יותר משני מיליון וחצי תלמידות ותלמידים יצעדו מחר לגנים ולבתי הספר ויסמנו את פתיחת שנת הלימודים תשפ"ו - השנה השלישית בצל מלחמת "חרבות ברזל". המחסור באנשי צוות צפוי להיות מורגש במיוחד על רקע הגיוס הנרחב למילואים. ארבעה מורים שמשמשים גם כאנשי מילואים בשירות פעיל סיפרו על חוויית התמרון בין הכיתה למחלקה.
"זה שיעור לילדים על נשיאה בנטל"
ו', אפרת | חברת הנהלה ומחנכת כיתה
ו', אם לתשעה, היא חברת הנהלה ומחנכת כיתה ג' בבית הספר "אלומים" המשלב תלמידים חילוניים ודתיים באפרת שבגוש עציון, וגם מפקדת חמ"ל משפחות של חטיבה 679 במילואים.
מחר היא תגיע לבית הספר לקבל את התלמידים, אך כבר בשעה 12:00 תעלה שוב על מדים ותחזור למילואים. "היום הראשון של השנה הוא רגע קסום שאני לא מוכנה להחמיץ", אמרה, "אפילו אם זה רק לשעה להביט בילדים, לברך אותם, להרגיע, וזה שווה הכל. אני יודעת כמה זה נותן להם ביטחון שהמורה שלהם איתם בפתח הדרך, וזה מחזק גם אותי".
ו’ סיפרה שבתפקידה במילואים "יש ימים שבהם צריך להיות בשטח מהבוקר עד הערב, לפעמים גם בלילה, ויש ימים שהטיפול הוא מרחוק". לדבריה, "כששיתפתי את מנהלת בית הספר קיבלתי ממנה את ברכת הדרך. עם כל הקושי שבהיעדרות מחנכת כיתה, זהו שיעור חינוכי גדול לילדים על תרומה, כניסה מתחת לאלונקה ונשיאה בנטל. גם הורי התלמידים יודעים, תומכים ומפרגנים".
בעלה גיל משרת אף הוא במילואים וצפוי לצאת לסבב נוסף באוקטובר. "במקביל לעבודתי ולתפקידי במילואים, אני אימא לתשעה ילדים שחמישה מהם עדיין גרים בבית", שיתפה ו', "גם הילדים מבינים ותומכים, יודעים שאימא תורמת לעם ישראל ועושה משהו גדול וחשוב. גם בעלי מפרגן מאוד ולוקח על עצמו יותר מטלות בבית, היום הוא אחראי על הקניות, הבישולים והארגון של הילדים בבוקר והקבלה שלהם בצהריים.
"גדלתי בבית ציוני דתי וחונכתי על ידי הוריי תמיד לתת לעם ישראל ולתרום. במצבנו היום ועם הימשכות המלחמה, אין לנו את הפריווילגיה לשבת בצד ולתת לאחרים לשאת בנטל", אמרה. היא הוסיפה: "לוחמים עלו על מדים, אחזו בנשק ויצאו להילחם, העם עלה על מדים ויצא לתרום לצבא היכן שצריך. אני שמחה שיש לי את הזכות להיות חלק ושיש לי את היכולת לתרום. זה אמנם לא תמיד קל בבית ובמקום העבודה, וזה דורש לשלב הכל ביחד, אבל זו התקופה, ואין לנו את הזכות לשבת בצד".
"אני מורה, ויש לי עוד מקצוע - חייל"
נועם קן, קצרין | מורה לחינוך גופני
נועם קן, אב לחמישה, לוחם ומורה לחינוך גופני בתיכון ברנקו וייס בקריית-שמונה, לא יגיע לבית הספר ב-1 בספטמבר. אחרי מאות ימי מילואים מאז 7 באוקטובר, קן קיבל צו 8 לסבב נוסף.
הוא הגיע לברנקו וייס לפני כשנתיים, והספיק להיות עם תלמידיו כחודש בלבד עד שפרצה המלחמה. מאז הוא רואה אותם בין הסבבים. "אני כל פעם בתחושת החמצה. אני מתחיל להכיר יותר את התלמידים ואז מושכים אותי למילואים", הוא סיפר. "אני חוזר לבית הספר ומתחיל מחדש ואז חוזר שוב למילואים". לצד תחושת ההחמצה, קן שיתף כי "זה נותן לי טעם של עוד עם התלמידים ורצון לפגוש אותם ולהכיר אותם יותר לעומק. אני מתגעגע אליהם וחוזר בשמחה עד הפעם הבאה".
גם את הילדים הפרטיים שלו הוא לא יוכל ללוות מחר לבית הספר, אבל הוא מתכנן לדבר עם כולם. "אני סקרן לשמוע איך עבר עליהם היום הראשון, הבת הקטנה נכנסת לגן חדש עם גננת חדשה, והבת הבכורה הולכת להיות קומונרית ובפעם הראשונה יוצאת מהבית ותגיע לביקור אחת לחודש", אמר.
קן סיפר שבחר בהוראת חינוך גופני משום ש"שם אני מכיר את הילדים לעומק, את החבר'ה היותר אנרגטיים, הנקודות שבהן אני יכול לעזור לילדים עם הפרעות קשב וריכוז, בעיות רגשיות והתפרצויות. בשיעור חינוך גופני הם חושפים את עצמם בפעילות ובמשחק".
גם הצבא וגם עבודת ההוראה מהווים שליחות עבורו, אבל "כשאני במילואים אני מסור לזה באופן מוחלט. אני מורה, ויש לי עוד מקצוע - חייל. זה המצב כרגע במדינה וצריך לעשות את הטוב ביותר. החלק העיקרי בחינוך הוא דוגמה אישית ואני מנסה לתת כזו לתלמידים".
גם ענבל, אשתו של נועם, גויסה למילואים ושירתה במפקדת אלון בקריית-שמונה. "הסתדרנו והקהילה של קצרין וחברים טובים עטפו אותנו מכל כיוון", שיתפה ענבל, "שתי הבנות הגדולות לקחו פיקוד על הבית והחזיקו ועזרו עם הטיפול בקטנים יותר בכל התקופה. אמנם חזרתי כל יום הביתה אבל זה היה משמרות ארוכות, והייתה התארגנות סביב זה".
"זו לא עוד סיסמה, אלא דוגמה אישית"
הרב יואב לבנוני, פדואל | מחנך ומורה בישיבה
בעוד תלמידי כיתות ח' ברחבי הארץ מתכוננים לתחילת שנת הלימודים, תלמידיו של הרב יואב לבנוני בישיבת אמית ברוכין שבשומרון נערכים לפתוח אותה מעט אחרת - כשהמחנך שלהם נמצא בסבב המילואים הרביעי שלו מאז תחילת המלחמה. על פי התכנון המקורי לבנוני כבר היה אמור לפשוט את המדים, לשוב אל שגרת ההוראה ולהיערך עם תלמידיו לשנה החדשה, אולם המציאות הביטחונית הכתיבה אחרת, ושירות המילואים שלו הוארך בחודש נוסף.
הידיעה כי לא יעמוד לצד תלמידיו בימים הראשונים של השנה מכאיבה לו, אך עם זאת, הוא רואה במצב המורכב הזה שיעור חינוכי עמוק, אולי המשמעותי מכולם. "דרך ההתמודדות הזו הם פוגשים באופן ישיר את כל מה שאני מאמין בו ומדבר עליו בכיתה. זו לא עוד סיסמה, אלא דוגמה אישית. הם מבינים לעומק למה אני שם, הם שמעו ממני סיפורים על חשיבות השירות ועל הזכות להגן על מדינת ישראל, וכעת הם רואים זאת הלכה למעשה", אמר.
לדברי לבנוני המעגלים התומכים בו אינם מסתכמים רק באשתו ובנותיו. הוא רואה בתלמידיו מעגל תמיכה נוסף, שותפים מלאים במאמץ הלאומי: "גם הם, בהבנה ובסבלנות שלהם, לוקחים חלק במסירות הנפש ובהקרבה האישית למען עם ישראל. המשימה הזו היא של כולנו, וגם שלהם".
הרב לבנוני לא ויתר על הרגע של פתיחת השנה. "לצערי פיספסתי את ההכנות, אבל קיבלתי שחרור כדי להיות נוכח ביום הראשון ללימודים", הסביר, "בעזרת ה', אגיע לישיבה, אפגוש את התלמידים ואהיה איתם ברגעים הראשונים והחשובים של השנה החדשה, ומיד לאחר מכן אחזור להמשך שירות המילואים, כדי להמשיך במשימה הלאומית".
גם ממרחק, הוא משתדל להישאר מחנך נוכח ומשמעותי. "במהלך המילואים, אמשיך להשתדל לשמור עם התלמידים על קשר רציף. בין אם זה בשיחות טלפון אישיות, בביקורים חטופים בישיבה במהלך החופשות הקצרות, או דרך המחנך המצוין שממלא את מקומי ומהווה שותף אמיתי" אמר. הוא סיכם את דבריו והסביר כי "בסופו של דבר, השותפות, ההבנה וההתגייסות של התלמידים למציאות המורכבת הזאת, וכמובן התמיכה הבלתי מסויגת של אשתי והבנות, הן אלו שמעניקות לי את החוסן הנפשי והכוח להמשיך בשירות המילואים למען עם ישראל".
"הסברתי לתלמידים שלכל אחד יש תפקיד"
ידידיה, כפר תבור | מחנך ומורה למתמטיקה
ידידיה מכפר תבור, אב לשניים, מחנך כיתה ט' ומורה למתמטיקה ומקצועות קודש בישיבה התיכונית אורט טבריה, ניצל בימים האחרונים את הזמן בהפוגות בין הפעילות המבצעית לתדרך את המורים המחליפים שימלאו את מקומו עד שיחזור מהמילואים.
שנת הלימודים שלו תיפתח באיחור של חודש, ב-1 באוקטובר, ובינתיים הוא מתכנן לנצל גיחות "אפטר" כדי לבקר את התלמידים שלו ולהתחיל להכיר אותם. לדבריו, "הייתי שמח אם הכל היה נורמלי והייתי יכול לפתוח את שנת הלימודים בכיתה עם התלמידים שלי, אבל כל המדינה במלחמה.
"התלמידים שלי פותחים את השנה עם מורה אחר, ואני כמובן אהיה בקשר כדי להתעדכן. ודאי שיש השלכות לזה שלא אהיה, אבל אמרתי לתלמידים שלי, לכל אחד יש תפקיד, מי שנשאר בבית יש לו את שגרת הבית, מי שבצבא צריך לשמור על המדינה, והתפקיד של התלמידים הוא ללמוד", אמר.
התלמידים של ידידיה בשנה שעברה היו הראשונים לשמוע שיר שכתב לזכר סבו ניצול השואה יחד עם חברו נערן אשחר, מוזיקאי מחונן שנפל בפעילות מבצעית בגבול לבנון בתחילת המלחמה. אחרי התלבטויות החליט לא לגנוז את השיר.
"הסיפור הוא סבא יעקב ולא הקושי הרגשי שלי. סבא ששרד את השואה שלקחה ממנו את משפחתו, עלה לארץ, עבד בשדות והקים משפחה ענפה", הוא הסביר. לדבריו, "הראשונים לשמוע את השיר היו התלמידים, ולשמחתי הרבה הם כבר שרים אותו בעל פה. יחד עם הסיפור של סבא זה נראה לי כמו שיעור מושלם להעביר לנוער על חשיבות המורשת שלנו וגם על יצירה".
כאיש חינוך הוא מרגיש שתפקידו לכוון את התלמידים ולחזק אותם. "החיבור לילדים זה הדבר הכי חשוב. שיידעו שיש מי שרואה אותם, שמחזיק אותם כשצריך, שאוהב אותם ורוצה שיהיה להם טוב. השירות הצבאי זו חובה ושליחות, יש לנו משימה ונבצע אותה גם אם יש חילוקי דעות. אנחנו סומכים על המפקדים שלנו וזכינו שיש לנו צבא חזק. השירות הצבאי שלנו כמחנכים הוא דוגמה אישית לתלמידים ששואלים, מתעניינים ומכוונים את עצמם לשם", סיכם ידידה.
"גם בשירות הצבאי שלי הפיקוד היה בגובה העיניים"
סא"ל במיל' טל איגליצקי שירת 25 שנים בצה"ל כלוחם ומפקד, ולעת פרישתו החליט לעשות הסבה להוראה. במהלך המלחמה הוא איבד שמונה חברים ומפקדים, והשנה הוא מתחיל ללמד לראשונה.
"חייב להשקיע את עצמי בחינוך". סא"ל במיל' טל איגליצקי, שעשה הסבה להוראה
(צילום: ליאור שרון)
"ההתרגשות בשיאה, ההחלטה הזאת היא חלום של שנים שאני מממש ומגשים אותו החל ממחר", סיפר בריאיון לאולפן ynet. "החלום הוא 15 שנה אחורה. פיקוד בצבא זה משהו אחד, שחוויתי אותו 25 שנים, ובמלחמה הזאת קרה משהו. הבנתי שאני הולך לפרוש, ואהיה חייב להשקיע את עצמי בחינוך ובהשפעה על הנוער שלנו. ההזדמנות הזאת של לבוא ולחנך ילדים, בטח בתיכון בדרך לשלב הזה של הגיוס, זה הטיימינג הכי נכון - ואני אהיה שם".
לדבריו, "גם בשירות הצבאי שלי, הפיקוד היה בגובה עיניים. אחד התהליכים שעברתי בלימודים לתעודת ההוראה זה להבין שהאגו נשאר בבית. המערכת הצבאית לא דומה למערכת החינוך, הדרך היא אחרת.
"קשה לי קצת לדבר על האובדן שחוויתי במלחמה", סיפר, "אבל זה משהו שאני לוקח איתי, את האנשים שהיו לצידי, חברים או מפקדים, ולהעביר הרבה ממה שהם נתנו לי. המורשת זה חלק מאוד חשוב, ואני במהלך השנים האלה אקפיד ואעשה את זה, ואשמר את הזיכרון שלהם".
פורסם לראשונה: 00:00, 31.08.25
