האירועים הדרמטיים בימים האחרונים במלחמה מול איראן מעלים על פני השטח את האופציה שנראתה עד לא מזמן בעיני רבים כפנטזיה פוליטית: הפלת והחלפת משטר האייתוללות. אבל גם אם התרחיש נראה בבת-אחת קרוב יותר, עדיין לא ברור מהן האופציות ומיהם הגורמים שיוכלו למשול על המדינה העצומה שהיא בית ל-90 מיליון אזרחים.
אתמול בבוקר צייץ שר הביטחון ישראל כ"ץ: "סופת הטורנדו ממשיכה להכות בטהרן. מטוסי חיל האוויר השמידו עכשיו את מִפקדת ביטחון הפנים של המשטר האיראני - זרוע הדיכוי המרכזית של הדיקטטור האיראני (כוחות הבסיג' הידועים לשמצה, האחראים לדיכוי המהומות במדינה - ס"פ). כפי שהבטחנו - נמשיך לפגוע בסמלי שלטון ונכה במשטר האייתוללות בכל מקום". למרות שהפלת המשטר עדיין אינה מוגדרת כיעד רשמי של מבצע "עם כלביא", עולה ומתחדדת בעולם התובנה כי היא בהחלט נמצאת במחשבות ובתקוות של רבים בישראל. אך לנוכח העובדה כי במערב — בטח מאז מלחמותיה הכושלות של ארה"ב בעיראק ובאפגניסטן — כל ניסיון לשנות משטר מבחוץ נתפס כמסוכן, יותר ויותר פרשנים בוחנים כעת את החלופות השונות ל"יום שאחרי" משטר האייתוללות באיראן, אם יבוא כזה בכלל.
המונרכיסטים: חלום הקאמבק של השאה
יש המפנטזים על חזרתה של איראן לימים שלפני המהפכה האיסלאמית, אך לא ברור כמה מהם גרים בתוך איראן. מבחינת הנראות התקשורתית, רזא כורש עלי פהלווי בן ה-64, בנו של השאה האיראני האחרון ונכדו של רזא שאה פהלווי, מייסד השושלת שעל שמו הוא נקרא, נודע כמתמודד הבולט ביותר. אבל סיכויו כנראה לא גבוהים. רק אם יקבל תמיכה אמריקנית, אירופית וסעודית, ועם גב מסיבי של קהילת הגולים, יוכל לחזור. הוא עצמו רוצה מאוד בכך. אזרחי איראן מעוניינים פחות. רוב מוחלט של האיראנים כיום אינם זוכרים כלל את החיים שלפני המהפכה, והמדינה נראית שונה מאוד מזו שאביו של פהלווי עזב לפני 46 שנה. בעוד שחלק מהאיראנים מביעים נוסטלגיה לתקופה ההיא, אחרים זוכרים גם את חוסר השוויון והדיכוי שליוו אותה.
הוא גלה מאיראן בגיל 19, עוד לפני יציאת הוריו. השאה מת כעבור שנה, ב-1980, ונקבר בקהיר. בנו התמקם בארצות הברית, שבה עברו עליו התאבדויותיהם של אחותו ואחיו. השמועה מתעקשת כי שייח' רזא הצליח להבריח מאיראן חפצי ערך יקרים וסכומי כסף שהופקדו בבנקים מערביים בסדר גודל של עשרות ואולי מאות מיליוני דולרים. מבחינתו הוא עדיין נסיך: בן השאה לא עובד, הוא נוהג לבקר בקהילות הגדולות של פליטי איראן בארה"ב ובאירופה, והגיע גם לישראל שאיתה הוא שומר על קשרים מיוחדים. הוא עומד בראש "הממשלה האיראנית הגולה", מועצה כוללת שהיא איחוד של כ-40 מפלגות ועמותות, ומטרתה הפלת משטר האייתוללות באיראן.
פעילים בתנועה הרפורמיסטית באיראן מסתייגים ממנו, מכנים אותו "המושחת" ו"רודף הבצע" טוענים שהוא חסר ניסיון בהנהגת מדינה גדולה ומורכבת כמו איראן. בלוס-אנג'לס, הריכוז הגדול של הגולים האיראנים ומקום מגוריו העיקרי, הוא מוכר בתואר "שאה אין שאה", תוארו של אביו, "מלך המלכים". אבל אפילו ראשי הקהילה האיראנית שם לא נותנים לו בשיחות פרטיות סיכוי גדול. "עם הכסף והרכוש שהביא איתו מאיראן, אין לו סיבה לחזור", אמר לי אחד מהם.
מוג'אהדין חאלק: אופוזיציה או כת
ארגון המוג'אהדין — הלוחמים — זכור עוד משלטון השאה בשנות ה-70 כשנלחם דווקא כארגון שמאל רדיקלי על אדמת איראן נגד משטר השאה המושחת ונגד בעלי בריתו האמריקנים. הארגון, הידוע גם בראשי התיבות MEK או MKO, נתפס באופן שלילי בעיני רבים — גם בקרב גולים איראנים — בשל שיתוף הפעולה שלו עם עיראק במהלך מלחמת איראן-עיראק.
ב-2002 היה הארגון הראשון שחשף בפומבי את תוכנית ההעשרה הגרעינית הסודית של איראן. עם זאת, המוג'אהדין לא פעילים במיוחד בתוך איראן. הם חולמים לתפוס את השלטון בבת-אחת, ולחלק את המשרות הבכירות בין תומכיהם. יש המאשימים אותם במאפייני כת. חשוב להדגיש שרובם במוסלמים-סונים — בניגוד לבני עדת השלטון השיעית באיראן — ורשמית הם תומכים בהקמת איראן חילונית ולא גרעינית. המנהיג הרשמי של התנועה מסעוד רג'אווי לא נראה בפומבי למעלה מ-20 שנה. רעייתו, מריאם רג'אווי תפסה את הפיקוד והיא פועלת בעיקר משטח צרפת. על-פי תחקיר של רשת אן-בי-סי מ-2012, לארגון היה קשר לאנשי מוסד, שלפי התחקיר אימנו אז את פעילי הארגון בשימוש באופנועים וחומרי נפץ, ובתמורה מעבירים אנשי הארגון לישראל מידע על המתרחש באיראן.
המיעוטים משתלטים: אלה לא הכורדים שהכרנו
רק 48 אחוזים מאזרחי איראן הם פרסים, המהווים את שדרת הפיקוד המרכזית של משטר האייתוללות (למרות שחמינאי למשל ממוצא אזרי). אך יש קבוצות אחרות, שנמצאות ביחסים מתוחים בהרבה עם המשטר ובראשן המוסלמים-כורדים (המהווים כעשרה אחוזים מהאוכלוסייה) והבלוצ'ים. אלה הקימו קבוצות אופוזיציה גם מחוץ לאיראן. הבלוצ'ים שממוקמים לאורך הגבול עם פקיסטן שואבים תמיכה ממוסלמים-סונים, מתנגדי השלטון המוסלמי-שיעי באיראן.
לכורדים האיראנים, בניגוד לארגוני הכורדים הטורקיים והעיראקיים, יש קשר רופף מאוד לישראל. רק פעמיים, ככל הידוע, נערכו מפגשים שבהם ניסו הצדדים ללמוד מהם יעדיו של הצד השני. חלק מהכורדים האיראנים ממוקמים כמו הבלוצ'ים בגבול פקיסטן וידועים כ"מעודדי הפגנות אלימות חמורות יותר הכוללות שימוש בנשק". מעצרה ומותה בידי חוקריה של הצעירה הכורדית מהסא אמיני בספטמבר 2022 החריף את יחסי הממשל האיראני עם הכורדים בצפון ובמערב, ולא רק איתם. במהלך גלי מחאה רחבי היקף באיראן, המחאה הייתה לרוב חריפה במיוחד באזורים הכורדיים והבלוצ'יים – אך באף אחד מהם אין תנועת אופוזיציה מאוחדת וברורה, וספק אם הם לבדם מהווים איום על השלטון המרכזי.
התנועה הרפורמיסטית: התקווה הירוקה הגדולה
בסופו של דבר, החשובה מכולם היא תנועה ההתנגדות המפוזרת בתוך איראן. התנועה מורכבת בעיקר מצעירים בגילי 18 עד 40. לפעמים הצטרפו להפגנות גם ההורים. התקווה במערב היא שמאות אלפים, שמספרם יצמח בבת-אחת למיליונים, ייצאו להפגין ברחובות, להתייצב על גגות רבי-קומות, ושוב יצטופפו במחאה הנשים שישליכו את רעלות הראש לעבר מכוניות המשטרה שיובילו את הצעירים לתחנות המעצר והעינויים. כפי שקרה ב-2009, כפי שקרה (במספרים קטנים בהרבה) ב-2022 אחרי פרשת מסהא אמיני.
אך חשוב להדגיש כי מאז החלו פעולות חיל האוויר בשמי איראן לא יצאו מפגינים לרחובות. השלטון רצח ועצר קרוב לעשרת אלפים צעירים בחודשים האחרונים. מאז, הכיכרות התייבשו. האופוזיציה בחו"ל אומנם קוראת להתרכז בשערי כלא אווין הידוע לשמצה, להפגין ולנסות להביא לשחרור אלפי האסירים והאסירות הפוליטיים, ולקוות כי מכאן תתחיל המהפכה הנגדית הגדולה. אך האם הם באמת מסוגלים להפיל את המשטר, ובעיקר להקים תחתיו חדש שיהיה מקובל על המדינה המגוונת? בעיקר חלק ניכר מהאוכלוסייה רואה בהם כבר כיום בוגדים. מוקדם מאוד לדעת.
חמינאי נשאר: וחכו שתכירו את הבן שלו
וקיימת כמובן את האפשרות הסבירה בהחלט שהחלפת משטר לא תהיה כאן, גם אם משטר האייתוללות ייצא מוחלש מהמלחמה ואפילו ייאלץ לוותר על הסכם הגרעין. חמינאי נמצא במקום מסתור, ולמרות גילו המתקדם, מחלותיו והאיום על חייו, זו לא הפעם הראשונה שבה הוספד ושרד. חמינאי בן ה-86 הוא בן דורו של אבו-מאזן, ושניהם המנהיגים הקשישים ביותר בעולם המוסלמי. לפי התכנון שלו, הבן מוג'תבא חמינאי, 55, מתוכנן לרשת אותו. אביו ניסה לאורך השנים להכניסו לסודות התפקיד המורכב. בראשית הקריירה שלו היה מתומכיו הגדולים של אחמדינג'אד הקיצוני לנשיאות איראן, ובהמשך הוא פיקח על כוחות הבסיג' האחראים לדיכוי המחאות הגדולות. עם זאת, למוג'תבא אין רקע או עבר דתי. "מועצת המומחים" עלולה לפסול אותו בגלל היעדר השכלה דתית מוסלמית-שיעית.
חיסולי הצמרת בימים האחרונים מוטטו את קשריו של מוג'תבא בבת-אחת, כמו את קשרי אביו עם שאר בכירי הצמרת. מצד שני, מסבירים פרשנים, דווקא חיסול מפקדים ובכירים במנגנונים יאפשר אולי דווקא ביום שאחרי, אם המשטר ישרוד, לפעול לטובת הבן מוג'תבא ולקרבו לצמרת בלי הכשר דתי.
