״חזרנו לשואה?", שואלת עידית אהל, אמו של אלון אהל החטוף בעזה - בעקבות הסרטונים הקשים של החטופים אביתר דוד ורום ברסלבסקי שפרסם חמאס בשבוע האחרון. היא לא מדברת רק בשם עצמה, אלא בשם דורות, בשם ההיסטוריה שלנו. בשם סבא-רבא של אלון, שמחה אהל, שורד שואה שיצא מאושוויץ במשקל 30 קילו - ושרד, הקים משפחה ובנה בית בארץ הזאת. עכשיו, נכדו אלון מוחזק בעזה. גם הוא רזה עד כאב, גם הוא רעב, גם הוא שורד.
סבא-רבא של אלון נולד וגדל בפולין, ושרד את השואה. הוא ראה וחווה את הדברים הכי קשים שיש, ולא סיפר. ״הוא לא דיבר במילים, אבל בלילות היה צועק וצורח״, מספר קובי אהל, אביו של אלון. ״לאלון יש את הגנים האלה״, עידית אומרת, ״הוא יודע מה זה לשרוד. הוא יודע מה זה לא לאכול. זה עובר בירושה. הוא מרגיש אותי. אם אני חזקה, הוא חזק״.
הכאב שלה הוא לא רק אישי, הוא תמרור אזהרה. הוא מראה שמציבה שאלה נוקבת בפני כל אחד מאיתנו: האם אנחנו באמת עם שלא מוותר על אף אחד? עידית לא מצליחה להבין איך משאיות ציוד הומניטרי ממשיכות לזרום לעזה מבלי שמוצב תנאי ברור: החזרת החטופים, והגעת סיוע הומניטרי אליהם.
״זה לא שראש הממשלה לא ידע מה קורה עד הסרטון. הוא ידע. כולם יודעים. אבל איפה זה בשיח הישראלי? איפה זה בשיח הבינלאומי? כמה זמן עוד ידברו על זה, דקה וחצי? ומחר ימשיכו הלאה?״, תוהה אמו של אלון.
אלון פצוע. עינו הימנית פגועה, הוא בתת-תזונה קשה וחי בלי טיפול רפואי. ״הוא שורד לא בזכות ציוד הומניטרי״, עידית אומרת. ״הוא שורד בזכות הנגינה שלו, בזכות האמונה, בזכות זה שהוא יודע שאני כאן, נלחמת בשבילו״.
ויש גם את ההקבלה הנוראית שעידית לא יכולה להימנע ממנה, ״מה, חזרנו לשואה? כל עוד אין תמונה, לא מדברים על זה? אם לא רואים, אז זה לא קיים? אלון נראה בדיוק כמו שאנחנו מדמיינים. וזה לא חלום רע - זאת המציאות״.
3 צפייה בגלריה
שמחה אהל ז"ל. "הוא לא דיבר במילים, אבל בלילות היה צועק וצורח"
(צילום: באדיבות המשפחה )
למרות הכול היא מדברת גם על תקווה, שהיא בחירה יומיומית. היא מדמיינת את הרגע שאלון חוזר. מדמיינת אותו על במה, מנגן, חי, שלם. ״תכתבי עליו כתבה בתחום המוזיקה, חמש או שש שנים מהיום. נדמיין את העתיד הזה והוא יקרה. זה מה שמחזיק אותי״.
גם רותי סטרום, אמו של איתן הורן, מדברת בכאב גלוי. בנה עדיין מוחזק בעזה, והיא לא מצליחה להבין איך, למרות כל מה שכבר נחשף, המדינה עוד לא עשתה את מה שלדבריה ברור שצריך לקרות - להחזיר את כולם. ״החטופים סובלים, המשפחות סובלות, העם סובל. כולנו ביחד נצטרך להשתקם. וזה לא יקרה בלעדיהם״, היא אומרת.
היא מתייחסת לסרטונים האחרונים של החטופים שהתפרסמו בסוף השבוע: ״אחרי שראיתי את הסרטונים הרגשתי נורא. מה שרואים שם זה משהו שכבר מדברים עליו מזמן. על ההרעה בתנאים של החטופים. זה לא חדש. אני לא מבינה למה עד עכשיו לא עשו עם זה משהו״.
רותי חוששת לשלומו של איתן. ״אני יודעת שהם לא מקבלים שם אוכל כל יום, לא קיבלו שתייה כל יום. ואם כבר קיבלו זה היה מעט מאוד, כמעט כלום. אז ברור שאני דואגת״.
3 צפייה בגלריה
רותי הורן לצד בנה יאיר ששוחרר. "לא יודעת למה החליטו להפריד בין הבנים שלי"
(צילום: AP Photo/Ariel Schalit)
בנה השני, יאיר, כבר שוחרר. החוויה הייתה קשה עבורה, לא רק בגלל הדאגה לאיתן, אלא גם בגלל אופן השחרור: "לא יודעת למה החליטו להפריד בין הבנים שלי. זה היה נוראי לראות את זה, לדעת שאחד חוזר והשני לא. כבר אז אמרתי, כולם הומניטריים״.
לרותי יש מסר חד וברור למקבלי ההחלטות: ״נתניהו צריך לעצור את המלחמה ולהחזיר את כל החטופים. יודעים שעדיין יש 20 חטופים בחיים. אני מפחדת שאם לא יחזרו בקרוב, כבר לא יהיו 20 בחיים. הזמן עובר והמצב נהיה יותר ויותר קשה בשבילם במנהרות״.
היא מתרגשת מתמיכתם של ניצולי שואה שמצטרפים למאבק: ״פתאום לראות שורדי שואה בגיל 99 שבאים ואומרים שזה לא יכול לקרות שוב, זה נוראי. הם כבר עברו את זה. אני לא יודעת מאיפה הם מוצאים את הכוחות לתמוך במשפחות. זה מאוד מרגש״.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.08.25
