אל"מ מ' זוכר את השעה המדויקת: שלוש ו-16 דקות אחר הצהריים, 20 באוקטובר 2024. הוא היה באמצע פגישת עבודה במשרדו, חלק משגרת יומו כסגן מפקד אוגדה 162, כשהודיעו לו על היתקלות של מח"ט 401 בג'באליה. "קמתי מהכיסא ונכנסתי למפקד האוגדה דאז, איציק כהן, כיום ראש אמ"ץ", משחזר מ'.
"הוא אמר לי, 'זה נראה אירוע משמעותי, בוא נקפוץ לשטח'", הוא ממשיך לספר, "יצאנו כל אחד בג'יפ שלו. במהלך הנסיעה הגיעה הבשורה המרה: המח"ט, אל"ם אחסאן דקסה, נהרג. אנחנו יוצאים מהרכבים, מפקד האוגדה טופח לי על השכם ואומר: 'מעכשיו אתה מח"ט 401, בהצלחה'. בשעה 16:30 כבר נתתי פקודות לחטיבה".
בג'באליה עם מח"ט 401, אל"ם מ'
(צילום: יואב קרן)
כל הקריירה הצבאית שלו הובילה לרגע שבו יפקד על חטיבת שריון סדירה. אבל לא ככה. לא אחרי שאיבד את אחד מחבריו הטובים ביותר, בעיצומה של מערכה כבדת דמים. וכך מצא את עצמו אל"ם מ' נכנס לנעליו של אחסאן ז"ל – אותו הוא מתאר כמפקד נערץ, לוחם עז-נפש ואדם משכמו ומעלה.
"זיהינו ארבעה גברים חשודים הולכים עם ילד קטן, בערך בן 10. פתאום הם הרימו פלטה של פח גלי וחשפו פיר של מנהרה. שלושה נכנסו למנהרה והתחילו להוציא ממנה ציוד לחימה. המחבל הרביעי נתן להם הוראות. כל אותו זמן הילד היה צמוד אליו. הייתה לנו התלבטות: תוקפים או לא? החלטנו להמתין להזדמנות שנוכל לתקוף מבלי לפגוע בילד. ברור שהוא תודרך להיות צמוד אל מפקד החוליה כמגן אנושי"
"אני מגיע לבית המח"ט בתוך ג'באליה", הוא משחזר, "מכנס את כל המג"דים ואומר להם כמה דברים: אחת - קיבלתי את הפיקוד, אין ואקום. יש מפקד לחטיבה 401. שתיים - אני רוצה לקבל מכל אחד מכם תמונת מצב והמלצות. ועוד דבר: 'אני מכיר את אחסאן. אוהב אותו ומעריך אותו. כל החלטה שקיבל לפני נפילתו, אני חותם עליה. איבדנו את אחסאן, אבל החטיבה חזקה ולא תעצור לשנייה אחת. נלמד ממה שקרה ונמשיך בכל הכוח קדימה".
נלחמים בשביל הבית
ואכן, חטיבה 401 לא עצרה כמעט לרגע. למעט רענון של עשרה ימים בתחילת השנה, היא נלחמת ברצף מאז 7 באוקטובר. "אנחנו החטיבה שנמצאת הכי הרבה זמן בתוך עזה במצטבר", מתגאה מ' כשאנחנו יושבים למרגלות הטנק שלו, בתוך מוצב ארעי בכפר ג'באליה שבפאתי העיר העזתית בעלת אותו שם. הצק"ח (צוות קרב חטיבתי) שלו כולל שני גדודים אורגניים של 401 - גדוד השריון 52 וגדוד ההנדסה 601, את גדוד 50 של הנח"ל ואת גדוד שקד של גבעתי. זו שעת בין ערביים והכוחות בעיצומה של התקפה. פסקול של צרורות מקלעים, ירי מרגמות, זמזום רחפנים והפצצות של חיל האוויר שמרעידות את האדמה.
ממערב לנו מרחבים עצומים של הרס. ממזרח אפשר לזהות את יישובי העוטף. "פה זה נחל עוז", מצביע מ'. "בחזית זה כפר עזה וסעד, ואתה יכול לראות באופק גם את שדרות. מכפר ג'באליה יצאו ב-7 באוקטובר מחבלי הנוח'בה שפשטו על כפר עזה. בנוכחות שלנו כאן אנחנו מציבים מחסום בין האויב לבין תושבי העוטף".
מ' משמיע לי הודעות שקיבל מתושבי כפר עזה. "אני בוגר החטיבה, שכלתי את בני הקטן בכפר עזה. מודה לכם על מה שאתם עושים למעננו. חיבוקים". או: "חטיבה 401, שריונרים עם לב מזהב. ב-7.10 איבדתי את הוריי, איבדתי 64 חברי קהילה, אבל לא איבדתי את התקווה לחזור הביתה. תודה על כל מה שעשיתם עבורנו, אנחנו עוד נחזור הביתה וניפגש לקפה על הטנק".
לוחמת גרילה
ועדיין, בעוד שהתמרון בלבנון נמשך חודשיים, והמלחמה באיראן נמשכה 12 יום, המלחמה בעזה נמשכת כבר 21 חודשים.
"חשוב שעם ישראל יבין למה המלחמה כל כך ארוכה. קודם כל, אנחנו נלחמים בסביבה של חטופים, ועושים הכול כדי לא לפגוע בהם. שנית, אנחנו נלחמים בסביבה שאין צפופה ממנה, לא רק מעל הקרקע אלא גם בתת-קרקע".
7 צפייה בגלריה
"זיהינו ארבעה חשודים הולכים עם ילד, ברור שאמרו לו להיות צמוד למפקד החוליה כמגן אנושי"
(צילום: יואב קרן)
הוא מוסיף: "בחודש שאנחנו בכפר ג'באליה השמדנו שלושה קילומטרים של מנהרות. אם לא היינו משמידים אותן, חמאס היה חוזר להתבסס פה. ושלישית, האויב נטמע בלי בושה באוכלוסייה האזרחית ומשתמש בה כמגן אנושי. להילחם במרחב כזה לוקח זמן. אנחנו אוהבים הישגים מהירים וניצחונות מהירים, זה חלק מתפיסת הביטחון של מדינת ישראל. אבל יש מקומות שזה לא בר ביצוע".
הוא מתאר אירוע שממחיש את השימוש של חמאס באוכלוסייה אזרחית. "זיהינו ארבעה גברים חשודים הולכים עם ילד קטן, בערך בן 10. פתאום הם הרימו פלטה של פח גלי וחשפו פיר של מנהרה. שלושה מהם נכנסו למנהרה והתחילו להוציא ממנה ציוד לחימה. המחבל הרביעי נתן להם הוראות".
לדבריו, "כל אותו זמן הילד היה צמוד אליו. הייתה לנו התלבטות: תוקפים או לא? החלטנו להמתין להזדמנות שנוכל לתקוף מבלי לפגוע בילד. אחרי חצי שעה מפקד החוליה הלך 50 מטר הצידה כדי לעשות שיחת טלפון, והילד איתו. בום! הורדנו את שלושת המחבלים האחרים מבלי לפגוע בילד. ברור שהוא תודרך להיות צמוד אל מפקד החוליה כמגן אנושי".
אלוף-משנה מ', תושב מודיעין, נשוי למיכל ואבא לשלושה, התגייס בשנת 2002 וגדל בגדוד 53 של חטיבה 188 – מאיש צוות טנק דרך סגן מפקד פלוגה במלחמת לבנון השנייה ועד מג"ד. בשנים האחרונות שולח הצבא קציני שריון מצטיינים לבצע הסבה לחי"ר ולעשות תפקיד סמג"ד או סמח"ט בחטיבות חיל הרגלים.
מ' היה החלוץ וכיהן במשך שנה כסמח"ט הצנחנים. לראשונה מאז גיוסו החליף את הכומתה השחורה באדומה. בהמשך שימש כמפקד חטיבת הבקעה. 7 באוקטובר תפס אותו בלימודים במכללה לביטחון לאומי של הצבא הקנדי. הוא חזר לארץ, הצטרף ללחימה ואחרי כמה חודשים שב לטורונטו להשלים את הקורס. ביוני אשתקד מונה לסמאו"ג 162 – עד לנפילתו של אחסאן.
פקודיו של אחסאן עוד כאן, ממשיכים לנהל את החטיבה והלחימה תחת פיקודו של אל"ם מ'. קצין האג"מ רס"ן א' נפצע באירוע שבו נפל אחסאן וחזר אחרי שבועיים ללחימה. היום הוא צמוד למח"ט החדש ויושב איתו באותו טנק. מג"ד 52 דאז, סא"ל י', שנפצע קשה מאוד, חוזר בימים אלה לשירות כמפקד צוות במכללה לפיקוד טקטי.
החושך ירד. ירח מלא באדום-אש נעוץ בשמיים. מפלצת הפלדה מעלה ענני פודרה. בחושך אפשר לראות את שובלי האור של הקליעים הנותבים. מ' מקבל עדכון בקשר על חמישה מחבלים שחוסלו בהפצצה אווירית. "בחודש שאנחנו כאן חיסלנו 180 מחבלים מגדוד כפר ג'אבליה", הוא אומר.
מחיר המלחמה
מתחילת "מרכבות גדעון" נפלו בעזה 33 חיילים ואזרח, רובם בחודש האחרון. כמעט בכל יום הציבור מתעורר ל"הותר לפרסום". אנשים שואלים את עצמם "מתי הסוף?"
"אנחנו בלחימה עצימה. יש פה התקדמות, יש פה התקפות ויש חיכוך עם אויב, וכמות הנפגעים היא עדות נוספת לכך שהכוחות בפעולה 24/7. אני יכול להבטיח לציבור שאנחנו עושים מאמצים אדירים לעמוד במשימה תוך שמירה על ביטחון כוחותינו".
אחרי כמעט שנתיים, השחיקה בקרב הלוחמים בלתי נמנעת. אל"ם מ' מתמודד איתה בדרכים שונות, למשל – הוצאה של מפקדים לתפקידי הדרכה, או סבב רענונים בין הגדודים. "זה לא פשוט בשבילם", מודה מ'. "חלקם מתמודדים עם זה בצורה יותר מוצלחת, חלקם חווים יותר קושי. בסוף, צה"ל צריך עוד לוחמים".
מאיפה מביאים עוד לוחמים?
"אנחנו יודעים מאיפה הם אמורים להגיע. אין פה המצאות".
פורסם לראשונה: 00:00, 14.07.25
