בלילה שבין חמישי לשישי שעבר, כשחיל האוויר הנחית את מהלומת הפתיחה על איראן, תא"ל (מיל') איתי ברון סגר מעגל של 23 שנה. ב-2011, כאשר ברון מונה לראש חטיבת המחקר באמ"ן, הוא נחת היישר לתוך הוויכוח הסודי שפילג את הצמרת המדינית והביטחונית של ישראל לשני מחנות: האם לצאת או לא לצאת לתקיפה של מתקני הגרעין באיראן?
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק חשבו שצריך לצאת לתקיפה; ראש המוסד מאיר דגן והרמטכ"ל גבי אשכנזי התנגדו נחרצות, כל אחד מהם מסיבותיו שלו – דגן חשב שזו טעות אסטרטגית לצאת למלחמה גלויה באיראן; אשכנזי חשב שהצבא לא מוכן לכזה מהלך. בתקופת ברון, תמיר פרדו החליף את דגן ובני גנץ החליף את אשכנזי, אבל שניהם הסתייגו מתוכנית התקיפה. הוויכוח מי צדק אז, לא שכך עד היום.
אז בעיניים שלך כרח"ט מחקר - למה בעצם לא תקפנו באיראן כבר ב-2011 או 2012?
"הרבה שנים, כולל בתקופה ההיא, חשבנו שתקיפה באיראן מצד אחד נדרשת וגם הפכה לאפשרית, אבל מצד שני - שהיא לא כדאית. המחירים שלה נתפסו כבדים מדי, לא רק התגובה האיראנית הצפויה, אלא בעיקר התגובה המשולבת של מה שאז היו כוחות הציר: חיזבאללה, חמאס, סוריה וכל השאר. הצפי היה למלחמה רב-זירתית, שתגבה מחירים כבדים שיהיה קשה להתמודד איתם לאורך זמן. שיקול נוסף היה התועלת".
מה זאת אומרת "התועלת"?
"כבר אז היה ברור שישראל לבדה יכולה להביא להישגים מוגבלים יחסית, וההנחה המקובלת באותה תקופה הייתה שארה״ב לא רק שלא תצטרף למערכה - אלא גם תתנגד לה, בשל החשש ממלחמה אזורית".
וללא ארה"ב לצידנו, כשלישראל לבדה יש יכולת מוגבלת לפגוע בתוכנית הגרעין לטווח ארוך, הסיכון אז לא השתלם.
"כן. וחוץ מזה, לצד המוכנות שלנו, והשיחות והוויכוחים שחלקם גם הגיעו לתקשורת, אף פעם לא היה ברור באמת כמה הדרג המדיני רציני (נתניהו כראש ממשלה ואהוד ברק כשר ביטחון - ג"א)".
תיעוד: רגע התקיפה - וההדמיה של הכור הגרעיני באראק
(צילום: דובר צה"ל)
אז מה השתנה? למה עכשיו החליטו כן לתקוף?
"המאזן השתנה, ולצד תחושת צורך מתגבר, לכאורה העיתוי הפך להיות די אופטימלי. איראן בעצם לבד, עם ציר חלש: חיזבאללה שהוכה, חמאס שהוכה קשות, סוריה שהתמוטטה, החות'ים שלא באמת משפיעים, המיליציות בעיראק שלא כאלה משמעותיות. אז במובן הזה החשש למלחמה אזורית פחת. המרכיב השני הוא שארה״ב כנראה יותר איתנו, ובוודאי שלא מתנגדת כמו בעבר. גם היכולת האופרטיבית שלנו התפתחה בשנה האחרונה, ואת התוצאות של זה ראינו במכת הפתיחה".
והערכת התועלת? הרי גם המערכה עכשיו נפתחה ללא מעורבות פעילה של ארה"ב.
"אני חושב שגם התועלת השתנתה, כי את מה שאנחנו יודעים לעשות - אנחנו עושים הרבה יותר טוב. היכולת לסיים את הלילה הראשון עם סיכול קבוצה של מדעני גרעין וכל מערכת הפיקוד והשליטה, לקלף את איראן מיכולת ההגנה האווירית שלה, לפגוע בחלק גדול ממתקני הגרעין ובתוך ימים בודדים להשמיד כ-120 משגרי טילים, שזה שליש מהמשגרים שיש להם - זו תוצאה מדהימה, דמיונית, שאי-אפשר היה לחלום עליה לדעתי גם לפני שנה".
״היכולת לסיים את הלילה הראשון עם סיכול קבוצת מדעני גרעין וכל מערכת הפיקוד והשליטה, ולקלף את איראן מיכולת ההגנה האווירית שלה, לפגוע בחלק גדול ממתקני הגרעין ובתוך ימים בודדים להשמיד כ-120 משגרי טילים, שזה שליש מהמשגרים שיש להם - זו תוצאה מדהימה, דמיונית, שאי-אפשר היה לחלום עליה לדעתי גם לפני שנה"
השיחה עם תא"ל (מיל’) ברון מתקיימת ביום שני השבוע, והוא מבקש שנדגיש את זה. ללחימה, בעיקר מהסוג שמתנהלת מול איראן, הוא מסביר, יש דינמיקה מהירה ובלתי ניתנת לצפייה, עם הרבה מאוד תרחישים אפשריים - חלקם טובים, חלקם פחות. נכון לשיחתנו, למשל, האמריקנים עדיין לא הצטרפו ללחימה. ובכל זאת, כבר יש לו מה שהוא מגדיר "מחשבות ראשונות" לגבי המלחמה הזו.
אחת מהן היא שההחלטה לצאת למבצע הייתה תוצאה של הפנמת לקחי 7 באוקטובר: "איראן חותרת כבר הרבה שנים לנשק גרעיני, במסגרת האילוצים והמגבלות שלה, אבל לפי מה שהצבא מתאר, בשנה האחרונה היא התעסקה באופן רציני יותר בפיתוח הנשק. עוד קודם הייתה התקדמות גדולה מאוד בחומר הבקיע, האורניום, שהגיע לאחרונה כבר ליותר מ-400 ק"ג ברמה גבוהה של 60% העשרה. זה עדיין לא 90% שצריך בשביל פצצה, אבל זה מרחק קצר שמאפשר להעשיר חומר שיספיק לכמה פצצות תוך זמן קצר מאוד.
זה, יחד עם הצהרות באיראן, הטריד את ישראל משינוי באסטרטגיית הגרעין שלהם. עלה החשש שעלול להיות לנו פער בידיעה, וכמו שקרה ב-7 באוקטובר, ייתכן מצב שהם מתכוננים לפריצה מהירה לגרעין ואנחנו בכלל לא נוכל לתת התרעה. לפעמים ההתרעה היא בכלל על האפשרות שכבר לא נדע, או שאי-אפשר לדעת".
7 צפייה בגלריה
מתקן הגרעין בפורדו, צילום אווירי
(צילום: Satellite image ©2025 Maxar Technologies/AFP)
כלומר התגבשה הבנה שאנחנו נמצאים איפשהו על סיפה של נקודת האל-חזור, ונכון לפעול לפני שיהיה מאוחר מדי.
"כן. לזה גם צריך להוסיף את מה שנוסף לתכליות המלחמה, שאיראן כנראה התכוונה, לצד תוכנית הגרעין, לייצר כמות עצומה של טילים בשנים הקרובות".
ויש לו עוד מסקנה מעניינת. לפני כמה חודשים, בראיון קודם עימו, הסביר ברון ל"7 ימים" כי למעשה מחדל 7 באוקטובר נולד במבצע שומר החומות ב-2021. המבצע הזה אמנם שווק בישראל כהצלחה מסחררת וכמפלה כואבת לחמאס, אבל בעזה הוא נתפס אחרת לגמרי, כסוג של ניצחון. חברות הציר – איראן, חיזבאללה, חמאס – ראו שאם הן מתאחדות, הן יכולות לגרום נזק לישראל. המחשבה הזו יצרה אצלן מה שברון מכנה "תחושת מסוּגלוּת": הן החלו להאמין לא רק שאפשר לפגוע בישראל, אלא ממש להשמידה, להנחית עליה מכה ניצחת. לכן חמאס, ובמידה יותר מסויגת חיזבאללה ואיראן, יצא למתקפת 7 באוקטובר. אלא שעכשיו תחושת המסוגלות הזו, אומר ברון, נפגעה מאוד.
7 צפייה בגלריה
״חברות הציר ראו שאם הן מתאחדות - הן יכולות לפגוע בישראל״. עלי חמינאי, יחיא סינוואר, חסן נסראללה
(צילום: AFP / HO / KHAMENEI.IR / AP)
"רעיון המכה הניצחת קיבל מכה מאוד, מאוד חזקה", מסביר ברון. "ביטא את זה נעים קאסם, מזכ"ל חיזבאללה החדש, כשאמר בינואר השנה, בתרגום חופשי, 'רבים חשבו שנביס את ישראל במישור הצבאי, אבל מה שקרה הוא דבר חריג ומפתיע. המסקנה היא שאיננו יכולים להניח שהיתרון של ההתנגדות הוא צבאי, הניצחון הוא בזכות עמידה איתנה, הניצחון הוא שהאויב לא השיג את מטרותיו'.
"באיראן גם התנהל דיון על הלקחים שלהם מהמלחמה. הם התלבטו בין ארבע גישות: הראשונה, שאותה אני חושב שהם ניסו ליישם לאורך המלחמה, היא לשקם בחזרה את הציר במשך כמה שנים. להתיש את ישראל ולכפות עליה לסיים את המלחמה בתנאים שבהם חיזבאללה לא ייפגע יותר מדי וחמאס ישרוד ויוכל להשתקם. או, בפשטות, לחזור למצב של 6 באוקטובר 23'.
"האופציה השנייה הייתה להעביר את מרכז הכוח למעגל השני: לא להסתמך על חיזבאללה וחמאס, שלא סיפקו את הסחורה, אלא להפעיל את אותו רעיון שבבסיסו מתקפה קרקעית בהפתעה בחסות מעטפת אש מסיבית שיש בה רכיב מרכזי של נשק מדויק, על ידי המעגל השני - החות׳ים, המיליציות השיעיות וכדומה.
"האופציה השלישית שעלתה על השולחן, שמתבטאת גם במטרות המלחמה הנוכחית, היא לעשות את אותו הדבר - רק לא במתקפה קרקעית, שהיא יותר מסובכת כשאין גבול משותף, אלא במתקפה טילית עוצמתית מאוד.
"והאופציה הרביעית, שלא הייתה מעשית אבל כנראה נבחנה, הייתה לבסס את אסטרטגיית הביטחון הלאומי האיראנית על הגרעין. ובכל זאת, גם אחרי המכות שהנחתנו על חמאס ועל חיזבאללה, היו עדיין כאלה בצד השני שהמשיכו לעסוק ברעיון ההשמדה של ישראל".
ואלה הם בדיוק חלק מהקבוצה שצה"ל חיסל בסוף השבוע שעבר.
"כן. קודם כל נהרגו אנשים חשובים מאוד שיש להם יחד מאות שנות ניסיון בדברים שהכי חשובים לאיראן, מהאנשים שעיצבו את בניין הכוח האיראני ועד ל׳חבורת הגרעין׳. אבל הדבר החשוב הנוסף הוא שבמתקפה הזאת חוסלו אחרוני דור האופרטורים של רעיון ההשמדה. זה רעיון שהתפתח באיראן, וגם במקומות אחרים, בקרב קבוצת אנשים שנולדו בתחילת שנות ה-60, בהם יחיא סינוואר, פואד שוכר, איסמעיל הנייה ואחרים, ולפיו את ישראל אפשר וצריך להשמיד. ללוח הזה, של שמות האנשים שפיתחו את רעיון השמדתנו ועכשיו כבר לא איתנו, נוספו בלילה הראשון של המבצע גם חוסיין סלאמי, מפקד משמרות המהפכה; אמיר עלי חאג'יזאדה, מפקד חיל האוויר של משמרות המהפכה; מוחמד באקרי, הרמטכ"ל של הכוחות המזוינים של איראן; ועוד אנשים, יחד עם הקמ"נים שלהם ואנשי המבצעים שלהם".
״נהרגו אנשים חשובים מאוד שיש להם יחד מאות שנות ניסיון בדברים שהכי חשובים לאיראן, מהאנשים שעיצבו את בניין הכוח האיראני ועד ל׳חבורת הגרעין׳. אבל הדבר החשוב הנוסף הוא שבמתקפה הזאת חוסלו אחרוני דור האופרטורים של רעיון ההשמדה״
זה בהחלט יוצא דופן, אבל לכל אלו מיד מונו מחליפים, אז מה התועלת בזה בעצם?
"זה נכון שהאיראנים התאוששו מהמכה, מינו מחליפים וממשיכים לתפקד. אבל יש ערך לזה שישראל הצליחה בשנה הזאת להרוג את כל מי שעסק בהוצאה לפועל של רעיון השמדתה. האם זה יבטל את הרעיון הזה? לא. אפילו יותר מזה, יכול להיות שבמקומם יעלה דור חדש, יותר מתוחכם. אמנם אי-אפשר לחסל רעיון, אבל אפשר לזעזע אותו, אפשר להקשות על מימושו".
הם הופתעו מהמהלך של ישראל באיראן?
"ברור לגמרי, הפתעה עצומה. הם היו שאננים ולא זיהו את השינוי בישראל. בשונה, אגב, מהתוכנית הישראלית למתקפה נקודתית באתרי הגרעין של איראן בעשור הקודם, ביוני 2025 יצאנו למלחמה נגד איראן. זה דבר שונה לחלוטין והרבה יותר רחב. הם לא הבינו שבישראל קיבלו החלטה לצאת למלחמה, וכנראה גם נפלו באיזו הונאה על שיחות הגרעין. הם היו באשליה שהם מכירים אותנו, והדימוי שלהם על החולשה של ישראל היה עמוק מאוד בתפיסתם. כמו שנסראללה לא חשב שישראל תהרוג אותו ותלך בכל הכוח על חיזבאללה, גם האיראנים לא זיהו שישראל הולכת פה למתקפה רחבה".
הוא בן 61. אחרי קריירה ארוכה בתחומי הביון, שהחלה בלהק מודיעין בחיל האוויר, הוא פרש מצה"ל בסיום תפקידו כרח"ט מחקר ב-2015, אבל המשיך לעסוק בנושאי מודיעין, בעיקר באקדמיה ובמכוני מחקר. ב-8 באוקטובר 23' התגייס למילואים, וכשרח"ט מחקר עמית סער נאלץ לפרוש עקב גידול סרטני בגופו, ביקשו הרמטכ"ל וראש אמ"ן מברון שיחליף אותו, לפחות לכמה חודשים. ברון חזר לתפקידו, וראה מבפנים את ההלם העמוק באמ"ן של אחרי 7 באוקטובר – אבל גם את ההבנה שישראל באירוע טקטוני, והיא חייבת שאמ"ן יחזור להיות אמ"ן, מינוס התחלואים שהובילו אותו לשבת הנוראית ההיא.
כבר המון שנים שישראל לא ניהלה מלחמה כזו, מול מדינה עם צבא שיש לה חיל אוויר וטילים בליסטיים. במה זה שונה מהעימותים הקודמים של צה"ל?
"אחת, זה הרבה יותר אינטנסיבי, זו באמת מלחמה, פעילות מתמשכת כל היום בהיקפים גדולים. שתיים, זאת מדינה, ויש לה עוצמות גדולות יותר, כמו שאנחנו חווים עכשיו. מצד שני, למדינה יש מערכת פיקוד ושליטה מסודרת, עם מרכזי כובד ברורים שאפשר לתקוף, והיא לא יכולה 'להיעלם' פתאום כמו שעשו ארגוני הטרור. שלוש, המרחקים הם עצומים, והרבה יותר מסובך לסגור את המעגל שבין איתור מטרה לתקיפה שלה במרחקים של 2,000-1,500 ק"מ".
איך בוחרים את בנק המטרות שאיתו יוצאים לדרך?
"העניין הוא לנתח את האויב כמערכת ולהבין אילו מרכזי כובד אפשר לתקוף כדי להשיג את התכלית שהוגדרה. למשל, אם יש מרכיב בתכלית שאומר פגיעה משמעותית בתוכנית הגרעין, אז צריך למצוא את האתרים שהתקיפה שלהם תפגע בתוכנית הגרעין, כמו האתר בנתנז כדוגמה".
ומה לדעתך האסטרטגיה של האיראנים?
"אני חושב שהם מנסים להוביל לסיום התקיפות הישראליות ללא פגיעה בעמדות שלהם בהסכם עתידי, בעיקר כדי שלא יצטרכו לוותר על העשרה. במקביל, איראן מנסה להעניש אותנו לא רק מטעמי נקם ותגמול, אלא לצורכי הרתעה. הכיוון שלה הוא להתיש את העורף הישראלי, להסב נזקים ולשבש את שגרת החיים, באופן יחסית מדוד כדי לשמור על אורך הנשימה שלה ולהימנע מעימות צבאי עם ארה"ב. זאת מתוך מטרה לכפות על ישראל לסיים את המלחמה מבלי שאיראן תצטרך לשלם על כך מחירים עתידיים. הם לא רוצים לצאת מהלחימה למשא ומתן מול האמריקנים, שאליו הם מגיעים כצד הנחות שחייב לקבל תכתיבים".
״איראן מנסה להעניש אותנו לא רק מטעמי נקם ותגמול, אלא לצורכי הרתעה. הכיוון הוא להתיש את העורף הישראלי, להסב נזקים ולשבש את שגרת החיים, באופן יחסית מדוד כדי לשמור על אורך הנשימה שלה ולהימנע מעימות צבאי עם ארה"ב. המטרה היא לכפות על ישראל לסיים את המלחמה מבלי שאיראן תצטרך לשלם על כך מחירים עתידיים״
החלום הזה של הרבה ישראלים, שמהלך צבאי יניע באיראן איזושהי הפיכה אזרחית וחילופי שלטון, הוא ריאלי?
"פורמלית זה לא חלק ממטרות המבצע, אבל ברקע יש פנטזיה כזו אצל חלק מהישראלים. האמת היא שאף פעם אי-אפשר לדעת דברים כאלה. המשטר נראה יציב, אבל גם מובארכ בזמנו נראה יציב, וגם אסד נראה יציב. אם תחפש מקבילה היסטורית שבה מתקפה של כוח אווירי הובילה להפלת משטר - כמעט לא תמצא, למעט אולי קוסובו, וגם שם זו לא הייתה תוצאה ישירה".
יש דברים שישראל יכולה לעשות כדי להשפיע על זה?
"לדעתי לא כל כך. יכול להיות שבעקיפין התערערות המערכת האיראנית תוליד מהלכים, גם בזירה הבינלאומית, שאנחנו לא יכולים לצפות אותם כרגע. בכל מקרה, אני לא חושב שאפשר לתכנן את זה. איראן גדולה ויש לה כוחות עצומים".
מה ייחשב לניצחון ישראלי במערכה הזאת?
"מטרות המבצע הוגדרו תוך מודעות עמוקה לכך שישראל לבדה לא יכולה לסכל סיכול ארוך טווח את תוכנית הגרעין. אז את הפער הזה בין מה שאנחנו רוצים, מניעת ההתגרענות, לבין מה שאפשר, צריך להשלים באמצעות נוסחת גישור. אנחנו תוקפים מתקני גרעין והם נפגעים, חלק מהם יפסיקו לתפקד לזמן מה או לצמיתות. אבל האיראנים הפיקו לקחים מהתקיפות בעיראק ובסוריה ובנו תוכנית גרעין מבוזרת מאוד, מה שמקשה על פגיעה בהם. אז אם לא ניתן להשיג לבדנו סיכול ארוך טווח, הרי שאנחנו צריכים לפגוע בגרעין וביכולות הנוספות במידה כזו שאיראן תגיע לשולחן המשא ומתן מול האמריקנים במצב של נחיתות, כשהיא חלשה יותר".
אז בסוף אנחנו מכינים את השטח לטראמפ, שהכוונות שלו הן תמיד בגדר תעלומה.
"הרעיון הזה בטח קרץ לטראמפ, שגם סביב שולחן הדיונים הזהיר אותם כל הזמן שאם הם לא יקבלו את תנאיו - יקרה משהו רע. ועכשיו קרה משהו רע מבחינתם, שאמור להפעיל עליהם לחץ לקבל את התנאים האמריקניים".
7 צפייה בגלריה
מחכים להכרעת טראמפ. ״ישראל לבדה לא יכולה לסכל סיכול ארוך טווח את תוכנית הגרעין״
(צילום: Brendan Smialowski/AFP)
מה הסכם גרעין עתידי כזה עם איראן חייב להכיל מבחינת ישראל?
"שאין להם שום יכולת העשרה, ושהם מקבלים על עצמם מנגנוני פיקוח מאוד חודרניים. אולי אפילו גם מתחייבים לפרק את היכולת הבליסטית שלהם. אבל התכופפות כזאת של האיראנים היא תרחיש קיצוני, שלדעתי לא יכול לקרות. אפשרות נוספת היא שהדינמיקה של המלחמה בסוף תוביל לתקיפה אמריקנית, ואז כן ייסגר הפער בממד של הפגיעה הפיזית, מה שעשוי להביא את איראן להסכם יותר משמעותי.
״בכל מקרה, מעורבות פעילה של האמריקנים תשנה מהותית את כל ההקשר, ולכן בשלב הזה בלתי אפשרי לחזות את מהלך הדברים. הנעלם הגדול זה האמריקנים. הם יכולים לסגור את זה במו״מ, בתקיפה, או במעורבות של השניים. אבל כל אלו הם מרכיב אחד של מה שנקרא 'הניצחון'".
איזה מרכיב ניצחון נוסף יש?
"הדבר השני זה שִׁיקום ההרתעה הישראלית מול איראן ואויבינו באזור, שראו את עצמם חסינים ועסקו באופן מעשי בתכנון השמדתנו. במובן הזה, גם אם לא יהיה הניצחון שאנחנו מדברים עליו, עדיין יש משמעות למעשים שלנו לגבי תחושת המסוגלות שלהם ולגבי האופן שבו הם תופסים את ההתנגדות של הציר".
״מעורבות פעילה של האמריקנים תשנה מהותית את כל ההקשר, ולכן בשלב הזה בלתי אפשרי לחזות את מהלך הדברים. הנעלם הגדול זה האמריקנים. הם יכולים לסגור את זה במו״מ, בתקיפה, או במעורבות של השניים. אבל כל אלו הם מרכיב אחד של מה שנקרא 'הניצחון'"
אילו תרחישים אפשריים נוספים ישנם על הפרק?
"לאיראנים יש עדיין יכולת משמעותית לגרום נזק לישראל, וככל שהם יצליחו להתמודד עם מערכת ההגנה שלנו, היא עלולה אפילו להיות במגמת עלייה. מצד שני, גם לנו יש את האפשרות להעלאת עוצמת התקיפות, גם מול התשתיות הלאומיות וגם מול ההנהגה. אז יש פה תרחיש מסוכן, אבל אפשרי, של מלחמת התשה ארוכה, שבה שני הצדדים מתחרים במי יכול לשאת במחירים למשך זמן ארוך יותר. זה תרחיש לא טוב. תרחיש אופטימלי, שאני לא רואה כרגע, הוא שאיראן תיכנע. אבל אם בכלל יש לזה היתכנות, גם זה מאוד קשור במעורבות האמריקנית".
יש גם פרשנות שאומרת שדווקא הפעולה הצבאית מביאה להרחקת איראן מהסכם, ולהיעדר פיקוח עם עזיבת מפקחי סבא"א את אדמת איראן. בהפוך על הפוך, דווקא מלחמה נגד הגרעין עלולה להאיץ אותו.
"בהחלט יש פה סיכון של פריצה איראנית אחרי המערכה. זה אחד התרחישים שהעלינו ב-2011: שאנחנו נגמור את התקיפות, וזה יביא את איראן לגרעין מהר יותר ממה שהיה קורה אלמלא היינו תוקפים. כלומר, התקיפה הישראלית תערער את המגבלות שבמסגרתן התנהלו האיראנים עד כה והמוטיבציה שלהם להגיע לגרעין תגבר. הפגיעות שלנו בחלק ממתקני הגרעין ובאנשים המרכזיים בפרויקט הזה אמורה להקשות על מהלך כזה. כאן קיימת לכאורה מחויבות אמריקנית לפעול, אבל הכול על כרעי תרנגולת".
איפה לדעתך יכולות להיות שגיאות בהערכת האויב האיראני?
"בעצם היוזמה הישראלית לפעולה, נוצרה מסגרת שמכתיבה את המציאות שבה ניתן לבחון את הנחות היסוד בנוגע לאויב. אבל בהמשך אני מפחד מאפקט שומר החומות, כלומר, שאנחנו נגיד לעצמנו שהגענו להישגים עצומים, אבל גם הצד השני יימצא בתחושת הישג שלא נהיה ערים לה. כרגע הקו שמוביל אותנו הוא שגרימת נזק גדול באיראן תשפר את הסיכויים שהיא תבוא לשולחן המשא ומתן, או לתקיפה אמריקנית. אבל ייתכן שזה לא יקרה ושהאיראנים לא באמת מתכוונים לוותר, שגם להם יש בראייתם את היכולת להמשיך ולהילחם בלי לוותר. זה עלול לקרות.
"כך או כך, אני באמת מתפעל מהמבצע הזה מבחינה מקצועית. זה אחד ממהלכי הפתיחה האוויריים הגדולים והעוצמתיים בהיסטוריה. יש לנו ללא ספק הישגים בתחום העליונות האווירית, ההפשטה של הצד השני לתקיפה אווירית יעילה שאפשרה פגיעה במפקדים, ביכולות, בטילים ובמערכי הפיקוד והשליטה. אבל ישנה האפשרות שבגלל הביזור של תוכנית הגרעין וההתנהלות האיראנית, כל ההישגים הפונקציונליים האלה לא יצליחו להביא להשפעה מערכתית, וזה דבר שצריך לשקול אותו. בכל מקרה אסור שההצלחות ישכיחו את הצורך ללמוד את לקחי הכישלון המודיעיני של 7 באוקטובר".
ברגע שמלוא תשומת הלב מופנית לאיראן, אילו הפתעות יכולות להגיח מכיוונים שלא חשבנו עליהם מספיק?
"קודם כל, ייתכן שחיזבאללה איכשהו ישתכנע להפעיל את היכולות השיוריות שלו ולהצטרף למערכה. זה לא הכי סביר, אבל זה אפשרי. דבר שני, צריך להיות מאוד ערניים להתרחשות קרקעית, אם באופן שקשה לדמיין כרגע דרך הגבול עם ירדן, או דרך מרחבים אחרים. כמובן שיכולה להיות הפתעה גדולה מאוד מהצד האמריקני, שיסתבר פתאום שהם לא ישתלבו בקונסטרוקציה הזאת שתיארנו. בסוף, יכול להיות שאנחנו לא רואים את זה, אבל אנחנו מעוררים פה התרחשות גלובלית שתביא גם להצטרפות של סין או רוסיה למערכה. זה לא נראה כך כרגע, אבל צריך לשים לב להתרחשויות במערכת הגלובלית".
איך כל זה משפיע, אם בכלל, על המצב בעזה ועל השבת החטופים?
"אני מקווה שכחלק מההתרחשות הזאת תהיה גם התקדמות בנושא החטופים. זה לא מושפע בקו ישיר, אבל יכול להיות חלק מעסקה כוללת שעמלים עליה במישור המדיני".
פורסם לראשונה: 00:00, 20.06.25
