"אני נמצאת בחרדה נוראה לנמרוד, לשאר החטופים, וגם ללוחמים שלנו", סיפרה ויקי כהן, אימו של השריונר נמרוד כהן. "זה מצב בלתי אפשרי, אנחנו נמצאים במלחמה מיותרת, פוליטית, אין לה תכלית. אין שום תוכנית ברורה איך מחזירים את נמרוד ואת כולם וזה מדיר שינה מעיניי, וגם ככה השינה היא לא בדיוק שינה".
ויקי, ולצידה משפחות חטופים נוספות, רואה את המצב המחמיר של יקיריהן. הם מוחזקים פצועים מתחת לאדמה ולא מקבלים טיפול רפואי, כשבמקביל הקבינט אישר הלילה את הרחבת התמרון בעזה, והכנסת סיוע הומניטרי לתוך הרצועה בעתיד.
בדיון ביטחוני רגיש שנערך לאחרונה, הרמטכ"ל זמיר אף הזהיר את נתניהו והשרים מפני השפעת הרחבת התמרון בעזה על גורל החטופים. לפי הדיווח בחדשות רשת, במהלך אותו דיון אמר זמיר "קחו בחשבון - במסגרת תמרון רחב אנחנו יכולים לאבד את החטופים".
לאחרונה, ובניסיון להשפיע, החלה ויקי לפנות באופן ציבורי אל גורמי המשא ומתן דרך חשבון ה-X שלה. "לא מעדכנים אותנו באופן שוטף, רק אם אני מפרסמת משהו חריף מספיק שצובר תאוצה ברשת. אנחנו רואים ששנה ומשהו נלחמים ולא הצליחו למוטט את חמאס, בטח לא כשיש 59 חטופים בשבי, איך אפשר למוטט אותו? מוכרים לציבור קונספציה, סיסמה, 'מיטוט חמאס'. אין מאחורי זה שום דבר! מאחורי זה עומד רצון להמשיך מלחמה בגלל שיקולים פוליטיים, כי זה משרת את הגורמים הקיצוניים בממשלה".
דני מירן, אביו של עמרי מירן שנחטף לנגד עיני אשתו ובנותיו, מצהיר שהפחד הגדול ביותר שלו הוא החזרה ללחימה. "העלאת ההילוך המלחמתי זה כמו להרוג את הבן שלי. למרות שצה"ל אומר שלא יפציצו במקומות שהם נמצאים בהם, טיל טועה אחד מגיע גם לחטופים. ואז, מי ייתן את הדין? לילדים, להורים? לנשים?! זאת הדאגה הכי גדולה שיש לי היום. והינה, חוזרים למלחמה, וגם אם חייל אחד נהרג, המלחמה הזאת כבר לא שווה לי. אני כואב את כאבם של כל אחד מהם. זה דם מדמנו", הוא אמר.
דני היה מקרב המשפחות הראשונות שהתנגדו להכנסת הסיוע ההומניטרי: "שיחזירו את החטופים, ויקבלו סיוע. אם לא היינו נותנים להם סיוע אז, כל החטופים כבר היו פה. אבל חמאס מילא את האסמים, הגדיל את הצבא שלהם והמשיך בלחימה. הם (הקבינט - י"צ) לא עוסקים במה שחשוב. אין כזה דבר בהיסטוריה, לגמור ארגון טרור, ועוד חמאס, שיושב עם חטופים? שזאת ההגנה שלהם? למה שישחררו אותם אם צה"ל לא נסוג ולא מפסיק את הלחימה?".
כמו משפחות כהן ומירן, גם משפחת אהל מתקשה להבין כיצד ישראל נדרשת להכניס סיוע הומניטרי, בעוד החטופים הפצועים נאבקים על חייהם ללא שום סיוע. בהתאם, המשפחה ניסחה מתווה להצלת חיים. "אני מבין שהעסקה תקועה, אבל בואו לפחות נציל בינתיים חיים", הסביר קובי, אביו של אלון אהל.
"לא ייתכן שהעולם דורש סיוע הומניטרי ולא מדבר על החטופים שלנו. זה צריך להיות דו-כיווני. במתווה שהצענו לא משחררים את החטופים עדיין, אבל מטפלים בהם במדינה שלישית מוסכמת, באמירויות או בבתי חולים אמריקניים. בזמן הזה נערך משא ומתן ונכנס סיוע הומניטרי. אני דורש מממשלת ישראל לקדם את זה. כשאני שומע היום שנכנסים להרחבת הלחימה - אני מרגיש שחזרנו אחורה בזמן, ללחימה שאיבדנו בה כ-41 חטופים שהיו חיים. זה מפחיד אותי".
קובי הסביר גם שפדויי השבי הביאו עימם ראיות קשות על מצבם של החטופים. "אור ואלי-ה סיפרו לנו שבמהלך הנסיעה לעזה נפתח לאלון הראש, אחרי שדפקו לו את הקת של הקלצ'ניקוב לראש. הוא פצוע, עם רסיסים בגוף, לא רואה בעין ימין. זה המצב של אלון עכשיו".
גם ויקי קיבלה עדויות קשות מחטופים ששהו עם נמרוד: "אנחנו יודעים שהוא חווה טראומה קשה ב-7 באוקטובר, הצוות שלו נרצח לנגד עיניו, ומאז כבר שנה וחצי הוא מנותק מהעולם, קבור במנהרה, בלי תנאים היגייניים, עם פריחה קשה שהייתה לכולם שם. הוא בחיים, אבל הוא סובל ואני לא יודעת מה התוכנית של מדינת ישראל להחזיר אותו. בינתיים מתים חיילים נוספים, כשמפקירים חיילים אחרים שם".
"נציגי הממשלה נותנים לנו תחושה שהם מבינים, עושים הכול, ככה לפחות כל מי שאנחנו מדברים איתו ולא הכריז אחרת", הסביר קובי אהל, "אבל אני בוחן את התוצאה, ואלון לא פה. אנחנו צריכים פתרון היום! לא להיכנס למלחמה של חודשים ולראות מה יקרה".
פורסם לראשונה: 00:00, 05.05.25
