כשאחיו מתן נחטף לפני 653 ימים, אופיר אנגרסט בדיוק התחיל תיכון חדש, כשעלה לכיתה י'. התחלה חדשה - שנפסקה באחת. "לא הכרתי אף אחד, ופתאום כולם הכירו את הסיפור שלי, ידעו שאני 'האח של'. ואני רק רציתי להיות תלמיד רגיל. אבל לא הצלחתי", הוא מספר, "עזבתי את הלימודים. זה לא הזמן. עכשיו זה המאני-טיים. כל יום זה יום שאני יכול לעשות משהו בשביל להחזיר את מתן".
"היינו כמו תאומים". אופיר ומתן אנגרסט
(צילום: באדיבות המשפחה)
מאז אותו חודש אוקטובר, אופיר בן ה-17 לא חזר לבית הספר. אפילו לבגרויות הוא לא ניגש. "נכנסתי לדיכאון", הוא מוסיף, "אין סיכוי ללמוד כשאתה חושב על אח שלך במנהרה. מתן ואני היינו כמו תאומים. הוא הכל בשבילי. תמיד עוזר, תמיד נותן. הוא פצוע קשה ומחכה לחילוץ. ואני יושב בבית וחושב - איך המדינה יכולה להשאיר אותו שם?".
בעוד שנה אמור אופיר להתגייס, ועד אז הוא מקווה שאחיו כבר יהיה בבית. "אני רוצה לדעת שלא משאירים אף אחד מאחור. שכשאני אתגייס, תהיה לי מדינה מאחוריי. שיחזירו את אח שלי".
גם אלון חן, אחיו בן ה-14 של החטוף איתי חן, לא מצליח לחזור לשגרה כשאחיו מוחזק במנהרות חמאס. את בר המצווה הוא אמנם ציין, אבל לא הצליח באמת לחגוג. "עליתי לתורה כמו שתכננו. רצינו שתהיה חוויה חיובית. באו המון אנשים לבית הכנסת, חיבקו, תמכו. אבל איתי לא היה שם. רציתי שהוא יעמוד לידי", הוא מספר, "חיכיתי שנה לראות את הסרטון - לא הסכמתי לראות עד שהוא יחזור. בסוף ראיתי אותו רק עם אמא".
4 צפייה בגלריה
"עזבתי את הלימודים, זה לא הזמן. אנחנו במאני-טיים". מתן ואופיר אנגרסט
(צילום: באדיבות המשפחה)
אלון אמנם סיים חטיבת ביניים ועולה לתיכון, אבל גם הוא מתקשה להתרכז בלימודים. "לפעמים אני פשוט לא מצליח להקשיב בשיעור. למזלי, אני מבין את החומר, ויש לי עזרה. המורה שלי מדהימה. היא מעדכנת אותי מראש לפני שיעורים שיכולים להיות קשים, דואגת לי באמת", הוא אומר.
כשהוא מדבר על איתי, בולט גם כן הקשר בינו לבין האח שהוא בינתיים גדל בלעדיו. "ביני ובין איתי יש פער גילים, אבל הוא תמיד ניסה לשלב אותי. לא ויתר לי אף פעם. לקח אותי למגרש כדורסל, שיחק איתי בפלייסטיישן", הוא אומר. "איתי היה כולו בשביל אחרים. מדריך בתנועת מש"צים, עכשיו אני שם - ממשיך את הדרך שלו, בדרך שלי".
כמו אופיר, גם עמית נמרודי לא חזרה לבית הספר מאז אותו החודש שבו נחטף אחיה תמיר. "אני לא מסוגלת לשבת בכיתה ולשמוע על נוסחאות, כשהמחשבה היחידה שלי היא איפה אח שלי. מה עובר עליו. אני מגויסת בשבילו. הולכת לריאיונות, פגישות. כל הזמן יש תקווה לעסקה, ואז היא נעלמת", היא מסבירה, כשגם כעת מחכות המשפחות לבשורה. עמית היא זו שצפתה בסרטון החטיפה של אחיה באינסטגרם, וגילתה ליתר המשפחה על הבשורה המרה.
"מאותו רגע הכל השתנה. עברתי התבגרות מואצת", היא מוסיפה, "כל דבר שאני עושה היום - זה בשבילו. החברות שלי עוזרות לי לשכוח לרגע, אבל בתוך הראש זה תמיד איתו". עד שהוא לא יחזור, מבהירה עמית, היא לא תחזור לשגרה. "היינו מדברים על הכל, מבשלים יחד, רואים סדרות. אנחנו צוות. ואני לא אצליח להתרכז בשום דבר עד שהוא יחזור".
פורסם לראשונה: 00:00, 20.07.25
