נראה כי תוך כדי העבודה על כתיבת התצהיר, הגיע מישהו מהצוות של ראש הממשלה - אולי נתניהו עצמו שאוהב שקפים, לוחות ציור ואותיות גדולות - הגיע למסקנה כי למרות המאמצים, מהגורן, מהיקב, מהמכונה, מהכספת הזו ומהערוץ ההוא, התצהיר עדיין לא נשמע הגיוני ולא מספיק משכנע. לכן החליט שם מישהו שצריך להשתמש בעזרים גרפיים שידברו יותר אל העין של השופטים - ואולי בכלל לא הם היו קהל היעד המיוחל. נקודות מסוימות נכתבו בהדגשה, אחרות חוזקו בקו תחתון, חלק מורקרו בצהוב, ובנקודות הממש חשובות הפונט החל לגדול עד לגודל 30, מודגש. זה בטוח ישכנע אותם.
אבל החלקים החשובים בתצהיר של בנימין נתניהו והנספחים לו, שעיקרו האשמתו של רונן בר בשורה בלתי נגמרת של כישלונות, עבירות, פשעים ומחדלים, הם דווקא אלה שכלל לא מתייחסים לבר ואין בהם שימוש בעזרים גרפיים ואותיות ענק. כל מי שראה את שאלות והערות השופטים, לצד שורת החלטות הביניים של בית המשפט העליון, מבין בדיוק לאן העתירה הזו הולכת. בדיוק בגלל זה צריך לשים לב להאשמות המכוונות שם נגד מי שהם ככל הנראה הבאים בתור במבצע הפירוק ההשמדה של מוסדות השלטון בישראל.
מתחת לטענות הספציפיות נגד רונן בר - שאי-אפשר לזלזל בחשיבותן, ולא רק כי רובן ככולן מעשה כזב, מניפולציה ואחיזת עיניים - מפעפע הזעם הנורא על מי שהעזו להפריע לממשלה ולעומד בראשה לעסוק במלאכתם, שהעזו בשם ההקפדה על החוק והרצון לוודא שהממשלה והאורגנים שלה יפעלו ללא מורא וללא משוא פנים, שהחציפו פנים ובשם טובת הממלכה עצרו את ההליך שהיה כל כך חשוב למלך: היועמ"שית ובית המשפט העליון. זו קבעה, וכך סמכותה, כי ההליך כולו נגוע באי-חוקיות עמוקה, ואלה השופטים מילאו את חובתם כשעיכבו את ההליך כי חשדו שכך הם פני הדברים.
הדיון בן עשר השעות שנערך בפניהם רק העצים את החשדות שלהם. "אני בהלם", אמר הנשיא עמית לעו"ד ציון אמיר, כשזה טען - בניגוד לטענות נתניהו, עליהן הוא חוזר גם בתצהיר, כי חוסר האמון שלו החל באסון 7 באוקטובר - כי בעצם זה החל הרבה קודם כשרונן בר סירב לפעול נגד הטייסים והלוחמים שמחו נגדו.
איום וסחיטה בקצה
חלק גדול מהנדל"ן בקטעים בעתירה ובנספחים שלא נוגעים בבר, כוללים איומים מרומזים או מפורשים או בוטים ממש על מה ייעשה לאלה שלא יצייתו כשנתניהו וממשלתו מכוונים אל עבר שומרי הסף שנותרו בבנק המטרות. בדבריו בפני הממשלה, המצורפים לתצהיר אתמול, אמר נתניהו: "אתם רואים סיטואציה כזאת שאנחנו נמשיך לעבוד יחד בלי אמון כתוצאה מאיזה צו של בית משפט? מישהו מעלה על דעתו דבר כזה? מי שחושב דבר כזה, לא מביו דבר ביחסי ראש ממשלה-ראש שב"כ".
בפתיחת התצהיר אתמול הוא כתב כי ב-20 במרץ 2025 "החליטה ממשלת ישראל פה אחד בהתאם לסמכותה הבלעדית הקבועה בחוק שירות הביטחון הכללי, על הפסקת כהונתו של רונן בר כראש שירות הביטחון הכללי. אף על פי כן, בחלוף למעלה מחודש מאז ההחלטה, נותר בר בתפקידו מכוח צו שיפוטי". הוא נועל אותו באומרו כי "עניינן של עתירות אלו איננו בעצמאותו של ראש השב"כ הכפוף על-פי חוק לממשלה הנבחרת, אלא בעצמאותה של ממשלת ישראל המייצגת את רצונו של הציבור שבחר בה, למלא אחר חובותיה כמו כל ממשלה נבחרת במשטר דמוקרטי".
אם מישהו לא הבין את הרמז, באה החלטת הממשלה שהתקבלה פה אחד - שוב פה אחד, פיו של ראש הממשלה ומקהלת הסריסים העונה אחריו כבת קול
זו הממשלה שזכותה להחליט באופן בלעדי, ואשר אינה כפופה לחוק זולת החוקים שהיא רוצה להיות כפופה להם, כיצד לפעול כדי "למלא אחר חובותיה" כי היא יודעת כיצד לייצג את קהל בוחריה. הכול יש במשפט הזה, זולת כל מה שנוגע לאיזון בין הרשויות ולחובה של רשות, לעשות רק מה שהחוק מתיר לה לעשות, והיועמ"שית היא זו שמפרשת מה מותר ומה אסור לממשלה.
ואם מישהו לא הבין את הרמז, באה החלטת הממשלה שהתקבלה פה אחד - שוב פה אחד, פיו של ראש הממשלה ומקהלת הסריסים העונה אחריו כבת קול - ומבהירה מה חושבים נתניהו והממשלה שלו על אותה יועצת: בליסטראות של רפש והאשמות עם איום וסחיטה בקצה שלהן. "הקביעות העקרוניות באשר ליחסי הממשלה הנבחרת ועובדי הציבור הכפופים לה, שהיועמ"שית מבקשת מבית המשפט לאמץ, מבטאות הפיכה שלטונית חסרת מקבילות בעולם המערבי... מדובר בעליית מדרגה דרמטית בשחיקת המשילות שכבר הצטברה בסדרת פסיקות עבר" - ועכשיו מוציא כותב התצהיר אקדח גדול ומכוון לבית המשפט וללשכת היועצת - "אשר תדחוף את הממשלה והכנסת להסדיר מחדש את יחסי הרשויות בכלל ואת שיטת המינויים בשירות המדינה בפרט, בעיצומה של תקופת מלחמה". כלומר, אם תעזו להחליט נגדנו אנחנו גם נשנה את השיטה, גם נעיף את כולכם, וגם נאשים אתכם שבגללכם אנחנו מפסידים במלחמה כי הכרחתם אותנו דווקא במהלכה לעשות דברים נוראיים כאלה.
ההמשך חצוף לא פחות. "העמדת ראש הממשלה ב'תחרות תצהירים' מול עובד ציבור כפוף לו, בניגוד לנהוג ביחס לכל הממשלות הקודמות, פוגעת במעמדו של ראש הממשלה ושוברת את ההיררכיה של שלטון העם באמצעות נבחריו". או במילים אחרות, אחרי שבגלל עמדתו של עורך הדין של נתניהו שאסור לקבל את מכתבו של בר לבית המשפט, הוא היה חייב להגיש תצהיר - זה לא בסדר מצידו של בית המשפט שקיבל את התצהיר ואפשר לנתניהו להגיש תצהיר מנגד, כי זה פוגע בכבודו של ראש הממשלה. במשחקי הכס והכבוד הללו יש לאמת מקום שולי למדי.
בסוף החלטת הממשלה ברור לאן כל זה הולך: "לא הייתה ממשלה מאז קום המדינה, וגם לא ממשלות בדמוקרטיות מערביות אחרות, שהיועצת המשפטית שלהן התייצבה שוב ושוב נגד מדיניותן בנושאים העקרוניים ביותר. מספר התיקים שבהם היועמ"שית סירבה לייצג את הממשלה עולה על מספר התיקים שבהם אירע כדבר הזה בכל ממשלות ישראל והיועצים המשפטיים הקודמים גם יחד". הכותבים מתעלמים כמובן מהאפשרות ההפוכה - שמעולם לא הייתה ממשלה שכל כך הרבה פעמים ביקשה לבצע פעולות ומעשים לא-חוקיים וצעדים מפלים ונוגדי דין משפט ותקנה לפני שהממשלה הזו באה אל העולם.
"נתניהו יודע שהדברים שהוא כותב לא יעמדו למבחן משמעותי", אמר אמש אדם שנוגע מתוקף תפקידו הבכיר במערכות המשפט והביטחון, ובקיא בפרטי הפיטורים והתצהירים. "כי לו היה חושב שיעמדו לא היה מרשה לעצמו להגיש כזו תערובת מהבילה של שקרים ומניפולציות, סתירות והסתרות".
הגורם הבכיר, שאינו קשור להליך או לגורמים הקשורים בו, ובילה שעות רבות מאוד מהקריירה שלו בשירות הממשלתי לצידו של נתניהו, הוסיף כי "נדמה שבסיבוב הזה בקרב על הפיטורים של רונן בר, נתניהו דווקא קיבל ייעוץ משפטי סביר, והסבירו לו בוודאי כי הסיכוי שבג"ץ יתיר לעותרים לחקור אותו בחקירה נגדית על התצהיר הוא פחות מקלוש. ואם כך הסביר לו מאן דהוא, הרי שהוא צדק. נתניהו שולט במידע ומחזיק אצלו בכספת את הניירת הרלוונטית, והוא יודע כי זולת אולי קצת הצקות של התקשורת, אף אחד לא יחייב אותו לעמוד מאחורי הפרטים שבתצהיר. גם לו ולאנשיו ברור שמרגע שהנושא יגיע לבית המשפט - שם הוא עומד להפסיד".
תצהיר הזמבורה
את הסתירות, הלאקונות והשאלות והטענות הרבות שנותרו ללא תשובה לא קשה לאתר. כמו בהופעתו של עו"ד אמיר בבית המשפט, גם בתצהיר של נתניהו יש קטעים רבים שבהם הוא בא לקלל - ויצא מאמת. בקטעים הללו, התצהיר אומר הרבה יותר על מגישו מאשר על המושא שלו. קריאה מרפרפת במסמכים שהותרו לפרסום בפרשה, לרבות ובמיוחד מצידו של נתניהו, חושפת את התפרים הגסים שבהם התצהיר נארג, ואת כמה מהמשימות החשובות שבהן שב"כ אמור להעסיק את עצמו - לתפיסתו של ראש הממשלה.
כך, למשל, טוען בר בתצהיר שלו כי "סירבתי להפעיל את סמכויות שירות הביטחון הכללי באופן החורג מייעודו ותפקידיו, ובוודאי שלא באופן שעלול לפגוע בזכות המחאה הלגיטימית".
1 צפייה בגלריה
עו"ד ציון אמיר בבית המשפט העליון. תהה למה שב"כ לא פעל נגד הקריאות לסרבנות
(צילום: אלכס קולומויסקי)
נתניהו אומר כי "טענתו המופרכת של בר לפיה ביקשתי ממנו להפעיל סמכויות שב"כ כנגד יריבים פוליטיים שלא נילווה לפעולתם איום באלימות היא חסרת שחר ולא צורפה לה ראיה כלשהי". אלא שאת הראיות הטובות ביותר נתניהו שיגר לבית המשפט בעצמו, גם בתגובה בכתב וגם בנאום נמרץ ונמלץ שנשא עו"ד אמיר: "אתה אמור על-פי החוק [השב"כ] סעיף 7, לדאוג למשל להתמודד עם תופעה המונית של סרבנות לפני המלחמה, שיש כאלה שסבורים שהיא הביאה, ולא שמענו את ראש השב"כ שזה חלק מתפקידו אולי, לעשות שום דבר והממשלה חושבת שמדובר בין היתר באכיפה בררנית, ובאי-מילוי תפקידו". בהמשך, אל מול השופטים ההמומים הוא הוסיף: "רק עיוור לא יכול לקרוא למה שקרה שם, כדבר איום ונורא, שהתחולל ערב המלחמה הזאת. רק עיוור לא יראה בהתגייסות המונית טוטלית של קצינים בכירים, של רמטכ"לים, של ראשי ממשלה לשעבר, של טייסים, של לוחמים".
במסרקות הפלדה ניסו לגלות בהר הפרוטוקולים בחומר משהו שעוזר לנתניהו. עוזריו גילו קטע שכן נרשם בפרוטוקול בנושא, כלומר בנפרד מאלו שלא הייתה לגביהם סטנוגרמה, אך נתניהו כלל לא מכחיש אותם.
מהקטע הזה עולה כי נתניהו פשוט שינה את ההגדרות. אלה לא מוחים אלא "מוחים אלימים", שמישהו משלם להם ומפעיל אותם. והוא, נתניהו, לא רק שלא דרש לפעול בניגוד כחוק, משום שאלו בכלל יעדים לגיטימיים לארגון חשאי כמו השב"כ, אלא שהוא היה זה שדרש שתבוא היועצת המשפטית כדי לייעץ כיצד יופעל השב"כ, משום שבר לא היה מצוי בחומר.
אלא שהדיון המצוטט כלל לא עוסק בשאלה מהן סמכויות השב"כ, ולא בשביל זאת ביקש נתניהו את היועצת המשפטית. הוא ביקש לבדוק, ואולי הציע, ואולי קצת הציע בנחישות, לבדוק את האפשרות להוציא אל מחוץ לחוק את השימוש באויבת הציבור מספר אחת והסכנה האמיתית לביטחון המדינה: הזמבורה!
"קודם כול צריך לברר את המרווח החוקי הוא לא ברור", אומר נתניהו. המרווח החוקי הוא לא מה מותר לשב"כ או לנתניהו להורות לשב"כ אלא הדרישה של נתניהו לבדוק האם אפשר לצמצם את האזורים, הזמנים והאופנים בהם מותר יהיה לעשות שימוש בזמבורה בעת המחאה נגדו: "לא מובן לי מה הם הגבולות של ההצקה, של הרדיפה. האם בחברה חופשית אתה יכול להתלבש על בן אדם לבוא אליו עם זמבורה - מותר לך לעשות את זה?"
ראש השב"כ, שלא מרגיש מספיק בקיא בדיני זמבורה, נאלץ להודות "אני לא יודע".
נתניהו ממשיך לתקוף ללא רחם את הבערות של הפקיד הכושל: "אתה יוצא עכשיו לרחוב, אני בא אליך עם זמבורה לאוזן ואני לא מרפה ממך, אני משלם לאנשים שירדפו אחריך עם זמבורה באוזן - מותר או לא מותר?"
שוב נתפס ראש השב"כ בקלקלתו: "אני לא יודע להגיד לך".
נתניהו עוד לא יודע מה חוקי ומה לא, אבל הוא יודע שהוא רוצה שמישהו יטפל בנושא שככל הנראה מטריד אותו מאוד, והוא גם יודע מי הוא בטוח לא רוצה שיטפל: "קודם כול אנחנו צריכים לדעת מה המגבלות החוקיות, אחר כך יש לך בעיה מי אוכף את זה ובכלל, כי המשטרה לא אוכפת כלום. כיוון שהיא באכיפת חסר, אז היא באה ועושה אכיפת יתר במקומות אחרים. זה משרת בדיוק את המטרה - זה בדיוק ההפך ממה שצריך". ואם לא המשטרה, אז מי יעשה את קמפיין החיסולים נד הזמבורות? ואיך קרה במקרה שראש השב"כ בדיוק באזור.
נתניהו מציע אסטרטגיה מנצחת כיצד להילחם באיום הקשה: "איך אומרים? עצור את זה כשזה קטן, לא כשזה גדול".
נתניהו טוען, וכנראה באמת מאמין בזה, וכך גם עורך דינו בבית המשפט, כי השב"כ צריך לעסוק במי שמשתמש בזמבורה נגד ראש הממשלה (קשה להניח שמישהו באמת יצליח להתקרב אליו עם כלי המשחית הזה). "אני דרשתי מראש השב"כ לפעול בהתאם לחוק כדי למגר את התופעות החמורות הללו בעוד שבר טוען שביקשתי להפר את החוק". בר טען שנתניהו דרש ממנו לפעול נגד מפגינים וכי עצם הדרישה לפעול כך, היא בלתי חוקית. נתניהו אומר שהמשטרה ממילא לא שווה כלום וזועם על השב"כ שלא יצא במבצע סיכולי זמבורות.
מדובר בטקסטים שגם בעל הדמיון המפותח ביותר וכותב התסריטים המוכשר ביותר לא יצליח להמציא.
כמו בהופעתו של עו"ד אמיר בבית המשפט, גם בתצהיר של נתניהו יש קטעים רבים שבהם הוא בא לקלל - ויצא מאמת. קטעים בהם התצהיר אמר הרבה יותר על מגישו מאשר על המושא שלו
צריך הרבה יותר מהטור הזה כדי לפרק את כלל השקרים וההטעיות של התצהיר. נתניהו, כמו דובריו בתגובותיהם לתקשורת, שם בפה של בר טענות שהוא לא טען כלל ואז מתווכח איתן, ועל הדרך מכניס תוכן שמקבל כך סוג של לגיטימציה. בר לא טען שהוא התריע על המלחמה, למעשה הוא אמר בדיוק את ההפך מזה, וגם בתצהיר שלו שוב לקח אחריות על הכישלונות שלו. אבל נתניהו טוען שהוא טען כך, שהוא התריע, כלומר שידע שצפויה פלישה ומלחמה ולא העיר את נתניהו ואת כל הצבא, אשתו ואחותו.
אלא שלא הוא ולא אף אחד אחר, וגם לא נתניהו לו היו מעירים אותו שעתיים קודם, היה חושב או פועל באופן שונה. נתניהו הרצה בימים שלפני המלחמה עד כמה חמאס מורתע, וחסם בגופו כל ניסיון של ראש השב"כ והרמטכ"ל לשכנע אותו לצאת לפעולה נגד ארגון הטרור - רפיון שהוא היום, בנצלו את השליטה על הכספות, מטיל על בר.
רונן ברגמןצילום: יאיר שגיאואם אכן נמנע בר מלהעיר אותו למרות שידע, באמת חטא איום ונורא, אז נתניהו אשם לא פחות. הוא השווה והעלה: מצד אחד מסביר עד כמה חשוב האמון בראש שב"כ שבא אליו לאשר את המבצעים הכי מסוכנים, חשאיים ורגישים, ומצד שני, לפחות באחת מהגרסאות של עצמו, טוען כי הוא סבור שבר מנע ממנו ידיעה שהייתה ברשותו על הפלישה המתקרבת. זה מה שנתניהו סבר ולמרות זאת השאיר אותו ליד ההגה? שנה וחצי? בפעולות הכי חשובות? וכנ"ל לגבי המו"מ על החטופים. איך הוא משאיר בתפקיד שנה ושליש אדם שהוא חושב שמנהל את המו"מ על הפנים?
אבל נדמה שהשימוש בפרוטוקולים הוא באמת שיא הציניות. נתניהו משתמש בסמכות שהוא טוען שמוענקת לו, אך היא מחייבת אותו להתייעץ עם גורמי ביטחון לפני שהוא משחרר חומר מסוים שנמצא בחזקתו ונוצר בלשכתו - למשל פרוטוקולים של ישיבות עם ראש השב"כ. האם הוא פנה לגורמים השונים כשערך את התצהיר? ומה עם המסמכים של השב"כ שהוא חושף? לגביהם הוא אפילו לא טוען שיש לו סמכות לחשוף אותם, אלא שזו חובתו האזרחית לחשוף את שקריו של בר.
פורסם לראשונה: 00:19, 28.04.25
