כמה שעות לפני שהגענו לטייבה הוצתו בכפר שני כלי רכב. שלושה בחורים צעירים, אחד מהם רעול פנים, הגיעו לפה בסביבות 2:00 בלילה דרך ההרים, שברו את שמשת חלון מכונית הניסאן ג'וק של השכן ג'אריס, שפכו דלק והציתו. אחר כך הלכו ליונדאי אקסנט שחנתה מחוץ לבית הסמוך והדליקו גם אותה. על חומת הבית ריסס אחד מהבחורים בספריי אדום איום: "אל-מועייר אתם עוד תתחרטו", וליד הוסיף בהתרסה: "הייתי רעול פנים איפה החצי שנה".
7 צפייה בגלריה
האב ז'אק בשטח שהוצת ליד שרידי הכנסייה העתיקה. "הימין הקיצוני שלכם רוצה לעשות פה סכסוך דתי"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
באנו בכלל לדווח על משבר המים. כלומר על העובדה שבשיא הקיץ הלוהט נותקו טייבה ועוד 17 כפרים פלסטיניים באזור שמצפון מזרח לרמאללה ממקור המים העיקרי שלהם, מעיין עין סאמיה, היושב על דרך אלון. סביב המעיין ישנן חמש בארות שמהן שאבה "רשות המים של מחוז ירושלים", חברת המים של הרשות הפלסטינית. בחודש האחרון הותקפו מתקני החברה במעיין כמה פעמים על ידי מתנחלים. מערכת השאיבה, המנועים, הצנרת ‑ נהרסו. מערכות המחשוב, התקשורת והחשמל יצאו מכלל שימוש. חברת המים הפלסטינית פנתה למינהל האזרחי ולמינהלת התיאום והקישור אך ללא הועיל. מתנחלים תושבי האזור השתלטו על המקום וכעת המים מהבארות מוזרמים אל בריכת אבן שבה רוחצים יהודים בלבד. גם שם חדש ניתן לה: "מעיין הרועים".
אבל כשבאנו בבוקר בעיית המים נשכחה לרגע וכולם דיברו על המתקפה הלילית. זה כפר שכל תושביו נוצרים, הכפר הנוצרי היחיד בגדה, שעלה לכותרות לפני כשבועיים בעקבות ביקורו במקום של שגריר ארצות-הברית בישראל, מייק האקבי. עילת ביקורו הייתה שריפה שהוצתה בשדה קוצים וכובתה בסמוך לשרידיה של כנסיית סנט ג'ורג' שהוקמה במקום במאה השישית. דבר השריפה שכמעט הגיעה עד לכותלי האתר העתיק, פורסם ברשתות החברתיות והחריד את ראשי הכנסייה היושבים בירושלים שנזעקו לעדכן את כל העולם. האקבי, נוצרי אוונגליסט ותומך נלהב של מפעל ההתנחלות ביהודה ושומרון, בא לחזק את תושבי המקום וצייץ: "זה כפר שקט עם הרבה אזרחים אמריקאים שנפגע מוונדליזם". בעקבותיו הגיעו חוקרים ממחוז ש"י שקבעו כי הכנסייה העתיקה לא נפגעה ולא ניתן לדעת מי הצית את האש.
ועכשיו הכתובות הללו שרוססו על החומה, ושני שלדי כלי הרכב המפוחמים, וכבר אין ספק מי עומד מאחורי הטלת האימה על הכפר ותושביו. "לאחד מהם היו פאות ארוכות", אומר השכן פיאד שהתעורר באמצע הלילה, "יותר נכון ב-2:21", הוא מדייק, "מטלפון של השכן שלי שצעק לי, 'בוא מהר, המתנחלים שרפו לי את האוטו, שלא ישרפו לנו גם את הבית".
"הכל שלנו בעזרת השם"
זו המטרה החדשה שסימנו פעילי הגבעות בשטחים: הטלת אימה וכיתור הכפרים הפלסטיניים בשטחי B. מאז פרצה המלחמה גורשו מבתיהן 38 קהילות רועים בדואים ‑ 2,215 בני אדם, נשים, זקנים וילדים ‑ עקב מסע אינטנסיבי של הטלת אימה ואלימות שברובה תועדה בזמן אמת. זה התאפשר בעקבות הקמתם של 107 מאחזים וחוות רועים שהוקמו מאז 7 באוקטובר 2023 ברחבי הגדה בסמוך לקהילות הבדואים בשטחי C. עכשיו כאמור עובר המיקוד לשטחי B.
אלישע ירד, שהיה דוברה של ח"כ לימור סון הר-מלך, מכנה עצמו "פעיל גבעות". ירד מצטנע. אפשר לראות בו אסטרטג שמתווה מדיניות שממנה נגזרת תוכנית הקמת המאחזים והחוות בגבעות שבאזור בנימין בואכה בקעת הירדן. הוא מרבה לפרסם ברשת X (לשעבר טוויטר) ויש לו טור קבוע ב"עולם קטן", עלון שבת של המגזר הדתי לאומי. "היעד הבא שצריך להסתער עליו בהתיישבות", כתב ירד בגיליון האחרון, "התיישבות יהודית בשטחי B. אותן אדמות יהודיות שניתנו לערבים בהסכמי האיוולת באוסלו. כמו תמיד גם מה שנראה בלתי אפשרי מוכח שהוא אפשרי אם רק מאמינים ורוצים".
שטחי B מהווים כ-22 אחוזים מיהודה ושומרון. האחראית על הניהול האזרחי השוטף היא הרשות הפלסטינית וישראל אחראית על הצד הביטחוני. 440 יישובים פלסטיניים יש בשטחי B, המשטרה הפלסטינית פועלת בהם וכל משרדי הממשלה של הרשות. זה לא מפריע לצה"ל לפעול בהם כל אימת שהוא רוצה.
גם למתנחלים זה לא מפריע. לפני כארבעה חודשים הוקם מאחז בשם "גבעת עוז יאיר" בשטח שבין הכפרים רמון ודיר דיבוואן שמדרום-מזרח לרמאללה. המאחז הזה יושב על גבעה בשטח B, סמוך לאתר בנייה של שכונה חדשה בכפר רמון. אנשי הגבעה פתחו קמפיין לגיוס כספים והעלו סרטון לרשת. "בכוונה הגענו לפה להתיישב בשטח B, לא להיות מחויבים להגדרות של הסכמי אוסלו, אנחנו בשטחי B, הכל שלנו בעזרת השם", נאמר בו.
לפי חגית עופרן מצוות מעקב התנחלויות ב"שלום עכשיו", המאחז הזה הביא להפסקת העבודות בשכונה החדשה בכפר הפלסטיני. "אחרי סדרת התנכלויות, היזם והקבלן הרימו ידיים", היא אומרת. "וזו אדמה פרטית של פלסטינים שרשומה בטאבו. המטרה היא לחנוק את הכפרים, לא לתת להם להתפתח. גם ניתוק המים הוא חלק מהמהלך. המים זה עניין אסטרטגי. אי-אפשר לחיות בלי מים, מים זה חיים. וזו בדיוק המטרה, להפוך את החיים לקשים, לבלתי נסבלים, ולגרום לתושבים לעזוב. העולם כולו צופה עכשיו על עזה, ומה שקורה בשטחים נדחק הצידה. ואין יותר חוק בשטחים. אין מי שעוצר את אנשי הגבעות מלעשות מה שהם רוצים".
לפני עשרה ימים חתם אלוף פיקוד מרכז, אבי בלוט, על צו האוסר על מי שנמצא באיו"ש, ערבים ויהודים, לנוע רעולי פנים. הצו הוצא בעקבות סדרת אירועים אלימים שבהם היו מעורבים נערי גבעות, בין היתר תקיפה של מג"ד מילואים. הצו קובע כי העונש למי שייתפס רעול פנים הוא חצי שנת מאסר.
האב ז'אק נובל עבד, ראש הכנסייה היוונית-קתולית בטייבה, אומר שהכתובת שריססו המתנחלים בכפר היא הסיפור הגדול. "אין בהם פחד, לא מהמשטרה וגם לא מהצבא", הוא מסביר. "בכתובת הזו הם שלחו מסר, לא לנו אנשי טייבה. מסר לצבא, לאלוף של הצבא, 'אנחנו לא מפחדים'. ואני שואל אתכם, אם צה"ל הגדול לא יכול למתנחלים האלה מהגבעות, אנחנו נוכל להם?".
בן 67, יליד יפו, נשלח לפני 35 שנה על ידי הכנסייה היוונית-קתולית לשמש כראש הקהילה בטייבה. 1,300 איש חיים בטייבה כיום, יותר מ-10,000 מבני הכפר חיים בחו"ל, בדרום ומרכז אמריקה, בארצות-הברית ובאירופה. "החיים פה לא קלים", הוא ממשיך, "יש יותר מדי מתיחויות על רקע ביטחוני, המצב הכלכלי לא טוב, הרבה סטרס. יש בערך 350 בתים ריקים של תושבים שעזבו ובאים לעשות פה חופשות. תמיד היו לנו יחסים טובים עם המתנחלים, הם היו באים לקנות אצלנו, לתקן את הרכב, עד עכשיו יש אנשים מרימונים וכוכב השחר שבאים לתקן דברים או לעשות קניות. לא היו פה נערי גבעות ולא מאחזים. אבל מאז המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר 2023 הכל השתנה. הגבעות סביבנו התמלאו בנערי גבעות.
"מאז שבאו הנערים האלה החיים שלנו השתנו. יש שריפות, השתלטויות על אדמות שלנו, גניבות של ציוד חקלאי ופגיעה בעצי זית. במסיק בשנה שעברה נערי גבעות תקפו אנשים מהכפר שיצאו למסוק את הזיתים שלהם. הנערי גבעות האלה, הבלאדים האלה, הבדואים שלכם היהודים, הם קיבלו אור ירוק מבן גביר וסמוטריץ' למרר לנו את החיים. לא רק לנו בטייבה, גם בדיר ג'ריר, במועייר, בכפר מאלכ. בכפר מאלכ הם עשו פוגרום לפני חודש. שלושה בחורים נהרגו מירי של הצבא. הם רוצים לאלץ אותנו לעזוב את האזור, לברוח מפה, מתנהגים כמו גנגסטרים, מאיימים במכות ובנשק, שורפים מכוניות, מטילים טרור. הנערי גבעות האלה הם לא היהודים שאנחנו מכירים. ואין מי שיעזור לנו, איפה הצבא, איפה המשטרה? איפה העולם?"
"יא שבאב, קומו לעזרה"
בדרך לטייבה, על כביש אלון, ראינו שלט חוצות גדול על עמוד גבוה: "תושבי בנימין מצדיעים לנוער הגבעות". דבר ראשון טיפסנו לאתר הכנסייה העתיקה. זו גבעת תצפית מרהיבה שממנה נראה גרעין הכפר הישן. באמצעו מזדקר מגדל הפעמון של הכנסייה הלטינית וקצת הלאה משם, מאחורי בניין גבוה, מבצבץ צריח פעמונים של הכנסייה האורתודוקסית. ממזרח ומצפון הגבעות מלאות במאחזים וחוות ומתחתן הבקעה. באנו ביום חם אבל על הגבעה בטייבה נהנינו ממשבים קטנים של רוח נעימה.
שלוש שריפות הוצתו בחודש יולי בשדה הקוצים הסמוך לאתר הכנסייה העתיקה. הכנסייה עצמה לא נפגעה, אבל לאנשי הכפר אין ספק בכלל מי האחראים לאש. "לפני כמה שבועות הגיע נער גבעות עם 80 ראש בקר ועגלים לפתח הכנסייה העתיקה", אומר האב ז'אק, "זה מקום קדוש שמשמש כמוזיאון, כמו בית כנסת עתיק. כשאתה רואה דבר כזה מה אתה מבין? ב-3 ביולי הוצתו קוצים ליד הכנסייה. השריפה השנייה הייתה ב-7 ביולי וב-11 ביולי עוד שריפה. והכל ליד הכנסייה. מה יש להם להתקרב לכנסייה? הימין הקיצוני שלכם רוצה לעשות פה סכסוך דתי. הם כבר הראו שאין להם בעיה להצית מסגדים".
הפחד פה עמוק. הוא מתבסס על אירועים שהתרחשו בכפרי האזור מאז פרצה המלחמה, פוגרומים בכפרים, תקיפות של חקלאים, אירועים שנגמרו גם במוות. פיאד שקם לעזרת שכנו לפנות בוקר יום שני אומר שהוא לא חשב בכלל להתעמת עם הצעירים שפלשו לכפר: "הם היו לא רחוק ממני אבל לא פחדו. הבחור שהיה רעול פנים, ראיתי את העיניים שלו. הוא לא פחד".
אז מה עשית?
"צעקתי בכל הכוח 'יא שבאב, קומו, יש פה אנשים, יא שבאב, קומו, קומו, בואו לעזרה'. עד שמישהו בא הם כבר הסתלקו".
כל אחד מפרש אחרת את הכתובת "אל-מועייר אתם עוד תתחרטו". אולי הצעירים שריססו רצו להעביר מסר לאנשי אל-מועייר, כפר הנמצא 15 דקות נסיעה מפה. ביום חמישי האחרון התקרבו לאחד הבתים באל-מועייר שלושה מתנחלים צעירים ותושבי הבית יידו לעברם אבנים והצליחו להבריח אותם. אולי הכתובת בטייבה היא איום לאנשי אל-מועייר שהמשך יבוא.
האיום על השכנים מאל-מועייר מלחיץ גם את אנשי טייבה. "אנחנו מרגישים שלוחצים אותנו מכמה כיוונים", מוסיף האב ז'אק. והכל כדי לתת לנו בעיטה בטוסיק ולהעיף אותנו מפה. אמרתי לכם, כתובות, שריפות ועכשיו גם הסיפור עם המים, ההשתלטות של המתנחלים על המעיין. אנשים פותחים ברז בבית ולא יוצאת ממנו טיפה. שמו שם מחסום בכניסה ואי-אפשר להיכנס. הצוותים של חברת המים מפחדים ללכת לשם, מפחדים שירביצו להם במקרה הטוב".
ככה עושים ריבונות
בזמן שהיינו בטייבה נורה למוות בדרום הר חברון עודה אלהדאלין מאום אל-חיר. ירה בו מתנחל בשם ינון לוי, תושב חוות מיתרים, שממשל ביידן הטיל עליו סנקציות כלכליות בשל אירועי אלימות שבהם היה מעורב כנגד פלסטינים. לוי תועד יורה אבל למחרת שוחרר על ידי בית המשפט בירושלים ללא התנגדות המשטרה. בלילה שבין רביעי לחמישי השבוע מת משאיפת עשן צעיר תושב סילוואד, ח'מיס עיאד, שניסה לכבות מכוניות שהוצתו על ידי מתנחלים. לפי דיווחים פלסטיניים, באותו לילה הוצתו בתים וכלי רכב גם בכפרים רמון ואבו-פלאח שבאזור.
תושבי השטחים אוספים פרט לפרט כדי לייצר תמונה גדולה. ובתמונה הגדולה אין להם כבר כתובת שיכולה לעזור להם או להגן עליהם. המשטרה בטוח לא, גם לא הצבא. החלטות הממשלה והפעולות בשטח מעידים על העמקת השליטה הישראלית בגדה. 49 מאחזים לא חוקיים הוכשרו על ידי הממשלה מאז תחילת כהונתה. כלומר הממשלה בעצם הקימה 49 יישובים חדשים ברחבי יהודה ושומרון. הממשלה הזו גם קבעה שיאי בנייה: מאז תחילת 2025 קידמה מועצת התכנון העליונה ביהודה ושומרון בנייה של 21,027 יחידות דיור, שיא של כל הזמנים. שר האוצר בצלאל סמוטריץ', בכובעו השני כשר במשרד הביטחון, הוא זה שקובע את קצב אישורי הבנייה וכידוע אין אצלו מגבלות.
וזה עוד כלום. ביום חמישי האחרון הוציאו משרדי האוצר והתחבורה הודעה בדבר הפניה תקציבית בסך 917 מיליון שקל לשיפור נתיבי התנועה ביהודה ושומרון. עבור כביש עוקף פונדוק המיועד לתושבי קדומים הוקצו 200 מיליון שקל. עבור כביש גישה חדש למעלה חומש הוקצו 50 מיליון שקל. שר האוצר סמוטריץ' חתם בהצהרה: "כך עושים ריבונות דה פקטו".
על כל אלה מתיישבים קשיי היום-יום בשטח. מהכנסייה העתיקה הלכנו למבשלת הבירה טייבה. מי שמבין בתחום מכיר את הבירה שמגיעה מכאן, הבירה היחידה המיוצרת בשטחים. אפשר למצוא אותה בחנויות אלכוהול, בברים ומסעדות בישראל. ביקורות וסופרלטיבים תקראו ברשת. אנחנו כאמור באנו בגלל הסיפור של המים.
מדיס ח'ורי, מנהלת המבשלה, לא מבינה איך ניתוק של 32 כפרים ממים בשיא הקיץ הוא לא אייטם בתקשורת הישראלית. "אני מבינה שאצלכם לא מדברים על זה", היא אומרת, "אבל אצלנו זה סיפור גדול. 18 כפרים מקבלים את כל אספקת המים שלהם מהבארות סביב המעיין בעין סאמיה ועוד 14 כפרים נסמכים על מי המעיין באופן חלקי. מדובר ב-70 אלף בני אדם, תגיד לי אתה, זה נשמע לך הגיוני? אנחנו בטייבה מקבלים את רוב המים שלנו מעין סאמיה. כלומר היינו מקבלים. דיר ג'ריר, כפר מאלכ, סילוואד, רמון, יברוד, לכולם אין טיפת מים בברזים".
טראומת החורבן
תחשבו רגע על החום בחוץ. על הלחות הבלתי נסבלת. על הצורך הבסיסי להתקלח, לשטוף פנים. מה יותר בסיסי מלפתוח ברז באמבטיה או במטבח כדי להתיז קצת מים על הפנים. "אני לא מדברת איתך על מותרות, אף אחד פה לא ממלא בריכות", מבהירה ח'ורי. "אצלנו אין מים בכלל ובהתנחלויות סביבנו יש מים 24/7. גם ככה היינו מקבלים מים במשורה מהמעיין, רק 15 אחוז מהספיקה שלו. למתנחלים יש 369 ליטר לבן אדם ליום בזמן שלנו הפלסטינים יש 73 ליטר לבן אדם ליום, כשארגון הבריאות העולמי ממליץ על מצב שבו יש 100 ליטר ליום לבן אדם. זה היה המצב לפני ששברו לנו את המשאבות במעיין והפסיקה השאיבה ממנו. מים זה לא רק שתייה. זה בישול, זה היגיינה, זה סניטציה. עכשיו אנחנו נאלצים לקבל כמות מים הרבה יותר קטנה, מים שרשות המים הפלסטינית קונה ממקורות. אתה מקבל הרבה פחות מים ומשלם הרבה יותר. וכלכלית זו לא תקופה טובה, להזכירך ישראל הפסיקה את מתן אישורי העבודה לפלסטינים מאז תחילת המלחמה, לאנשים אין כסף".
שתקנו. היו איתנו אפרת רובינוב ודביר ורשבסקי, בני הציונות הדתית הפעילים בקבוצת "בני אברהם" המשתייכת לשמאל האמוני. רובינוב וחבריה הגיעו לביקור סולידריות בטייבה בשבוע שעבר ונפגשו עם הכומר ז'אק וחזרו לביקור שני השבוע. "חשוב לנו להראות להם שיש יהדות אחרת, חומלת, לא אלימה, מכבדת, שרוצה לחיות יחד בשלום", אומרת רובינוב. ורשבסקי דיבר על הפסקת שאיבת המים בהקשר של התקופה הזו של בין המצרים: "חלק משמעותי מטראומת חורבן הבית זה הרעב והצמא. בזה עוסקת מגילת איכה. כשיש סביבנו אנשים צמאים שיהודים מונעים מהם מים החובה שלנו היא להתנגד לזה, להגיד שזו לא היהדות שגדלנו עליה".
עוד פעם השתררה שתיקה. לפני שנפרדנו ח'ורי אמרה שהפסקת השאיבה מהמעיין פגעה גם בייצור הבירה: "95 אחוז מהבירה זה מים. כשאין מים מהמעיין אנחנו לא מייצרים בירה".
אז אם אין ברירה תקנו מים ממקורות?
"זה אומר שהטעם של הבירה ישתנה, זו לא תהיה אותה בירה טייבה, האנד-קראפט באיכות גבוהה. מה שנותן לבירה שלנו את הייחודיות זה מי המעיין. המינרלים שיש במים והצלילות שלהם. עבורנו מדובר בקטסטרופה".
האב ז'אק ליווה אותנו לרכב. בני הכפר קוראים לו "אבונה". למרות השורשים היפואיים הוא כבר 100 אחוז טייבה, מכיר כל אחד ואחד בשמו, כולל הילדים הקטנים. "אני לא מבין מה הם חושבים לעצמם", אמר כשראשו רכון לחלון הרכב שלנו, "הם חושבים שאנחנו נסתלק מפה? השורשים שלנו כך כך עמוקים והם מגיעים עד לגיהינום בעומק שלהם. אף אחד לא יכול לתלוש אותנו מפה".
.
פורסם לראשונה: 00:00, 01.08.25
