כמעט תמיד מדברים על ההורים, על בני ובנות הזוג, על הילדים שהשכול קרע את עולמם. אבל ישנם גם אחים ואחיות – ולעיתים הם נשארים מאחור, בשקט. לא פחות כואבים, לא פחות מתגעגעים. הם איבדו אח או אחות במלחמת "חרבות ברזל", ולצד הזיכרונות והאהבה, הם מתמודדים עם כאב שאין לו שפה ברורה, ועם מקום שהוא לעיתים לא ממש מוגדר.
בשנת 2017 הקימו אחים שכולים ומתנדבים את עמותת "האחים שלנו", שפועלת לסייע לאחים שכולים להתמודד עם האובדן הקשה. במהלך השנים הצטרפו לעמותה יותר מ-4,000 אחים שכולים, כמחצית מהם במלחמת "חרבות ברזל". רבים מהם סיפרו כי שמעו "תהיו חזקים בשביל ההורים", אך העידו על כך שגם אותם הם איבדו בצורה כזו או אחרת.
מייסדי העמותה, אליסף פרץ, ששכל ב-1998 את אחיו סגן אוריאל פרץ וב-2010 את אחיו רב-סרן אלירז פרץ, ונוי פרי, ששכלה את אחיה טל יפרח בצוק איתן, הפכו למנטורים ולאחים גדולים עבור רבים. בשבוע שעבר קיבלה עמותת "האחים שלנו" את אות נשיא המדינה להתנדבות. "הפרס מוקדש לכל האחים והאחיות השכולים, הגיבורים האמיתיים", שיתף אליסף פרץ, ששירת מאות ימי מילואים מאז פרוץ המלחמה. "המטרה שלנו היא להעלות את המודעות למצבם ולאתגרים שניצבים בפניהם ולהעניק להם מרחב לשייכות, עיבוד ופורקן".
"לסמוך על תומר"
זיו גרינברג, אחיו של מפקד גדוד 13 בחטיבת גולני, סא"ל תומר גרינברג, שנפל בקרב בשג'אעיה בדצמבר 2023, סיפר כי הוא ואחיו היו "חברים הכי טובים", ופער הגילים ביניהם אפשר גם "קשר חצי הורי וליווי בכל התחנות בחיים". הוא נזכר בטיולי השטח שערכו, שהיו לדבריו "הזמן המנותק שלנו ביחד".
זיו התייעץ עם אחיו בכל נושא. "תומר מאוד חסר לי, תמיד הקשבתי לו", אמר, "הוא היה אדם שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות". מאז שתומר נפל, אחיו מנסה להמשיך בדרכו. "תומר היה דמות אחרת וחריגה בנוף שהשפיעה על המון אנשים. הוא התווה את הדרך ואני מנסה שיכירו אותה. זאת ההנצחה הכי נכונה לו".
לפני כשלושה חודשים הגיע זיו ל"האחים שלנו". "זה ארגון מדהים שמחבר אנשים עם מכנה משותף - שבאמת יכולים להבין אותי", סיפר. זיו שותף לתחושה של אחים שכולים רבים, לפיה הם "פחות מדוברים ומורגשים". לדבריו, באחת ההרצאות שהעביר על אחיו, רצו מאוד שהוריו יגיעו. "הם לא עשו את זה מכוונה רעה, אבל הם שכחו שחוץ מלספר על תומר - אני גם אח שלו", הסביר.
"ארנון ראה את מי שמולו"
ניצן זמורה, אחותו של רב פקד ארנון זמורה, לוחם הימ"מ שנפל במבצע ההרואי לחילוץ נועה ארגמני, אנדריי קוזלוב, אלמוג מאיר ג'אן ושלומי זיו משבי חמאס, סיפרה על הילדות לצידו, כצעירה מבין ארבעה אחים. "הוא היה המדריך שלי בתנועה, הוא היה מחזיר אותי מהגן והוא לימד אותי לצלול בבריכה ותוך כדי מפחיד אותי ותופס לי את הרגל", שיתפה. היא הוסיפה כי הם היו קרובים גם בהמשך: "דיברנו המון בטלפון, ואחרי כל פעילות הייתי כותבת לו שאני אוהבת אותו וגאה בו. הוא היה אומר שהוא לא לקח חלק, ואמרתי לו שזה לא משנה".
ניצן שיתפה כי מה שהוביל את אחיה היה "לראות תמיד את מי שעומד מולך. עניין אותו מה קורה בנפש שלו". היא סיפרה שארנון למד פילוסופיה וסינית, ועבודת הסיכום שלו הייתה "צניחה חופשית - מעשה טירוף או טכניקה יוגית", והוסיפה שאחיה תמיד דאג לפקודיו ולחבריו: "זו גדולה לתת לכל אדם שאתה מדבר איתו להרגיש שהוא היחיד בעולם שחשוב כרגע".
"הוא היה אבא שנתן 400% - מכיסוח דשא ועד אפיית חלות. בימי שישי הייתי שולחת לו תמונה של שניצלים והוא היה מחזיר את אותה תמונה עם שדרוג של חלה ביתית", המשיכה. ניצן אמרה כי לאחר 7 באוקטובר, אחד הדברים שמאוד הפריעו לארנון היה שקראו ללוחמי הימ"מ "מכונות מלחמה". לדבריה, "הוא אמר לי 'אני לא הולך בשביל להרוג - אני הולך בשביל להציל'".
על יום נפילת אחיה היא סיפרה בכאב: "התחילו שמועות שחטופים חולצו, ואחרי שדניאל הגרי עלה לדווח כתבתי לארנון כמו תמיד שאני אוהבת אותו וגאה בו. כתבתי גם לאחי יונתן, שענה לי 'הם אחרי, את יכולה להיות גאה'. זמן קצר לאחר מכן אבא שלי התקשר ובישר לי שארנון נפצע אנושות ושאגיע לבית החולים. בכניסה לבית החולים היו שירי שמחה והילולה ושורת כתבים ותקשורת, ואני נכנסתי ליום השחור בחיי. איך שעינב אחותי ואני הגענו, ד"ר קליין הכריז שהם עשו הכול".
לדבריה, ההתמודדות מאז היא "בחירה יום-יומית אם להישאר במיטה או לקום. יש המון אנשים שמקיפים ואוהבים, אבל במשפחה אנחנו מצטופפים כשצריך וגם מתרחבים כשכל אחד צריך רגע את הזמן שלו. אני מנסה לעשות יותר דברים שעשיתי לפני למען הסביבה והקהילה שלי, דברים שעכשיו קיבלו יותר משמעות ברוח ובערכים שהיו לו ולי מהבית", סיכמה.
"לנצר היה לב רחב מאוד"
אדווה גבאי, אחות של רס"ן במיל' נצר שמחי שנפל בקרב בעזה בינואר 2024, החליטה מאז להיות פעילה בעמותה. "בחרתי לעטוף את עצמי במעטפת שדומה לי בחוויה. זה נתן לי מקום שרואים אותי ושיש לי משמעות", הסבירה.
"היינו רק שני אחים ומגיל צעיר היה לנו הרבה זמן ביחד. הוא היה החבר הכי טוב שלי", סיפרה, והוסיפה כי הוא "תמיד ידע להיות שם ולחבק כשצריך". לדבריה, "אם הייתי צריכה מישהו בכל שעה או מקום - הוא היה מגיע ועוזר. הוא תמיד ידע להרגיע את כולם ולפנק. היה לו לב רחב מאוד והוא היה אדם שאפשר להישען עליו". אדווה נזכרה באופן שבו נצר התמודד עם משברים וסיפרה כי באחד מהם הוא שיתף אותה, והוסיף "טוב, סיימנו לקטר". "ואז הוא ראה פקחים מחלקים דוחות לרוכבי קורקינט, ורץ וסימן לאנשים שיש פקחים כדי שלא יקבלו דוחות", המשיכה. "הוא אמר 'לי כבר נהרס היום, בואי נעזור למי שאפשר להציל לו את היום'".
כשפרצה המלחמה אחיה היה בירח דבש בתאילנד - וחזר מיד. "הוא אמר 'אני חוזר בשביל האנשים'. הייתה לו תחושת משמעות ומחויבות", אמרה.
כשנה לאחר שנפל בקרב מצאו בני משפחתו של נצר "חוזה" שערך עם עצמו, ובו ציין את חלומו: "אני מתקן ועוזר לאוכלוסיות מוחלשות, אני מקים בית שיקומי ספורטיבי ומלא באנרגיה של אור למען אחרים". המשפחה החלה בגיוס המונים להקמת המבנה שיגשים את חלומו.
"ירון היה אדם שנתן מעצמו"
גם דניאל, אחיו של סרן ירון אליעזר צ'יטיז שנפל בקרב בצפון הרצועה בדצמבר 2023, פעיל במפגשי העמותה. "המטרה שלנו שם היא לשבת בין שווים, בלי מבטים מוזרים ותגובות הזויות. יש מעטפת נפשית בפן של אנחנו ביחד בזה - ונעבור את זה ביחד", אמר.
5 צפייה בגלריה
דניאל עם אחיו ירון אליעזר צ’יטיז ז”ל. "גם במקום הכי שמח חסר לך משהו"
(צילום: אלבום פרטי)
דניאל, שמבוגר מאחיו ירון ב-11 שנים, סיפר כי למרות הפער "היינו החברים הכי טובים והיה לנו חיבור מיוחד וחזק". לדבריו, "ההורים שלנו התגרשו כשהוא היה בן 4 וזה בנה קשר חזק מאוד. תמיד דאגתי שהוא ידע שמישהו עוטף אותו".
הוא הוסיף כי ירון היה "דוד מדהים לילדים שלי וגיס מטורף לאשתי. הוא היה בן אדם שכיף להיות בחברתו ואחד שנתן מעצמו. בסופ"ש היחיד במלחמה שהוא יצא הוא הקדיש זמן לכל אחד מהאחים ומהחברים". כעת, דניאל חש בחסרונו של אחיו בכל רגע: "גם במקום הכי שמח חסר לך משהו. החיוך לעולם לא יהיה אותו חיוך כמו שהוא היה לפני. אני לא מי שהייתי - חלק ממני מת באותו לילה".
"יובל הפיץ אור לכל אחד"
שחר יפה, אחיו של סגן יובל יפה שנפל בהיתקלות עם מחבלים באזור כיסופים ב-11 באוקטובר 2023, שיתף: "אנחנו האחרונים שרואים אותם". לדבריו, "מסתכלים על ההורים או בנות הזוג, אבל גם אנחנו היינו מאוד קרובים אליהם. בא לי שישאלו אותי גם מה איתי. אנחנו שומעים הרבה 'תהיו חזקים בשביל ההורים', אבל אנחנו צריכים להיות חזקים גם בשביל עצמנו".
הוא הוסיף כי גם בהגדרות הפורמליות של משפחה שכולה, האחים הם האחרונים. "נכנסתי לאתר העירייה לפני כמה זמן וראיתי שיש הנחות למשפחות שכולות, ואז ראיתי שזה תקף רק להורים. אפילו פה הרגשתי שאנחנו לא שייכים, שאני לא משפחה שכולה, וזה קשה", שיתף.
מאז שאחיו נפל, החיים של שחר "הפכו להרבה יותר קשים, עצובים ומאתגרים". לדבריו, "יובל תמיד היה עם חיוך ענק והפיץ אור לכל אחד שרק פגש בו לאורך הדרך".
שחר הדגיש שפעילות העמותות למען האחים השכולים היא "לא תחליף למה שהמדינה צריכה לתת לנו. אנחנו לא רוצים להיות שקופים. אני לא מבקש כסף או קצבה, אבל אלה בדברים בסיסיים כמו מענה טיפולי לי או לאשתי שהכירה אותו שבע שנים והוא היה כמו אח שלה".
פורסם לראשונה: 00:00, 22.05.25
