כשחושבים על זה ולו לרגע, קשה להבין על מה המהומה ביחס להדחת יולי אדלשטיין מוועדת חוץ וביטחון. תקציר הפרקים האחרונים הוא כזה שערב התקיפה באיראן היה נוסח מוסכם בין אדלשטיין והחרדים על חוק גיוס. אחרי התקיפה באיראן, אדלשטיין ערך שינויים בחוק והחרדים לא קיבלו את השינויים שנעשו והודיעו על פרישה מהממשלה.
אף אחד מהדברים לעיל לא משנה את העובדה שיש צורך לעשות שינוי בגיוס חרדים, צורך שעלה מאז 7 באוקטובר. ובעוד שיש מי שמדברים על צורך טכני בעוד חיילים, ישנם גם ההיבטים של סולידריות, שותפות גורל וסיוע במאמץ המלחמתי שלא ייגמר לעולם במדינת ישראל. לא השינויים שערך אדלשטיין בחוק ולא הפרישה של החרדים מקדמים את הנושא. ואם באמת כל מי שמדבר על הצורך הטכני והמוסרי בגיוס חרדי מתכוון לכך ולא רואה בגיוס חרדים רק כלי פוליטי שמפיל או מרכיב ממשלות, אז לא אמורה גם להיות לו בעיה עם הדחת אדלשטיין - כל עוד יעבור חוק גיוס שיקדם את שילובם של החרדים בצבא ובהתאמה בהמשך גם בחברה הכללית.
העובדה שאדלשטיין פעל כפי שפעל יכולה להעיד על הרבה דברים. רק הוא עם עצמו יודע אם הם נכונים או לא. יכול להיות שהוא מאמין שבאמת השינויים האחרונים שהוסיף הם הכרחיים ובלעדיהם אין חוק גיוס. יכול להיות שכפי שמאמינים חלק מחברי הליכוד (ביניהם כאלה שדווקא מתנגדים להדחתו) אדלשטיין מסתכל קדימה לא על הפריימריז בליכוד ולא על מפלגת בנט או אייזנקוט אלא על מוסד הנשיאות. יכול להיות שגם הוא כבר התעייף מההפגנות מחוץ לביתו. כרגע קשה לדעת מה מהדברים נכון והאמת שזה גם לא משנה.
אם תשאלו את נפתלי בנט או יאיר לפיד, או כל אדם אחר מהאופוזיציה - לפני שהם יסכימו לשבת עם נתניהו שאותו ואת הציבור שלו הם מחרימים כבר שנים - הם יהיו מוכנים לתת לחרדים מה שהם רוצים
ההתנגדות להדחתו של אדלשטיין בקרב חלקים בליכוד נובעת מהמחשבה שסוגיית גיוס החרדים יכולה להכריע בחירות ב-2 או 3 מנדטים. באופוזיציה ובקרב פעילי המחאה ההתנגדות להדחתו נובעת לא מאהבת אדלשטיין, אלא משנאת נתניהו והממשלה. לא באמת משהו מהותי ועקרוני.
גם זה לא שבועז ביסמוט, מי שיחליף את אדלשטיין בתפקיד הוא חסיד גור או חבר הפלג הקיצוני. גם הוא תומך בגיוס חרדים ורואה בזה ערך לא רק של כוח אדם נוסף לצבא, אלא משימה ראויה בפני עצמה אחרי 7 באוקטובר. וגם אם הוא יצליח להעביר את חוק הגיוס אין לזה שום משמעות. מיד אחר כך יתחילו העתירות לבג"ץ (אותו דבר היה קורה גם אם אדלשטיין היה מעביר את החוק) ושם החוק אולי היה מתבטל כפי שקרה בעבר מספר פעמים.
נוה דרומי צילום: איליה מלניקובאז על מה המהומה? פוליטיקה. האמת הפשוטה שלמרות 7 באוקטובר, יש מי שעדיין רואים בחרדים כלי מאזניים בבחירות. בחירות שבכל מקרה ייצאו לפועל ב-2026 בשלב כזה או אחר ושם, אחרי שיפורסמו התוצאות כולם יריבו על המפלגות החרדיות. ולא מן הנמנע שהן יקבלו הצעות מרחיקות לכת, עם פחות סנקציות ממה שיש עכשיו בחוק.
למה? אם תשאלו את נפתלי בנט שמבקר את הדחת אדלשטיין או יאיר לפיד, או כל אדם אחר מהאופוזיציה, לפני שהם יסכימו לשבת עם נתניהו שאותו ואת הציבור שלו הם מחרימים כבר שנים - הם יהיו מוכנים לתת לחרדים מה שהם רוצים בשביל לא להקים קואליציה עם נתניהו או סמוטריץ'. זו האמת הפשוטה.
גיוס חרדים נשאר נושא פוליטי אצל יותר מדי פוליטיקאים. ולא משנה מי זה יו"ר ועדת חוץ וביטחון ואיזה חוק גיוס הוא יעביר. זה הסיפור.
פורסם לראשונה: 00:00, 24.07.25
