כמעט חצי שנה חלפה מאז קריסת משטרו של בשאר אסד בסוריה, שלאחריה החלו להיכנס כוחות צה"ל לשטח המדינה. רצועת הביטחון החדשה שיצרה ישראל לאורך הגבול ברמת הגולן מתחילה להתייצב, אך האווירה שם טעונה והמציאות משתנה במהירות שההיסטוריה לא רגילה לה. למשל בתל כודנה - מוצב סורי ישן שהפך בן-לילה לנקודת שליטה ישראלית קדמית. "חזרנו לימי המוצבים כמו בדרום לבנון", מתאר אלוף-משנה בני קטה, מפקד חטיבת הגולן (474). "זה מוצב, הוא מתנהל כמוצב. הוא מרחב מבצעי, יש בו עמדות שמוכנות עם מקלעים, רימוני רסס, טילים".
לא תמצאו כאן סניף קטן של שק"ם, וגם לא מכונות שתייה אוטומטיות. כמוצב מבצעי חודר, לא מגיעים אליו ספקים ונותני שירות אזרחיים, והכניסה והיציאה ממנו הן באמצעות שיירות מאובטחות, ממש כמו בימי סוף המאה הקודמת בגזרת לבנון הסמוכה. בסיור בקו העמדות החדש שמעבר לגבול, במרחב שבו צה"ל פועל כיום בחופשיות, אומר קטה כי "אם אני יושב פה על הקרקע, אני מגן הרבה יותר טוב על רמת הגולן ‑ וזו המשימה שלנו".
החששות קיימים, והזיכרונות הקשים מרצועת הביטחון בדרום לבנון, על מחיריה הכבדים והדיון הציבורי הסוער שליווה אותה, מרחפים מעל הנוכחות כאן, בסוריה. אל"ם קטה לא מתעלם מההשוואה, אלא מנסה לזקק ממנה לקחים. "גם בלבנון לא הייתה לחימה עצימה יום-יום כשישבנו במוצבים". מעל לפני השטח ההתנהלות אולי נראית דומה, אבל הטכנולוגיה ויכולות ההגנה והמודיעין שונות לאין-היכר. "יש בינינו לוחמים ששירתו במוצבי רצועת הביטחון וסיפרו לנו על הנהלים המבצעיים ועל הפעילות שם, כדי שנלמד", מספר קטה. "כשהמפקדים הוותיקים יותר הגיעו לבקר כאן, שמעתי אותם אומרים לא אחת 'שמע, זה ממש כמו לעלות לגֶדַלְיוּלָה (מוצב בלבנון - י"ק)'. בסוף המטרה שלנו היום, כמו אז, היא להגן על המרחב ולמנוע חדירה. אז הגנו על קריית שמונה והסביבה, והיום אנחנו מגינים מכאן על רמת הגולן".
אבל ההבדלים הגדולים בין הנוכחות בסוריה לנוכחות בלבנון הם לא רק בטכנולוגיות, כך לשיטת המח"ט. "המציאות כאן היא שונה כי אנחנו בחרנו את המקומות שבהם נשב. לא קפצנו מעל הפופיק ונכנסנו פנימה לנקודות החשובות ביותר שמספקות את ההגנה על תושבי הגולן. בבחירות שלנו ובקבלת ההחלטות תמיד מנחה אותנו השיקול של מה משרת את ההגנה. אם זה לא מוצדק ובעל ערך, אנחנו לא נצא להרפתקאות מיותרות".
נקראים לדגל
לאחרונה, עלו למוצב תל כודנה ולשאר המוצבים בגזרה לוחמי המילואים של חטיבת אלכסנדרוני, והחליפו את חיילי הסדיר מחטיבת הצנחנים שירדו ללחימה בעזה. רס"ן (במיל') ד', מפקד פלוגת כודנא, שמאחוריו כבר כ-350 ימי מילואים מאז 7 באוקטובר, מתאר שרוח ההתנדבות והמחויבות נשמרת, למרות הקשיים.
"הדבר החשוב ביותר שאני רוצה לומר הוא להעביר עד כמה גיבורות וגיבורים הנשים והמשפחות שלנו שאנחנו משאירים מאחור", אמר. "עם כל הקושי, אחוזי הגיוס בחטיבה הם מאוד-מאוד גבוהים. היינו אמורים לחזור לסבב מילואים בחודש יוני ל-70 יום. הקדימו לנו אותו בחודש והשאירו את אותו תאריך סיום, כלומר הגדילו לאזור ה-110 יום, ולמרות זאת הלוחמים התייצבו. אצלנו בפלוגה יש 98 אחוזי התייצבות. כמעט שאין לוחמים שלא מגיעים. כולם מבינים את החשיבות להגיע לפה, לפנות את כוחות הסדירים, ולבוא ולהשתתף בלחימה כדי לסיים את האירוע הזה".
בשרשרת המוצבים החדשה ניכרת דריכות מתמדת וניסיון להבין את המרחב המשתנה. והאתגר של המילואימניקים, לצד המשימה המבצעית, הוא גם בשימור הלכידות והמקצועיות. "אנחנו מילואימניקים, מכירים את המורכבויות של החיים", אומר רס"ן ד'. "אני מפקד פלוגה בחטיבה זה חמש שנים, מכיר פה את הלוחמים ישר והפוך. מי שיש לו מורכבויות אישיות, אז אנחנו יודעים לטפל גם בזה. והגדוד הזה הפך להיות גדוד סדיר, ממש ‑ גם בציוד, גם באמצעים, גם במיומנות, באווירה, בהווי. ככל שהלוחמים מכירים האחד את השני טוב יותר, כי עשו זמן ארוך יותר ביחד, הדבק הוא הרבה-הרבה יותר חזק והמחויבות האחד לשני הרבה יותר חזקה".
אחד האתגרים המורכבים ביותר במרחב הוא הממשק עם התושבים המקומיים הסורים. "האוכלוסייה פה היא גורם מאוד משמעותי בביצוע ההגנה" מסביר אל"ם קטה. "הם חיו פה חיי עריצות ומשטר, כל חייהם". הוא משתף בחוויית הכניסה הראשונה לכפר: "באנו ונחתנו על הכפר הזה ב-9 בדצמבר, ואמרנו להם 'שלום, הגענו, תביאו את האמל"ח שלכם'. יצאנו פה עם שתי משאיות מלאות. אין פה בית בלי קלצ'ניקוב". הגישה, לדבריו, היא להימנע מליצור תלות של האוכלוסייה בצה"ל: "התלות הזאת יכולה ליצור אחריות, ואני לא רוצה להיות אחראי על האוכלוסייה. הם אזרחי סוריה ואני כאן כדי להגן על אזרחי ישראל". הסיוע לתושבים הסורים ניתן ‑ ובכלים שמשרתים את האינטרס הביטחוני של ישראל בסוריה.
משימה מחויבת המציאות
הגזרה הסורית, בעיני אל"ם קטה, היא קריטית, וההחזקה בנקודות האסטרטגיות בגולן הסורי להגנת רכס ההרים הישראליים ‑ היא מחויבת המציאות. "המרחב הזה, הוא בעיניי הגזרה שהיא בצורה הכי משמעותית אסטרטגית להגנה על הגולן. כמות השינויים שיש פה ביום-יום היא בלתי נתפסת".
הערנות של הכוחות כוללת גם מעקב צמוד אחר הרשתות החברתיות בסוריה. בצה"ל של 2025, מסביר קטה, לא רק קציני המודיעין יכולים להביא ולאסוף מידע חיוני. "לפעמים כשאני רוצה לקבל פידבק על פעילות הכוחות, אני רואה אותו ברשתות הסוריות. זה חשוב שנחיה את הדבר הזה", הוא מתאר. "גם כשהייתי מפקד בכפיר, כשרציתי לראות אם חיילים משחקים בנשק אחרי שהם חותמים עליו בפעם ראשונה, הייתי רואה את זה בטיקטוק. אתה חייב לחיות את הדבר הזה כל הזמן. אני לא מעלה כלום לרשתות, אבל גם חי בהן ועוקב אחרי מה שחשוב שאשים אליו לב. ובאותה מידה צריך להיות ער למידע שהם יכולים למשוך מאיתנו ולהקפיד על ביטחון מידע. הנחת העבודה שהם ערים לכל דבר שאנחנו עושים פה".
למרות השקט היחסי, האיומים הפוטנציאליים רבים. "הציר האיראני והאוטוסטרדה ללבנון פה כמעט שנעצרו לגמרי, אבל אנחנו גם מבינים שבסוף המצב פה יכול להתהפך. אל הבחור הסורי שגר כאן למטה בכודנה תמיד יכול לבוא מישהו עוין, ולתת לו 50 דולר בשביל שיצלם משהו או יטמין משהו נגדנו. העוני והדלות כאן הם קרקע פורייה לזה".
מול כל אלו, מנסה אל"ם קטה להנחיל קו פעולה ברור. "אני אומר גם למפקדים פה, לפני כל מבצע וכל פעילות - לשאול עצמם שאלה מאוד פשוטה: האם זה משרת את ההגנה? ואם כן, זה רלוונטי ולכו על זה". על כתפיו, על כתפי רס"ן ד' וחיילי המילואים ועל כתפי כלל הלוחמים בגזרה, מונחת האחריות הכבדה ליישם את המדיניות המורכבת הזו, בתקווה שהפעם ה"בוץ הסורי" לא ישאב אליו את ישראל כפי שעשה "הבוץ הלבנוני" לפני הנסיגה.
פורסם לראשונה: 00:00, 26.05.25
