לוחם מגדוד 202 של הצנחנים פותח את השער הצהוב, הישראלי, של מעבר קוניטרה – היחיד שבין ישראל לסוריה – בצפון הרמה. הוא אינו חובש קסדה לראשו כי רמת הסיכון בהתאם, ובחלוף שמונה מטרים עושה זאת גם חברו, שפותח בלחיצה על מתג את השער הפנימי, האפור, לכיוון מזרח. 80 קילומטרים מפה הנחיתו בסוף השבוע מסוקי חיל האוויר הישראלי אספקה לדרוזים שבא-סווידא, ודרך הגדר פה עברו לטיפול בישראל כבר יותר מ-20 דרוזים-סורים שנפצעו. לטבח בדרוזים שמתחולל כמה עשרות קילומטרים מפה על-ידי ג'יהאדיסטים אין זכר כאן. קולות הירי לא התקרבו הנה, בינתיים.
(צילום: יואב זיתון, דו"צ | עריכה: קורל קוט)
בבוטקה שכאן התנוסס עד לפני חצי שנה דגל סוריה שנתלה על תורן גבוה, וצבעי הדגל הסורי שמעטרים את העמודים בביתן הגבול כבר דהויים. בחדרי המגורים הנטושים של חיילי הגבול הסורים קרעי תמונה גדולה של הנשיא אסד האב, חאפז, שהחל בהפסקת האש עם ישראל ב-1974, מציאות שהתהפכה בסוף שלטון בנו, בשאר.
חצי שנה מאז כיבושו ללא קרב של הגולן הסורי, צה"ל נמצא כבר עם פי שלושה גדודי בט"ש ברמת הגולן, בשני צידי הגבול. אחרי חודשים ראשונים של התמסדות ושקט יחסי, חלו לאחרונה שתי תמורות בגזרה הסורית: בעומק של כ-20–30 קילומטרים מהגבול – שעליהם שולט צה"ל בצפון הרמה הסורית – מאפשר צה"ל לשלטון החדש של אל-ג'ולאני להפעיל מטעמו כוחות שיטור לשמירת החוק והסדר בכפרים המקומיים ובעיירות כמו חאן-ארנבה, ג'ובתא אל-חשב, וקוניטרה החדשה. הביטחון כאן גבוה ומעניק שקט לחיילי צה"ל שחולפים מדי יום ברחובות הכפרים בדרכם לתשעת המוצבים החדשים שבנה הצבא בשטח הסורי.
מנגד, בדרום הרמה, מתחיל וקטור שלילי הפוך: הכפרים שם, לאורך הדרך לעיר דרעא מאוכלסים בתושבים סונים דתיים יותר, ששמחו לארח את מחבלי ג'בהאת אל-נוסרה בעשור הקודם, בזמן מלחמת האזרחים, ומשם אלו הוציאו פיגועי מטען גם נגד חיילי צה"ל. אף אחד שם לא מתנדב להסגיר את נשקו לחיילי צה"ל, כפי שנעשה בהסכמה שקטה במרכז ובצפון הרמה הסורית.
לפני כשבועיים, כשלוחמי צנחנים מגדוד 890 נכנסו לפטרול שגרתי בעיר הסורית נווה באזור, פתחו לעברם חמושים שגרים במקום באש תופת, גם ממקלעים כבדים, ממרפסות הבתים. הלוחמים, שהגיבו מהר, תפסו מחסות ולא נפגעו. "מיד הפעלנו אש מהאוויר עם כטמ"מי זיק והרגנו להם שבעה חמושים שסיכנו את חיילינו, אבל בקלות יכולנו להרוג גם מאה במסגרת הוראות הפתיחה באש, ולא רצינו להיות במקום הזה", תיאר מפקד בכיר בגזרה.
שאריות מהמשטר הישן. קרעי תמונת חאפז אל-אסד (צילום: יואב זיתון)
אתגר ביטחוני נוסף של צה"ל הוא בקו התלים השני, המזרחי יותר, לכיוון כללי דמשק, שעליו הוחלט בינתיים בפיקוד הצפון שלא להשתלט. מדי פעם מתקרבים למוצבים הסוריים הנטושים בתלים אלו דמויות לא מזוהות, וצה"ל מרחיקן באש מרחוק. תלים אלו נמצאים בטווח של כ-18–20 קילומטרים מהגבול, וצה"ל לא מאפשר לחיילי אל-ג'ולאני להגיע אליהם, על אף גישושים שנעשו מצד דמשק.
"המשטר של אל-ג'ולאני עדיין מנסה להתבסס, ולא שולט מעשית בחלקים גדולים מסוריה, כמו באזור החוף של העלווים נאמני אסד, בשני חלקי צפון סוריה שם שולטים הטורקים מחד והכורדים מאידך, ובדרום-מזרח סוריה ששם יש שליטה של שבטים בדואיים", הסביר קצין בכיר בצה"ל. "אנחנו בספק אם הפינה הדרום-מערבית עם ישראל נמצאת אצלו בעדיפות גבוהה כרגע".
בכירים במטכ"ל שוחחו לאחרונה עם גורמים מערביים שהתארחו בדמשק במטרה לבדוק עד כמה ארגונו של אל-ג'ולאני (HTS) אכן שולט במדינה. "אתה נכנס לבניין משרד ההגנה או למטה משרד החוץ, ורואה 50 משרדים ריקים לגמרי, ורק 3–4 חדרים מאוישים במארחים שלנו", תיארו עמיתים אירופים לחבריהם מהמטה הכללי, את האחיזה החסרה של אל-ג'ולאני בסוריה. בצה"ל מעריכים שצבאו של אל-ג'ולאני מונה כ-60 אלף חמושים, אך ככוח קל שנע בעיקר על טנדרים.
אחרי שהאיראנים ברחו מסוריה, כולל מהגולן הסורי לשמחתה של ישראל, הרוסים עדיין מחזיקים בנוכחות צבאית במדינה, בעיקר באזור החוף שמזוהה עם אסד וגם בקמישלי שבצפון-מזרח המדינה. נציגי מערכת הביטחון הישראלית נפגשו לאחרונה עם הטורקים כדי לגבש מנגנון תיאום בפעילות של שני הצבאות בסוריה. בצה"ל מעריכים שטורקיה מאוד רוצה להקים צבא לאל-ג'ולאני, בטח אחרי שצה"ל השמיד חלק ניכר ממחסני הנשק והתחמושת האדירים שהשאיר צבא אסד, אך נרתעת משאלת המימון.
"זה נכון שחלק מדפוסי הפעולה של הלוחמים פה מזכירים את איו"ש"
קציני צה"ל ערכו לפני כחודש מפגש יוצא דופן עם כ-60 שייח'ים דרוזים, מישראל ומסוריה, כדי להדק את הקשר עם בני העדה מעבר לגבול, ולא רק מהכפר הדרוזי-סורי חדר שמול מג'דל שמס. היוזמה להכניס פועלים סורים, בעיקר דרוזים, לעבוד בגולן הישראלי נבלמה על-ידי הדרג המדיני, כנראה בגלל סיבות בירוקרטיות וביטוחיות.
ההתקדמות לעבר נורמליזציה מקומית עם סוריה, לפחות בגולן, מתנהלת לאט. ככל ששקט יותר ברמה הסורית כך גם תחושת הביטחון של החיילים עולה – רוב התנועה כאן של צה"ל היא ברכבים, אבל לא בצמדים או בשלשות כמו בהתחלה, ובהרבה מקומות הלוחמים לא מרגישים צורך לחבוש קסדה לראשם.
החשש המרכזי כאן הוא מהגעה מהירה של עשרות טנדרים בבת-אחת מעומק סוריה על כביש קוניטרה-דמשק שממשיך עד לגולן הישראלי. "הטווח בין קוניטרה לקיבוץ עין-זיוון, בנסיעה מהירה כזו, הוא כחמש דקות אווירית", הסביר קצין האג"ם של אוגדת הגולן, סגן-אלוף ג'.
אנחנו ניצבים בראש מגדל תחנת המשטרה הישנה של קוניטרה, מבנה שמזכיר תקופות סובייטיות אפורות מהמאה הקודמת, עם תאי מעצר מסורגים ותחושה שמשרה אימה משיטות הכליאה ואולי גם העינויים שהיו נהוגים פה עד לפני כשנה. בהתחלה ישנו במתחם הזה לוחמי הצנחנים, אבל כעת הם וחבריהם ישנים כבר בבסיסים נוחים יחסית שצה"ל בנה להם בהשקעה של עשרות מיליוני שקלים, עם תשתיות קבע, שירותים ומקלחות, וחדרי מגורים ממוגנים. את האוכל מקבלים הלוחמים פנימה מהמטבחים בבסיסים הסמוכים בצד הישראלי של הגבול.
גם פרויקט המכשול ההנדסי האדיר שצה"ל מקים פה מתקדם לאיטו, עם תעלות ענק וסוללות עצומות שנפרסות כדי לעכב פלישה עתידית לגולן. לאורך כ-20% מ-90 הקילומטרים של הגבול עם סוריה הושלם כבר הפרויקט היומרני.
בדרך למוצב צה"ל ליד הכפר קחטניה אנחנו נעצרים ליד שלושה ילדים סורים, שמחייכים לעברנו בשלווה. אחד מהם כבר לובש חולצה עם סמלי סוריה החדשה ודיוקן של אל-ג'ולאני. ילד אחר שראינו הסתובב עם חולצה של עבד אל-שארוט, כוכב כדורגל סורי שתמך במהפכה נגד אסד ונהרג בעימותים עם המשטר שנפל. הלוחמים כאן, גם מגדוד 77 המיתולוגי, משתדלים לשמור על ערנות, למרות שגם הם יודעים שבעזה זקוקים להם הרבה יותר.
בכניסה למוצב אחר של צה"ל, שבו מתנוססים בגאון הדגלים האדומים של חטיבת הצנחנים, אני מבחין בשלושה אופנועים מרהיבים ונוצצים. החייל בש"ג שומר עליהם אחרי שחבריו החרימו אותם מצעירים סורים שהתקרבו יתר על המידה למוצבים הסמוכים, ייתכן שלאסוף מודיעין על תנועות צה"ל.
המודיעין כאן עדיין לא בשיאו, בלשון המעטה, ותכיפות המעצרים היא בסדר גודל של אחד-שניים לחודש. "זה נכון שחלק מדפוסי הפעולה של הלוחמים פה מזכירים את יהודה ושומרון, עם מחסומי פתע, סיורים ופטרולים, אך אם יש לנו התרעה ממוקדת או מודיעין על גורם עוין, אנחנו מיד תוקפים או עוצרים אותו, בלי לחשוב או לחכות", אמר סא"ל ג'.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.05.25
