מתחילת המלחמה "פורום תקווה", המורכב ממספר קטן של משפחות חטופים בשונה ממטה החטופים, נוקט בגישה חסרת פשרות מול חמאס. משפחות הפורום מאמינות שהדרך לשחרור כל החטופים היא בהכרח מיטוט שלטון חמאס והכרעת ארגון הטרור. כשהעסקה הנוכחית שוב כוללת רק חלק מהחטופים, הם תקועים בין תקווה קצרת נשימה לפחד קיומי. עבור מי שיקיריהם עדיין בעזה, הסיכוי לעסקה חלקית הוא לא רק רגע של תקווה, אלא גם סכין בלב.
"כל משפחות החטופים שנותרו, חיות במתח אדיר – מי יהיה ברשימה עכשיו?", משתף צביקה מור, אביו של איתן מור. "אם תהיה עסקה, היא תהיה חלקית, ונכנסנו לתוך רולטה. אנחנו התנגדנו לעסקאות חלקיות כי הן לא לוחצות את חמאס, הן מחזקות אותו. היעד הוא חיסול חמאס ורק ככה נקבל את החטופים בחזרה".
לדברי מור, הדרך לניצחון היא שהשחרור של בנו לא יהיה "עוד דיל", לדבריו, אלא "נקודת הסיום של מציאות נוראית". בין הכאב לאמונה, הוא שומר על חזון ברור: "אני לא אשבר לעולם. יש פה עם שמגשים את חזון הנביאים, ואני פה כדי להשאיר לילדים שלי ירושה של ביטחון. אם אראה את איתן? קודם כל מסניף אותו כמה ימים, ומודה לבורא עולם. היו רגעים שחשבתי שלא אראה אותו שוב".
טליק גואילי, אמו של החלל החטוף רן גואילי, מגדירה את תחושותיה כ"קיצוניות ומעורבבות לחלוטין". היא מסבירה: "אני מתה מפחד שהמלחמה תמשיך כי העסקה תהיה חלקית. אם הייתי חמאס – גם אני לא הייתי משחררת את כולם. הבן שלי שוטר, הוא בסוף הרשימה, אם בכלל".
טליק משתפת בדילמה המצפונית הקשה שהמשפחות ניצבות מולה: "אני רוצה שכולם יחזרו, ומהצד השני, מה את מקריבה? מבחינתי להשאיר את הבן שלי שם זה להפקיר אותו. אבל איך אני יכולה להגיד לחברה שלי – חכי כי אולי הבן שלי ייצא? זה כואב מדי. אני חיה במנעד רגשות שאף פעם לא ידעתי שקיים – שמחה, פחד, תקווה ועצב בו-זמנית. יש פחד שהם יהיו רון ארד. שאם לא עכשיו, אז אף פעם".
דיצה אור, אמו של החטוף אבינתן אור, עוקבת אחר הדיווחים על העסקה החלקית בחשש עז. "הסכם חלקי מעכב את מי שלא נכלל בו. מי יודע אם בכלל תהיה עסקה נוספת?", היא מבהירה. לדבריה, "ההסכם החלקי הוא חמצן לחמאס וככל שניענה לדרישות, כך ההסכם הבא יתרחק. חמאס במצב קשה – זה הזמן ללחוץ, לא להפסיק".
כשמפתח שחרור החטופים לא ברור ואף אחד לא יודע מי ייכלל בעסקה הנוכחית, דיצה תוקפת את הקריטריונים שמדווחים: "יש פילוחים על בסיס מצב רפואי או הורות. אבל אחרי 640 ימים מתחת לאדמה – כולם במצב קשה. אין דבר כזה לגזור מי לחיים ומי למוות". היא מסבירה כי "יש כל מיני פילוחים שמשאירים את אבינתן בחוץ. של מצב הומניטרי, לדוגמה אבל כולם במצב בריאותי לא טוב. אנחנו רוצים את כולם, בלי אפליה, בלי סלקציה.
"יש פילוח של אבות, אבינתן לא אבא, אבל יש לו הורים. אולי צריך לעשות פילוח של חטופים שיש להם הורים שהבריאות שלהם התרסקה. מההתחלה אבינתן תמיד נשאר בחוץ. כל הזמן נשאר מאחור", היא משתפת בכאב ובתסכול. דיצה משתפת גם באכזבה מניהול המלחמה מול איראן: "ציפיתי שהפצצות בטהרן ייפסקו רק אחרי שאחרון החטופים בבית. איראן מנהלת את האירוע הזה. לא רק שלא חיכינו, אלא חזרנו כאילו כלום לא קרה. זה הזוי".
שלושתם, כל אחד בדרכו, מבינים היטב את המחיר. עסקה שתשיב חטופים חיים הביתה היא חלום, אבל גם סיוט של סלקציה. בכל שחרור – צעד קדימה למישהו, ודחיפה אחורה למישהו אחר. משפחות הפורום, יחד עם ארגונים נוספים, הקימו מאהל מחאה סמוך למשרד ראש הממשלה. הם דורשים מהממשלה להורות לצבא להגיע להכרעה בעזה ולא לסיים את המערכה כאשר חמאס עוד שולט או עומד על רגליו. המשפחות לא מבקשות רחמים אלא דרך שתבטיח שלא יהיה חטוף אחרון אלא אחרון החטופים.
