיו, בחר בפיטורים
אבל נתניהו, בניגוד לקודמיו, בניגוד לדרך הפעולה שלו בקדנציות קודמות, בחר בפיטורים. ראש השב"כ יפוטר לא מפני שכשל ב-7 באוקטובר אלא מפני שנהג נכון לפני ואחרי המחדל. יידע כל פקיד עברי, כל בכיר בשירות המדינה: אם תגלה נאמנות לחוק ולמדינה ולא לשר הממונה עליך תמצא את עצמך בחוץ. הציות מעל הכל.
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזיבר נשכב על הגדר למען שירות המדינה כולו - מה שנותר ממנו, גם למען הרמטכ"ל, גם למען ראש המוסד, ובהמשך גם למען בית המשפט העליון. נתניהו מציע למוסדות המדינה ולעומדים בראשם מודל טראמפיסטי. ראש הממשלה כשליט שאין עליו עוררין; ראש הממשלה כאל נקמות; ראש הממשלה כפרימדונה. האם המודל הזה מתאים לתנאי הארץ? אני מקווה שלא.
משפט האלפים הפך את נתניהו מפוליטיקאי סטנדרטי לשליט סמכותני, רדוף, מר ונמהר. לא רק הפחד מהרשעה - גם העלבון על כך שהושיבו אותו על ספסל הנאשמים, כאחד העם. וכמובן, המשפחה, וההשראה מטראמפ, ציפיות הביביסטים.
אין סיבה לקנא בשופטי העליון. ממרום כסאותיהם הם מבקשים להשליט סדר בעולם כאוטי: זאת משימת חייהם. והנה, נגזר עליהם להתמודד עם כאוס: ראש ממשלה ששובר את כללי המשחק וראש שב"כ נטול פחד שיוצא עליו למלחמה. השופטים כמוהם כמורה מחליף בכיתה פרועה במיוחד בתיכון: נראה איך יתמודדו עם הדילמה.
