"לא האמנתי בעצמי שאני מסוגלת לעשות את התפקיד הזה, ובאמת מאוד רציתי אותו. כשפתחו לי את הפתח לחזור בחזרה – קפצתי על ההזדמנות". כך מספרת סא"ל אור בן יהודה, מפקדת גדוד קרקל. "בפעם הראשונה שעמדתי מול 120 הלוחמים בפלוגה - נזכרתי כמה אני אוהבת לפקד. זה היה מאוד טבעי עבורי לחזור". היום, אחרי שנתיים מורכבות, היא מסיימת את תפקידה.
בן יהודה (36), מתגוררת במרכז ואמא לשלושה ילדים, בן תשע ותאומות בנות שבע. היא התגייסה בנובמבר 2007 כלוחמת בגדוד קרקל. אחרי קורס מ"כים, המשיכה בן יהודה לבה"ד 1 ושובצה בתור מ"מ. באוגוסט 2012 בחרה להשתחרר משירות, ובאזרחות הקימה את שבט הצופים "הראל" בהר אדר. רק שלושה חודשים לאחר שחרורה, במסגרת מבצע עמוד ענן, התייצבה לשירות מילואים, לאחריו הוצע לה לחזור לקבע ולמלא את תפקיד מפקדת הפלוגה הרובאית.
בשנת 2014 נפצעה אור באורח בינוני כשפיקדה על סיכול חדירת מחבלים מסיני, אירוע שבעקבותיו הוחלט להעניק לה צל"ש אלוף פיקוד הדרום והצטיינות הרטמכ"ל. רק לאחר חודשיים בשיקום היא חזרה לתפקידה. האות הוענק לה בטקס מרגש על ידי אמה, פרופ' דינה בן יהודה, בעצמה קצינה מעוטרת. לאחר מכן המשיכה בתור מפקדת פלוגה בגדוד להב בבה"ד 1, יצאה לשנתיים לימודים, השלימה תפקיד בתור רמ"ד מיונים פיזיים וראשת לשכת מפקד פיקוד המרכז.
ביולי 2023, שלושה חודשים לפני מתקפת חמאס, אור ניפצה עוד תקרת זכוכית שקיבלה את דרגת הסא"ל וקודמה לפקד על גדוד קרקל - כך הייתה לאישה הראשונה שפיקדה על גדוד חי"ר בחיל הגנת הגבולות.
בבוקר 7 באוקטובר אור סגרה שבת עם לוחמי ולוחמות הגדוד בגזרה ניצנה. "בשעה 6:29 התחילו פיצוצים מעל הראש שלנו, קיבלתי טלפון ממפקד במוצב קרוב לרפיח שדיווח לי על נפילות בכל המרחב. לפני שהייתה לי תמונת המצב המלאה, פעלו האינטואיציות - הבנתי שמשהו גדול קורה. הגעתי לפלוגה והורדתי פקודות, ידעתי שמשם נרוץ קדימה", היא משחזרת.
"ההגנה הטובה ביותר היא התקפה"
באותו היום, הנחתה אור את הגדוד לצאת מהגזרה שלו בגבול מצרים ולעלות צפונה, להצטרף לכוחות הלוחמים בדרום מערב העוטף. "סייענו לבלום את ההתקפה של חמאס, ובדיעבד מצאנו פקודות לפיהן אכן תיכננו לכבוש את היישובים שעליהם הגנו ואת המוצבים שלנו", סיפרה אור. "כבר מגיל צעיר חינכו אותי שההגנה הכי טובה זה התקפה. העובדה שהגדוד יצא להתקפה ולא נשאר בתוך הגבולות שלו - נתן לנו יתרון בסיטואציה. חמאס לא חשבו שנצא מהגבולות שלנו, זה הפתיע אותם. הגדוד פעל באירוע בקור רוח, במסירות נפש הכי גדולה שראיתי, במטרה להציל כמה שיותר אזרחים ולא לאפשר לחמאס לעמוד ביעדים שהציב לעצמו", מוסיפה אור.
בשלושת החודשים הראשונים שלה לתפקיד, אור משתפת שכלל לא ראתה את הילדים שלה והמרחק הממושך מהבית הורגש היטב. "באחד הימים כשיצאתי מהרצועה הם התקשרו ואמרו לי שראו אותי בטלוויזיה. נלחצתי שנחשפו למראות שלא אמורים לראות או שאמרתי משהו שעלול להפחיד אותם אבל אז הם אמרו – 'שמענו שאת מקווה שאנחנו גאים בך, אז רצינו להגיד שאנחנו מאוד גאים בך'", אומרת אור ומציינת שהסביבה היציבה שלהם נשמרת בזכות מעורבות של סבא, סבתא והצוות החינוכי בגן ובבי"ס. "בשלב הבא הם אמרו לי שהכל בסדר וביקשו שאחזור כשננצח במלחמה. הם הבינו שעכשיו צריך לתת לאמא להגן על המדינה, וכשזה יסתיים, אז אני אבוא".
עם תחילת התמרון הקרקעי, לוחמי ולוחמות הגדוד נכנסים לפעילות מבצעית ברצועת עזה ואור משתפת בגאווה: "פתאום, אחרי שבמשך שנים אמרו לי שאין סיכוי שלוחמות ייכנסו לעזה - מבקשים ממני את הלוחמות שלי, מבקשים את הגדוד לביצוע משימות בפנים. הכיף הכי גדול שיש זה לקבל טלפונים מהמפקדים שמתמרנים איתם ואומרים שהלוחמים והלוחמות מדהימים ורוצים אותם לעוד תקופה, שהצליחו להרשים אותם".
במהלך השתתפות הגדוד בלחימה בעזה, בכל זמן נתון הייתה פלוגה שהשתתפה בתמרון. יתר הכוח עסק במשימת ההגנה על הגבול המערבי עם מצרים. "יצרנו שם מומחיות מטורפת בכל מה שקשור לאיום ההברחות. החל מ-7 באוקטובר שינינו הרבה דברים בגזרה כמו תגבור הכוחות, שדרוג היכולות ההתקפיות ויכולת הגעה בזמן קצר יותר לכל מקום שצריכים", היא מתגאה.
ההתמקצעות של הגדוד הובילה את המבריחים לחשוב על דרכים יצירתיות לפעולה, וכך נוסף איום הרחפנים: "הגדוד פיתח מיומנות להפיל את הרחפנים ולסכל את ההברחות, ובכך מונעים הגעה של מאות כלי נשק ליעדם. אנחנו כל הזמן לומדים ומשתנים מול האויב כדי להישאר רלוונטיים. לגדוד יש דנ״א מאוד חזק, עם יסודות מבטון, שבגזרה שלרוב לא שומעים עליה הצליחו להגיע לסטנדרט מבצעי מאוד גבוה. מאז פרוץ המלחמה הם מוכיחים לי כל פעם מחדש איך שהם שמים את עצמם בצד ומוכנים לעשות הכל כדי להגן על הבית, המשפחה והמדינה שלהם".
"ראינו מה הלוחמות מסוגלות לעשות"
במהלך המלחמה, נחשפה גבורת פלוגת הטנקיסטיות של הגדוד, הפועלת לצד פלוגות החי"ר. השבוע, אור צפתה באימון הפלוגתי הראשון שהובילו מאז שהוקמה. "טוענות פגזים, יורות, עולות בקשר, מטפלות בטנק, עושות את כל הפעולות בדיוק כמו הלוחמים. לפני המלחמה אנשים עוד שאלו אותי אם יש ללוחמות בפלוגה טנק אוטומטי, כי אין סיכוי שיצליחו לבד להרים פגזים. אז עוד הייתי צריכה להסביר שהן עושות הכל לבד, שהן תותחיות. היום אני כבר לא צריכה להסביר את זה, שמעו עליהן היטב אחרי 7 באוקטובר".
יותר מכל, אור נמלאת התרגשות כשהיא מדברת על הלוחמות והלוחמים עליהם זכתה לפקד בגדוד המורכב מכ-70% לוחמות. "המשימה בראש, האנשים תמיד", היא משתפת במוטו שמוביל את הגדוד. "בסוף המשימה היא מעל הכל, אבל האנשים זו העוצמה שלנו. הגדוד עושה את העבודה בצורה הכי טובה שיש, באצילות וצניעות, עם ברק בעיניים ורעב לעמוד בכל משימה שיידרשו לה. גאה בהם על השנתיים האלו, בלעדיהם אני כלום – הם הדבר האמיתי".
היום אור נפרדת לתקופה קצרה מהמדים ויוצאת ללימודים, אחריהם שואפת לחזור לתפקיד פיקוד קרבי נוסף. "אחזור לשטח, המקום שאני הכי אוהבת בעולם", סיפרה והוסיפה לסיכום: "בתחילת התפקיד לא ידעתי אם אהיה מפקדת גדוד טובה, שאלתי את עצמי אם אני ראויה לזה, אם מגיע לי לעשות תפקיד כזה ענק, אם יש לי הזכות. אני חושבת שזה דחף אותי כל הזמן לתת מעצמי עוד, להיות יותר טובה עבור האנשים שלי".
פורסם לראשונה: 00:00, 23.07.25
