בעשרת הימים האחרונים, בחסות המלחמה באיראן, מתפתחות ברצועת עזה שלוש מגמות שישראל מאפשרת להן להתרחש: נסיגה נרחבת של כוחות צה"ל מאזורי הלחימה, שגם כך הייתה איטית; התגברות החיכוך עם המחבלים שיוצאים יותר מהפירים ובהתאם - יש פצועים או הרוגים לצה"ל כמעט בכל יום; ומעל הכול - ישראל מגדילה את היקף הסיוע ההומניטרי, ולא רק באמצעות ארבעת מרכזי החלוקה של קרן הסיוע GHF, שצפויים בקרוב להכפיל את מספרם לשמונה.
פלסטינים נושאים שקי סיוע. ההערכה: כ-800 אלף פלסטינים מצפון לנצרים
בזמן שביום שישי האחרון נשלח הרמטכ"ל, רא”ל אייל זמיר, לרמוז לציבור הישראלי שעליו להתכונן לכך שגם המלחמה מול איראן תהיה ממושכת, ולא תסתיים בתוך כשבועיים כפי שהעריכו בתחילה גורמי ביטחון ישראלים, ברצועת עזה מורגשת האטה בקצב הלחימה של צה"ל נגד חמאס. אלפי חיילים, כולל חטיבות שלמות כמו הנח"ל, הוצאו מרצועת עזה לגזרת יהודה ושומרון ולעיבוי ההגנה על הגבולות מחשש לתרחישי הצטרפות של חיזבאללה ומיליציות פרו-איראניות מירדן, סוריה ולבנון, נגד ישראל.
במקביל, בהוראת הדרג המדיני, הכניס צה"ל מדי יום בשבוע שעבר עשרות משאיות של סיוע הומניטרי לצפון רצועת עזה – תחילה דרך מעבר זיקים, ובהמשך גם דרך מעבר 96 הסמוך לקיבוץ בארי, מול המרחב שבין העיר עזה לחאן-יונס. בצה"ל הונחו להיערך גם לשילוח משאיות סיוע לצפון הרצועה דרך נתיב ארוך ופנימי, שמתחיל במעבר כרם שלום.
לצד זאת, בפיקוד הדרום נערכים להכפלת מרכזי חלוקת ארגזי המזון לעזתים, מארבעה – שמופעלים על-ידי חברת הקבלן האמריקנית זה כשלושה שבועות – לשמונה, גם באזורים נוספים ברצועה. ב-GHF, שאחראית בשטח על החלוקה ושעדיין לא ידוע אם היא ממומנת במחשכים על-ידי ממשלת ישראל או על-ידי גורמים זרים, לא יכולים להבטיח אם בין העזתים שמגיעים בהמוניהם מדי יום לקחת את מאות אלפי מארזי האורז, הסוכר, הנקניקים והשמן מתוצרת ישראלית, יש גם מחבלי חמאס.
"בעתיד הנראה לעין אולי נתחיל ברישום ומעקב אחרי הפלסטינים שמגיעים לאסוף את האוכל, אבל אין דרך לדעת אם אותם עזתים הם מחבלים לא חמושים, או כאלו שמאכילים בבתיהם פעילי חמאס. בכל מקרה, החלופה האחרת, שלפיה חמאס משתלט על משאיות מזון שלמות ואז מוכר את האוכל בעצמו ומשלם כך שכר לאלפי פעיליו, גרועה יותר", הסבירו גורמי ביטחון.
הפגיעה באיראן שמדאיגה את חמאס
סביר להניח שחמאס מוטרד מאוד מהפגיעה הקשה באיראן, והחשש בארגון הטרור, שעדיין שולט ברצועה, הוא שהסכם עם האיראנים לא יכלול גם את עצירת המלחמה בעזה. "הם רואים שהעולם מתעסק יותר באיראן וכבר פחות בעזה, וזה מפריע מאוד לחמאס", אמרו בצבא, והוסיפו: "משבוע לשבוע רואים בחמאס כיצד הציבור בעזה לא חושש להגיע בהמוניו למרכזי החלוקה, ולא נופתע אם יגיע גם למעבר כרם שלום כדי לקבל מזון".
"מרכזי החלוקה הפכו לאירוע הכי אטרקטיבי ברצועה בנוסף לסיוע המשלים שנכנס בעיקר לצפון הרצועה. שניים מארבעת מרכזי החלוקה הם קשוחים יותר עם התנפלויות מוקדמות מעבר לשעות הפתיחה, מה שגורר ירי הרחקה של כוחות צה"ל שמאבטחים את המרחב בנוסף לתקריות ירי מצד חמאס שמנסה לפגוע בעובדים הפלסטינים של אותם מרכזים".
בהתאם, חלק ממרכזי החלוקה משנים תדיר את שעות הפעילות שלהם ואחד מהם אף נסגר זמנית בימים אלו לצורך עבודות התאמה והרחבה הנדסיות שמבצעים כוחות צה"ל. מתחילת החלוקה הועברו לפי צה"ל כ-600 אלף חבילות מזון שמיועדות לכלכל מעל למיליון עזתים. "יש תועלת אסטרטגית מהאירוע הזה, שכולו אצבע בעין לחמאס והחלשת המשילות שלו", הוסיפו במערכת הביטחון.
בשטח עצמו, הלחימה הואטה במרחבים שונים ברצועה עקב הוצאת כוחות. צה"ל גם זנח בינתיים, בגלל המלחמה באיראן והמחסור בלוחמים, תוכניות התקפה שטרם מומשו נגד מעוזים רבים של חמאס, כמו בתוך העיר עזה, בלב חאן יונס ובעיירות המרכז כדיר אל-בלח – מרחב ענק שהפך למפקדה החליפית של חמאס ולמקום המסתור המרכזי של צבא הטרור.
במקביל, גם הלחימה ברפיח דוללה מאוד והכוחות שנותרו סביב ציר מורג עסוקים בעיקר בהחזקתו של ציר הביתור, ובפשיטות מקומיות לכיוון פאתי חאן-יונס.
בהיעדר ואקום או חלופה שלטונית, שלוש המגמות שמתפתחות ברצועת עזה משתלבות זו בזו בשטח: בעיירה אל-עטטרה שבצפון הרצועה, ליד החוף, עזבו לוחמי צה"ל בימים האחרונים את יעדי ההתקפה שלהם, ונסוגו כחלק מתגבורי הכוחות בגזרות אחרות. התוצאה: אלפי פלסטינים חזרו לציר החוף העזתי משם פונו לאחרונה, והתנפלו על משאיות הסיוע שמוזרמות ממעבר זיקים הסמוך.
הנתון המוערך העדכני בצה"ל לגבי נוכחות עזתים בצפון הרצועה הוא לא פחות ממדהים, ובעל משמעות דמוגרפית עתידית בעייתית לישראל: כ-800 אלף פלסטינים נמצאים מצפון לציר נצרים, פי שלושה ממה שהעריכו לפני כמה חודשים - נתון שכבר מתקרב לכמות הפלסטינים שהיו בצפון הרצועה ערב 7 באוקטובר. רובם מרוכזים בשכונות מרכז ומערב העיר עזה. ציר נצרים, שהיה חסום עד לעסקת החטופים האחרונה בינואר, נפתח למחצה בעקבותיה, ולכן התאפשרה חזרתם צפונה של מאות אלפי עזתים ובהם, לפי הערכות בצה"ל, גם בין 15 ל-20 אלף מחבלי חמאס.
לא רחוק משם, במחנה ג'באליה של העיר הצפון מזרחית ברצועה, מנהלים לוחמי חטיבה 401 של השריון לחימה עיקשת בגדוד המקומי של חמאס, שלא טופל קרקעית לאורך המלחמה (מלבד מהלך קצר בינואר 2024 לניקוי קני שיגור רבים). השכונה ממוקמת על רכס ה-70, ששולט בתצפית ובאש על יישובים כמו כפר עזה, ואף נמצא בטווח הקורנט על מסילת הרכבת בשדרות. המפקדים שנלחמים שם כעת מעריכים שתוך ימים אחדים יוכרעו המחבלים שנותרו להסתתר במרחב, אחרי שרובם ברחו, שוב ברחו, יחד עם האוכלוסייה שפונתה.
התוכנית של הכוחות שם, בהוראת צמרת צה"ל הנוכחית והדרג המדיני, היא לכבוש את השטח, כלומר להישאר בו לאחר סיום הלחימה, באמצעות אותם מוצבי רצועת ביטחון חדשה שצה"ל מקים בשטח העזתי, הבמ"קים (בסיס מבצעים קדמי) במרחבים הסמוכים לגבול. "יש כאן כמות אדירה של מנהרות מסוגים שונים ובעומקים משתנים, גם כאלו שמתחברות למקומות אחרים, ואנו מאתרים ומשמידים אותן באופן שיטתי. חלקן סמוכות לגבול, בשטחים שולטים שניתנים מפה לצפייה עד קיבוצים כמו עלומים וכפר עזה", מתארים בצה"ל.
עד כה חיסלו כוחות חטיבה 401, לפי נתוני צוות הקרב החטיבתי, יותר מ-100 מחבלים, שרובם הסתתרו בפירים הרבים. הלוחמים לא נתקלו כמעט באוכלוסייה, זולת מקרה בו זוג עזתי מבוגר הגיע במפתיע עם דגל לבן למגנן של הכוחות. הלוחמים ירו לאזהרה, ואז התברר שמדובר בשני קשישים בלתי מעורבים. "הם סיפרו לנו, לפני ששחררנו אותם לסהר האדום, שהם לא פחדנים כמו חמאס שברח", תיאר אחד המפקדים.
לא שוכחים את החטופים, מרגישים את השחיקה
חיל האוויר עדיין מסייע לכוחות, אבל בהיקפים קטנים יותר בגלל הצרכים האדירים של מטוסי הקרב באיראן, לצד עיבוי ההגנה, גם מהאוויר, בגבול המזרחי ובגבול הצפון. כחלופה לכך, תוגבר מערך האש הארטילרית מהקרקע, וחוזקו יחידות הפעלת הטילים הקרקעיים והרחפנים, בהם התוקפים, מיחידות איסוף שונות, כמו גדוד האיסוף הקרבי של אוגדת עזה ויחידת המזל"טים "רוכב שמיים".
הלוחמים מצליחים לאתר ולהשמיד עשרות זירות מטעני חבלה, מחסני אמל"ח ומצלמות מעקב שהמחבלים פרסו כדי לזהות את הכוחות ולהפעיל מולם מטענים. "לרכס כאן קראנו רכס רפאים, לאחר שהתרוקן ונותרו בו מעט חוליות מחבלים", תיארו המפקדים, והוסיפו: "יש לנו את מה שאנחנו צריכים כדי להילחם ואנחנו יודעים לעשות את ההתאמות בהתאם לצורכי צה"ל הגדול ויתר הזירות. הפעילות בכפר ג'באליה רציפה כדי שהאויב לא יתאושש והחטיבה תעמוד בלוחות הזמנים שהוגדרו לה. הלחימה נגד איראן מחזקת פה את הלוחמים ומעוררת אצלם גאווה גדולה, כי הם יודעים מאיפה הגיעה התמיכה לחמאס, חמאס זה איראן, ולכן המתקפה על איראן נותנת ללוחמים כאן עוצמות רבות".
הלוחמים מהחטיבה, שמרגישים גם את שחיקת הסד"כ והעומס על המשרתים, נמצאים בינתיים תחת עוצר יציאות, אך זה עשוי להשתחרר בקרוב, באופן מדורג, כדי להקל. "הלוחמים בנמ"ר ובטנק מדברים על החטופים ולא שוכחים לרגע את הסיבה שלשמה הם פה", מוסיפים המפקדים, בהתייחס למה שכמעט נשכח בחסות תופי המלחמה הרועמים מול משמרות המהפכה. זולת הדלפה ישראלית לפני כמה ימים על אודות התקדמות נוספת, לכאורה, במשא ומתן המקרטע לעסקת חטופים, לא דווח על שום התקדמות ממשית. במערכת הביטחון יש מי שמעריך שבכל מקרה הסכם חדש או פעימה עם חמאס יכללו בהכרח נסיגה של צה"ל מצירי הביתור, וכך יוכלו מאות אלפי פלסטינים לשוב לרפיח, ככל הנראה עם אוהלי עקורים ומבנים יבילים.
"איפה שלא תקדח יש עיר תחתית"
"אנחנו כאן כדי שבקרוב תושבי העוטף שמולנו יפתחו את חלונות בתיהם ויראו את צה"ל, ולא את חמאס", אמר מפקד גדוד 52, סגן-אלוף י'. "יש כאן כמות מנהרות עצומה. איפה שלא תקדח, יש עיר תחתית, עם הסתעפויות וצמתים שנבנו במשך שנים. זה כמו הקו האדום של המטרו בגוש דן כפול 15, עם עוד חדרי שהייה ואמל"ח, ופתחי חשמל ואוורור שאנו מוצאים ומטפלים. היו לנו פה היתקלויות מוצלחות, גם בתוך המנהרות הצלחנו להרוג מחבלים".
תיעוד מהשמדת מנהרה ברצועה
(צילום: דובר צה"ל)
לוחמיו של י' וחבריהם השמידו עד כה מאות מבנים עזתיים, שבהם יכלו מחבלים להשתמש גם לפלישה עתידית לנגב המערבי ולחטיפת ישראלים. קצב ההרס, שכולל גם מנהרות, הוא עצום במונחים של יוני 2025, שנה ושמונה חודשים לאחר פרוץ המלחמה, ובמרחק של שני קילומטרים בלבד מהגבול עם ישראל – שמונה ולעיתים גם 12 פיצוצים הנדסיים ביממה, שנשמעים לעיתים עד אשדוד.
"אי-אפשר להגן מבלי להיות פיזית על הקרקע", אומר המג"ד י'. "ואני חייב לדבר גם בשבחם של אנשי חיל האוויר, שעסוקים במלחמה הכי מורכבת שהייתה לנו, ועדיין כשאני צריך פצצת קרב, היא מגיעה אליי, או אם אני צריך מסוק קרב לתקוף הוא פה, וכנ"ל לגבי מסוק לפינוי פצועים".
סא"ל י' מודה שהשחיקה מורגשת, אך עדיין מלא גאווה: "אנשי מילואים, שהם חלק מהגדוד הסדיר שלנו, באים ומתייצבים. לי יש אישה וילד קטן בממ"ד ואני פה, ואנשיי חודשים בלי לראות בית, אבל רוח צדקת הדרך עדיין חזקה. בסדיר יש כעת מוטיבציה גבוהה, בעיקר לשריון, ואם היו לי עוד 20 טנקים לא היה לי קושי למלא אותם, כי על כל מקום פנוי בגדוד מתמודדים 2.4 מלש"בים שרוצים להתגייס לשריון. אבל נכון, זה לא קל. יש לי למשל נהג טנק שהתגייס באוגוסט 2023, כלומר הוא בדיוק סיים הכשרה ומאז הוא יודע רק מלחמה. כך גם יתר המתגייסים מאז, שלא מכירים מציאות שהיא לא מלחמה. אנשי הקבע והסדיר הפכו למובנים מאליהם, אבל זו עצימות בלתי נתפסת".
פורסם לראשונה: 00:00, 22.06.25
