בתור אבא לשלושה ילדים במערכת החינוך (יסודי, חטיבה ותיכון) אני באמת יכול להגיד שכבר חוויתי את כל סוגי השביתות והעיצומים. אני מפהק באדישות למראה הכותרת הקבועה שמבשרת על שנת הלימודים שלא תיפתח כסדרה, מושך בכתפיי כשאחד מצאצאיי מעדכן אותי שמחר מתחילים בעשר כי בדיוק מוחים על משהו, ופשוט מזפזפ הלאה כשאחת לחודשיים ניצת עוד ויכוח באולפן חדשות, בהשתתפות כל הפונקציונרים שתמיד מנהלים את ההצגה. זה לא שלא אכפת לי. פשוט שהפנמתי שכל הריטואל הזה קיים עוד מלפני המצאת הקלמר.
1 צפייה בגלריה
בית הספר "יגאל אלון" בקדימה ריק בעקבות "ימי המחלה" שלקחו המורים
בית הספר "יגאל אלון" בקדימה ריק בעקבות "ימי המחלה" שלקחו המורים
(צילום: רענן בן צור )
מה שכן, לאחרונה בכל זאת נחשפנו לחידוש קטן: הקטע הזה של כמה ממורי ארצנו להמציא וירוס שימנע מהם להגיע לכיתה. חייבים להעריך את המנגנון הקומי שמביא מורים להשתמש בתירוץ המומצא של כל ילד בעולם שאי-פעם התקשה לצאת מהמיטה בבוקר. זה כאילו שהייתה ישיבה מיוחדת כדי לתאם תירוצים, וברגע האחרון החליטו ש"הכלב אכל לי את מערך השיעור שהכנתי לתלמידים" פשוט מרגיש מומצא מדי.
אני מודה שלפחות אצלי, האינסטינקט הראשוני היה להתרעם על כך שהאנשים שאמונים על חינוך ילדינו משתמשים בקלף בעייתי כל כך. כי אולי הקטע של "או שנקבל מה שאנחנו רוצים או שבעצם קצת כואבת לי הבטן מחר" הוא לא מסר חיובי במיוחד לדור הבא. אולי עדיף לעבור עם התלמידים על עוד משימה באנגלית במקום לערוך להם היכרות עם המושג שביתה איטלקית.
כשהמורים של הילדים שלי מוציאים גימלים כדי לצעוק "חלאס, די", זה כנראה בגלל כל הפעמים הקודמות שבהן פיהקתי באדישות למראה הכותרת על השביתה של מחר
אבל אז הבנתי שגם אני, בדיוק כמו המורים, פשוט מחפש תירוצים עכשיו. אני מחפש תירוצים כדי שאוכל להמשיך להתעלם מהמצוקה של ציבור ענק וחשוב במיוחד במדינה. כי כשהמורים של הילדים שלי מוציאים גימלים של אזרחות כדי לצעוק "חלאס, די", זה כנראה בגלל כל הפעמים הקודמות שבהן פיהקתי באדישות או משכתי כתפיים למראה הכותרת על השביתה של מחר.
איציק שאשו איציק שאשו
במשך שנים איכשהו הצלחתי להסכים עם עצמי שאין דבר יותר חשוב מחינוך, להתפעל מכמות האנשים שעדיין ממלאים את המערכת הזאת עם תחושת השליחות הישנה והטובה, ולהודות ביני לבין עצמי שלא הייתי עושה את מה שהם עושים גם תמורת שום הון שבעולם. אז בטח לא הון פחות 0.95%. פעם אחר פעם אנחנו מצפים מהאנשים שנשבעו להכניס קצת בינה בילדינו פשוט להמשיך ולהיענות לאתגר. אנחנו כועסים כי כשהם אומרים "עד כאן", זה אומר שכל כך הרבה מאיתנו גם צריכים לתכנן מחר מסלול מחדש.
אז כן, להמציא וירוס כדי להתפתל מסביב לצו מניעה זה לא המהלך הכי אלגנטי בעולם. אבל יכול להיות שכדי למנוע את הפעם הבאה שמורי ישראל יצטרכו להעתיק תירוצים מתלמידי ישראל, צריך שגם הורי התלמידים יתעניינו בחינוך לא רק כשיש שביתה.