"המתנה היפה ביותר שניתן היה להעניק לישראל ביום חגה" – כך כינתה השרה אורית סטרוק את הודעתו של ראש הממשלה נתניהו ביום העצמאות, שלפיה "היעד העליון במלחמה הוא הניצחון על האויב", ולא השבת החטופים. אז מה קיבלנו מראש הממשלה? שווה לבדוק – משום שכפי שלמדנו, אלוהים נמצא בפרטים הקטנים ולא בעטיפת המתנה שהשרה סטרוק מדמיינת.
בימים הקרובים צפוי להתחיל שלב חדש ועצים יותר במלחמה בעזה, שכבר אושר על-ידי שרי הקבינט. נשלחו כבר צווי הגיוס לאלפי או עשרות אלפי חיילי המילואים שייכנסו להילחם במנהרות חמאס. כך, נתניהו מבטיח לנו אש ועוד אש. הכול כלול במתנה שלו – ואולי בהמשך תגיע גם הפסקת הנחיתה של חברות תעופה זרות בישראל, ופגיעה נוספת בעסקים המקומיים. איזו מתנה. אז תודה לראש הממשלה, ותודה לשרה סטרוק.
ובינתיים, גם אתמול צעקו לעברי בטיילת של תל אביב "אתם הסמולנים, כדאי שתפנימו: אין עוד מלבדו, רק ביבי". עד מתי.
נתניהו מבטיח לשנות את המציאות במזרח התיכון – ליצור מזרח תיכון חדש. אבל סוריה, אחרי סילוקו של בשאר אסד, מציבה סימני שאלה מורכבים לכל השחקנים באזור.
הצד הישראלי מאותת לשליט החדש אחמד א-שרע שבכוונתו להגן על הדרוזים. ביושר, זה נשמע הגיוני – למרות שבמבט היסטורי, הדרוזים במרחב שלנו היו מחוברים למרכזי השליטה בכל מקום שבו חיו. הדרוזים בישראל כרתו ברית עולם עם הצד הישראלי, ואילו אחיהם בסוריה מצאו את הברית עם משפחת אסד. השאלה האמיתית היא אם נתניהו וחבורתו חושבים על הסכנות שעלולות לנבוע מהפעילות ההתקפית שלנו נגד דמשק, ומבינים את ההשלכות האפשריות.
כמו ביבי - כך דרמר
כמו המנטור שלו נתניהו, גם השר והאחראי על המו"מ לשחרור החטופים רון דרמר ממעט להתראיין, ועושה זאת רק באנגלית. בשבוע שעבר, בהופעה לפני ארגונים יהודיים, הוא הבטיח ש"בעוד 12 חודשים המלחמה של שבע החזיתות תיגמר וישראל תנצח". כך למדנו שדרמר נוהג על-פי הכלל הוותיק: תמיד תעריך מה יקרה בעוד שנה, ולא בעוד חודש – כי אחרי שנה אף אחד לא יזכור אם אמרת דברי הבל.
העובדה השערורייתית באמת היא שמהאמירה של דרמר ניתן להבין שגורלם של החטופים נחרץ: לא נזכה לראות אותם יוצאים לחופשי. גם בכירים בממשלו של הנשיא האמריקני הקודם ביידן טענו כי נתניהו הוא "מניפולטור חסר תקנה", וקבעו שהוא האחראי הבלעדי לשבירת הכלים במשא ומתן לשחרור החטופים החיים והחללים ממנהרות חמאס.
ג'לאל א-דין רומי היה משורר ותיאולוג פרסי בן המאה ה-13. כתביו תורגמו לעברית, ורבים מוצאים בהם סוג של נחמה ומענה לתהיותיהם נוכח המציאות הכאוטית שבה אנחנו חיים.
שמעון שיפרצילום: טל שחראתמול פנו אליי אחדים שצעדו לצידי בטיילת בתל אביב, ושאלו אותי: "מה יהיה?". אין לי יומרה לצפות את הבלתי נודע, אך חזרתי לשתי קביעות של רומי שיכולות לסייע כאן. "השתמש במילים ואל תרים את קולך – זה הגשם ולא הסערה שמצמיחים פרחים", הוא כתב, והוסיף: "הדרך ידועה לכולם אך מעטים אלו שבוחרים ללכת בה".
התשובה שלי לביטויי הייאוש של רבים אצלנו: הפסיקו להתבכיין, קומו מרבצכם, הביעו את העמדות שלכם ובחרו לעשות הכול כדי לשנות את הסחף בים הבדיות שמתיזים עליכם.
