המאמצים להחלשת הדמוקרטיה הישראלית ולפגיעה ברשויות אכיפת החוק מגיעים לשיא חדש, עם הצעת המחליטים הממשלתית שתאפשר את הדחת היועץ המשפטי לממשלה ברוב מיוחד של 75% מהשרים. זהו מהלך חסר היתכנות משפטית ובטל מעיקרו, שכל תכליתו הטרלה, יצירת עימות מדומיין נוסף עם שומרי הסף והסטת קשב ממחדליה הנוראים של הממשלה. ברקע, הפגנת תומכי ההפיכה המשטרית, בניצוחו של השר העוין בתולדות המדינה למערכת המשפט, האדון לוין, שנחתמה בהפגנת אלימות כלפי ביהמ"ש העליון; וסירובו של רה"מ נתניהו, במסיבת עיתונאים קודרת במיוחד, להתחייב כי הבחירות לכנסת תיערכנה במועד. אלה ואחרים משקפים הלך רוח אנטי-דמוקרטי שהולך ואופף את נתניהו, שריו וסביבתם.
אלו סימנים מעידים ראשונים למחול השדים שצפוי להתפרץ בחודשים הקרובים, ועלול להיות מסוכן ביותר לדמוקרטיה הישראלית המתגוננת: המאבק על עצם קיום הבחירות מחד, וטוהר הבחירות מאידך.
ביטול או עיכוב משמעותי בקיום הבחירות הוא צעד שקוף למדי, שהרף המשפטי, הנורמטיבי והציבורי לחצייתו הוא בלתי-אפשרי גם באמתלה של מלחמת נצח בעזה, לה מייחלת הממשלה הקיצונית בתולדות המדינה. אך המרחב החמקמק יותר מהעין הציבורית, העולה בקנה אחד עם נרטיב ההפיכה המשטרית, הוא זה הנוגע בפגיעה בטוהר הבחירות. מדובר בעקרון יסוד, שנועד להבטיח כי הליך הבחירות יתבצע באופן חופשי, הוגן, שוויוני, שקוף ונקי מהשפעות פסולות.
לממשלה בעלת סממנים אוטוקרטיים מובהקים יש יתרון מובנה הטמון ביכולתה לערער את הסדר הציבורי ערב בחירות כה גורליות, הגם שפיזור מוקדם של הכנסת יכול לפגוע במאמציה לפירוק שיטת המשטר. סל הכלים האנטי-דמוקרטי מגוון והרסני למדי למול מערכת חיסונית דמוקרטית חשופה למדי: דה-לגיטימציה לוועדת הבחירות המרכזית, בראשות השופט סולברג; פסילת רשימות בכנסת וניסיון מחודש להלך אימים על בג"ץ בהקשר זה; שלילת או צמצום זכויות מיעוטים (דוגמת קביעת "הצהרת נאמנות" טרם הצבעה); קביעת קריטריונים למניעת הצבעה ביישובים מרוחקים במטרה לשחוק אחוזי הצבעה (במגזר הערבי נהוג להצביע במרכזי ערים); שימור מצב הלוחמה כבסיס להעצמת סנטימנט לאומני ולשחיקת אחוזי הצבעה ("עייפות הציבור"); תיקון חוק התקציב לדחיית מועד אישור התקציב; הורדת אחוז החסימה כדי לאפשר לסמוטריץ' לצלוח בדוחק את הבחירות; הרחבת חסמים כלכליים כדי למנוע את התמודדות מפלגתו של רה"מ לשעבר בנט; הצבת מצלמות בקלפיות, לרבות התקנת מאות מצלמות נסתרות בקלפיות במגזר הערבי. בעבר כבר היה ניסיון למהלך כזה, שעורר ביקורת חריפה בטענה כי מדובר בפגיעה בחשאיות ההצבעה ובניסיון להרתיע מצביעים; והדוגמאות עוד רבות.
דמוקרטיה רזה
אלו המעוניינים בשחיקת היסודות שנבנו בעמל רב בידי האבות המייסדים, מעוניינים ב"דמוקרטיה רזה". כזו שהמבחן היחיד למימושה הוא יום הבוחר. אך האמת היא, שדמוקרטיה חייבת להתגונן מפני מבקשי רעתה. האם - בהכירנו את הנפשות הפועלות ולנוכח מה שראינו כאן בשנתיים האחרונות - סביר שהיקף כזה של כוח ללא מצרים, הממשלה תפקיד בידיים אחרות? האקדח המעשן כאן; כבר הרבה זמן שחוגים רבים ומגוונים בציבור חשים שלא תהיינה יותר בחירות הוגנות וחופשיות כאן – והינה רה"מ סוכר פיו ולא מתבטא בנושא.
אבי כאלוצילום: אלוני מורההתגוננות איננה רק בכלים משפטיים, דוגמת פסיקות בג"ץ או הנחיות היועמ"שית – ובוודאי שאיננה נמדדת רק באחוזי הצבעה. דמוקרטיה בריאה היא מערכת של איזונים, זכויות וערכים שמבטיחה שלטון מוגבל בכוחו, זכויות ליחיד וחברה חופשית; זוהי מערכת של הפרדת רשויות, שלטון החוק, חופש ביטוי וזכויות אדם – כל אותם רכיבים שהממשלה מנסה להחריב מן היסוד.
הפיכת ישראל לאוטוקרטיה בצעדים קטנים-גדולים מהווה סכנה חמורה ומוחשית לעתיד המפעל הציוני. הסלידה בדעת הקהל מממשלת הקיצון ההרסנית, צפויה להאיץ את המוטיבציה לפגיעה בטוהר הבחירות. ומשכך, הנגזרת הציבורית ברורה: כל העיניים על הקלפי.
