הודעת לשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהכחישה חלקים מהתצהיר הדרמטי שהגיש אתמול (שני) ראש השב"כ רונן בר, אומנם מעניינת - אך מבלי שיגיש זאת בתצהיר משלו, בית המשפט לא יוכל להתייחס אליה. לנתניהו יש אינטרס לעשות זאת, ולא להשאיר את תצהיר ראש השב"כ מול "שער ריק", כלומר - הלכה למעשה - כטענות שאינן מוכחשות. ynet פנה אמש ללשכת ראש הממשלה בשאלה האם יוגש תצהיר תגובה מטעם נתניהו, אך שם סירבו להשיב לפנייה.
הגשת התצהיר טומנת בחובה גם סיכון, שכן אי-אמירת אמת בתצהיר עלולה להוות עבירה פלילית. למרות הציפייה הציבורית לבשורה, אמת או שקר אינם הכרעה שבג"ץ יוכל לקבל, לכל הפחות יתקשה בכך, וגם אם יקבל - היא תהיה בעלת משקל נמוך. שכן, בבג"ץ לא מתנהלים דיוני הוכחות, אין חקירות נגדיות או אימות ראיות ופעולות משפטיות אחרות שמעניקות לשופט את הכלים להכריע במקרים של מילה מול מילה ותצהיר מול תצהיר - לו יוגש.
בדומה לכך, לעורכי הדין של הצדדים אין הכלים, כמו בדיוני הוכחות, להוכיח את טענותיהם. בבג"ץ ההליך הוא שטחי: השופטים יקראו את התצהירים, ואם יתקיים דיון - ישאלו כמה שאלות שגם הן לא יופנו לראש השב"כ וראש הממשלה עצמם אלא אל באי כוחם, שלא נכחו בסיטואציות שמתאר בר. תקנה 14 לתקנות סדר הדין בבג"ץ, לפיה "מוסמך בית משפט זה ליתן כל הוראה שתיראה לו נחוצה להבהרת הפלוגתות שלפניו", מאפשרת לבג"ץ לסטות מסדרי הדין ולנהל דיוני הוכחות אם ירצה. דיונים כאלה יימשכו זמן רב, זמן שאין.
האמת לא תתבהר לא רק בשל הנחיתות הדיונית בבג"ץ, אלא גם כי זו לא השאלה העומדת בפני השופטים. ההכרעה העומדת בפניהם היא האם פיטוריו של ראש השב"כ נעשו כדין ועמדו בסטנדרטים של המשפט המנהלי. בדיון הממושך שהתקיים בבג"ץ, המשקל הרב ביותר הושם על כך שבמסגרת הליך הפיטורים, הטענות נגד בר לא הוצגו לו ולא ניתנה לו ההזדמנות להשיב לטענות נגדו.
בנושא הזה למשל, התצהיר לא נוגע, בטח לא במישרין. למעשה, עוד לפני העיסוק בתצהיר, כך לדברי השופטים עצמם בדיון, די בכך כדי לפסול את הפיטורים. בדיון אמרו השופטים במפורש כי עילת הפסלות (מלשון פסילה - נ"ב) תקום מפגם היורד לשורש הליך הפיטורים, מבלי לעסוק בכלל בשאלת אי-האמון בין נתניהו לבר, מתי נוצר ומה עומד בבסיסו.
לפי כמה פסקי דין של בג"ץ הרי שבשלב שאחרי צו על תנאי, יכולים הצדדים להגיש בקשה שהיא מעין בקשה לגילוי מסמכים הנקראת "בקשה למתן פרטים נוספים". הכוונה היא לבקש מבית המשפט לדרוש מהצד שכנגד לחשוף מידע נוסף רלוונטי הנמצא ברשותו. נתניהו יכול אם כן לבקש מבית המשפט להורות לראש השב"כ להגיש מזכרים, סיכומי פגישות או ראיות נוספות שיבססו או שלא יבססו את הנאמר בתצהיר. אם נתניהו לא יעשה זאת, יתכן שהוא חושש ויודע שמוטב לו שלא יוצגו ראיות שעשויות לתמוך בתצהיר של בר.
הפשרה שבקצה המסמך
תצהירו של ראש השב"כ הוא אירוע חסר תקדים ותוכנו מבהיל. דווקא בסופו מסתתרת היציאה האפשרית מההליך המשפטי, והשופטים בוודאי יתמקדו בה - במיוחד השופט השמרן נעם סולברג. בסוף התצהיר חושף בר כי למעשה בכוונתו לפרוש בקרוב, אך נמנע מלציין מועד מדויק. הוא כותב כי הוא מסתיר את המועד, כיוון שהוא מעוניין לאלץ את בג"ץ לקבל פסק דין עקרוני נגד הממשלה.
לא מדובר רק בהתנהלות דיונית בעייתית, אלא גם בפתח אפשרי להסדר שיאפשר לבג"ץ להימנע מהכרעה עקרונית בעתירות. השופטים עשויים להציע פשרה, שלפיה יחשוף רונן בר את מועד פרישתו, ובתמורה תסכים הממשלה למועד זה - כך שבר יפרוש מוקדם והממשלה לא תידרש לפעול להדחתו. בנאום שנשא השופט סולברג בטקס מינויו למשנה לנשיא בית המשפט העליון, הוא הדגיש את חשיבותה של פשרה על פני פסק דין. כעת, השאלה היא עד כמה שני השופטים האקטיביסטים בהרכב - הנשיא יצחק עמית ודפנה ברק-ארז - יתמכו בגישה זו, או שיענו לבקשת בר לפסק דין.
הסעיף שיכול להוביל לחקירה פלילית
עם הגשת התצהיר ופרסום תוכנו, צפו הקריאות לפתוח בחקירה פלילית נגד נתניהו. בתצהיר ישנם שני סעיפים שעשויים - גם אם בסבירות נמוכה - לבסס עילות לפתיחה בחקירה. הראשון נוגע ללחצים שהפעיל נתניהו על ראש השב"כ, רונן בר, להפעיל את השירות נגד המחאות נגדו, לרבות דרישה למסור שמות של פעילים. מדובר בטענה שנתניהו כלל לא הכחיש באופן מפורש בהודעתו לעיתונות חסרת המשקל המשפטי. פעולות כאלה עשויות לעלות כדי עבירה של שימוש לרעה בכוח המשרה, ואולי אף הפרת אמונים.
תצהירו של בר, לפיו נתניהו פעל כך לאחר שהופסקה ההקלטה, ולאחר שדרש מהמזכיר הצבאי לעזוב את החדר - מצביע על ניסיון הסתרה בפעולותיו, שלפי הפסיקה עשוי להוות נסיבה המחזקת את המודעות לביצוע מעשה אסור. מנגד, נתניהו יכול לטעון בתצהירו כי דרש לפעול נגד המחאות מתוך חשש ממשי לשלומו ולשלום משפחתו, בעיקר כשהמחאות מתנהלות מחוץ לביתו, ולא במטרה לדכא ביקורת כלפיו. הוא, בנוסף, עשוי להצביע על החלטת הממשלה מיום 27 בפברואר 2005, שהסמיכה את השב"כ לאכוף את המחאות נגד תוכנית ההתנתקות מעזה.
החלטת השופטים בתום הדיון על פיטורי ראש השב"כ
(צילום: דוברות הרשות השופטת)
הסעיף המשמעותי יותר, שעלול להביא לפתיחה בחקירה פלילית, נמצא בתצהירו של בר, ונוגע לטענה כי ראש הממשלה ניסה לכפות עליו לחתום על חוות דעת ביטחונית - שבפועל הייתה מונעת את עדותו של נתניהו במשפטו. אם אכן יתבסס חשד לכך שנתניהו ניסה לעשות שימוש בשב"כ כדי להשפיע על ניהול המשפט, עשויות לקום עילות לעבירות פליליות כגון שימוש לרעה בכוח המשרה, מרמה, הפרת אמונים ואף שיבוש מהלכי משפט.
מעבר לכך, למרות שאין לכך עיגון ישיר בחוק, פסקי דין קודמים של בג"ץ קבעו כי שיבוש חקירה או משפט עשוי לשמש עילה להכרזה על נבצרות של ראש ממשלה. נתניהו יוכל לטעון בתצהיר התגובה כי אכן ביקש להחמיר את נהלי האבטחה סביבו - אולי על בסיס מידע מודיעיני על כוונה לפגוע בו מצד מדינת אויב - וכי לו היה מדובר במעשה אסור, חזקה על ראש השב"כ שהיה מדווח על כך ליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה. משלא עשה זאת, יטען נתניהו, אין לייחס אמינות לגרסתו של בר.
פורסם לראשונה: 22:02, 21.04.25
