מאחורי הדוח הקשה שפרסם אתמול (רביעי) מבקר המדינה עומדים מאות אלפי תושבים שחווים על בשרם באופן יומיומי את הטיפול הלקוי בעורף, בזמן המלחמה. הם פונו, הזדקקו לטיפול נפשי מסיבות שונות או חוו פגיעה כלכלית בעסק ‑ אבל המענה התעכב והתעכב. ובמקום שבו לא הייתה מדינה, היו אנשים שניסו למלא את החלל.

שמחה אדרי | מורה מקריית שמונה

במהלך המלחמה שמחה אדרי סירבה לעזוב את עירה הנטושה. שמחה, מורה בתיכון דנציגר, התגייסה לסייע לאלו שנותרו מאחור ולא יכלו לעזוב מסיבות שונות – בהם קשישים, חיילים שהתארחו בעיר ומשפחות רווחה – ובעיקר שימשה כאשת חינוך וסעד לכ-80 הילדים שנותרו בעיר ללא מסגרות חינוך וחיו במקלטים, תחת אש. לצד קומץ עובדי מתנ"ס, עירייה ומתנדבים נוספים היא ראתה את הכאוס וניסתה לעשות כל שביכולתה כדי להציל את הבית.
4 צפייה בגלריה
שמחה אדרי, רכזת המתנדבים שמשפצים בקריית שמונה
שמחה אדרי, רכזת המתנדבים שמשפצים בקריית שמונה
שמחה אדרי: "אי-אפשר לקנות חוסן ורוח עם מענקים"
(צילום: אפי שריר)
"לא ראיתי את גופי הממשלה מגיעים לשמוע ולראות מה קורה פה. היינו פה לבד, עד שבמשרדי הממשלה התעוררו", היא נזכרת בחודשי המלחמה הראשונים בעיר, שאליהם מתייחס, בין היתר, מבקר המדינה מתינהו אנגלמן בדוח החמור.
הלקחים החשובים שמערכי החירום והממשלה היו אמורים ללמוד ממלחמת לבנון השנייה לא נלקחו בחשבון, הרשויות גלגלו זו לזו את האחריות על הטיפול במפונים ובאלו שנותרו מאחור והוזנחו ביישובי הגבול הלא-מפונים – ובתווך עמדו עובדי המתנ"ס, העירייה ומתנדבים נוספים - שלא עזבו את הבית.
"אי-אפשר לקנות חוסן ורוח עם מענקים", מתייחסת אדרי לכספים שניתנו למפונים למימון בתי המלון והדיור החלופי. "אני מרגישה שניתנו מענקים כלכליים כדי להחזיק נשימה, אבל לא ניתנה מעטפת סוציאלית ורווחה שהמפונים כל כך היו זקוקים לה. היא ניתנה כשזה היה כבר מאוחר מדי ואנשים כבר טבעו בכאוס. זה גרם למפונים רבים לשריטה שאני לא יודעת אם ניתן יהיה לתקן".
"עם זאת", היא מבקשת להוסיף, "מדינת ישראל הראתה לעולם, ולנו בעיקר, שאין דבר כזה 'פליטים חסרי בית'. המולדת הפכה הבית של כולם. במלונות, ביחידות האירוח, בדיור העצמאי – שלכל אדם תהיה קורת גג. באף מדינה בעולם לא ראינו מציאות כזאת ויש להוקיר אותה ולא לכפור בטוב".

טלי שבתאי, בית הוריה נפגע מטיל

בחודש יוני נפגע בית הוריה של טלי שבתאי שבראשון לציון, והוחרב עד היסוד. בני המשפחה שהיו בתוכו, ובהם טלי, בעלה ושתי בנותיה הקטנות, חולצו בנס מתוך ההריסות. מאותה הפגיעה נהרגו שני דיירים ברחוב ‑ ישראל אלוני ויבגניה בלינדר ז"ל ‑ עשרות נפצעו, ועוד בתים נהרסו כליל.
4 צפייה בגלריה
yk14501366
yk14501366
טלי שבתאי: "הפוליטיקאים הגיעו להצטלם עם התינוקת, ונעלמו"
4 צפייה בגלריה
חילוץ תינוקת מזירת הפגיעה הישירה במרכז
חילוץ תינוקת מזירת הפגיעה הישירה במרכז
חילוץ התינוקת של טליה ממקום הפגיעה בראשון לציון
(צילום: דביר מור)
"לצערי, אני מסכימה עם כל מילה בדוח מבקר המדינה", היא אומרת ומזכירה את הציניות של הפוליטיקאים: "כולם באו להצטלם עם התינוקת שלי, בת שמונה שבועות, ואפילו עם הכלב שחולץ בחיים מההריסות אחרי חמישה ימים שהיה נעדר. אחר כך כולם נעלמו והתחילו להעביר אותנו כמו כדור מפקיד לפקיד על כל דבר פעוט. נשארנו לבד מול הבירוקרטיה בלי בית בחדר מלון קטן. אבא שלי לא היה מסוגל להיכנס לאינטרנט למלא את הבקשות, הוא נפצע, היה חלש ונפשית היה קשה לו להתמודד".
גם היום, כמעט שלושה חודשים אחרי, היא מרגישה את הכאוס הבירוקרטי. "פקיד שולח אותנו לפקיד שני ושלישי. המשפט הכי מעצבן שאומרים לי כשאני מתוסכלת מהבירוקרטיה הוא 'תגידי תודה שאתם בחיים'. נכון, אומרים תודה, אבל זה לא מביא פתרון לחיי היום-יום שלנו".
טלי מספרת גם על ההשלכות של המצב על אביה המבוגר. "הוא בן 77. לפני כ-40 שנה הוא בנה את הבית במו ידיו. עכשיו ייקחו לו עוד כחמש שנים לבנות את הבית מחדש, והם עדיין אבודים, גם נפשית. הוא צריך לרוץ בין בעלי מקצוע וזה קשה מאוד, כי מס רכוש אמור לאשר כל הצעה וזה המון בירוקרטיה. קשה לו שאין לו מישהו אחד שהוא מדבר איתו בכל התהליך שהוא רק מתחיל. כרגע הוא נשאר לבד להתמודד, לבנות בית מחדש, כשכוחותיו לא איתו".

דביר, עצמאי ומילואימניק

"אצלנו הכול עובד בסבבים במילואים, ומקומות הפסיקו לעבוד איתי כי אני מילואימניק", משתף דביר, זמר, יוצר ומפיק מוזיקלי שמשרת במילואים כמ"כ בחטיבת כרמלי.
4 צפייה בגלריה
yk14501281
yk14501281
דביר: "מקומות הפסיקו לעבוד איתי כי אני מילואימניק"
הוא מתאר את הפגיעה הכלכלית המשמעותית שחווה בזמן המלחמה. "אחרי תקופה של יציבות, סגרתי כמעט 40 מופעי סליחות בספטמבר שנה שעברה. זה היה אמור לכסות לי על כל מה שהחסרתי בעבודה, הרבה אירועים בתקופה קצרה וזה היה יכול להיות מענה על מה שהפסדתי. באמצע שנה שעברה, בלב תקופת ההופעות הכי טובה, נקראתי למילואים לכניסה ללבנון. ברור שהלכתי, והפסדתי עשרות אלפי שקלים, היו לי חוזים חתומים שהצגתי לרשויות המסים".
בשלב הזה, הוא הרגיש שהמדינה הפנתה לו גב. "חצי שנה הפכתי את העולם. שלחתי מסמכים, מיילים, טלפונים, לא קיבלתי שקל. מאז הכניסה ללבנון החליטו להפסיק לשפות בעלי עסקים על פי חוזים, אלא רק ביחס לתקופה מקבילה לפני המלחמה. זה לא רלוונטי לי. מאז התקדמנו הלאה, אבל זה יצר תחושה לא נעימה. אנחנו יצאנו להגן על המדינה לעשות הכול עבורה, ולא הרגשנו את ההתגייסות למעננו. אבל זה לא משפיע ולא מוריד מהמחויבות שלנו להגן על הבית, ויש כבר צו לסיבוב נוסף בעזה - וגם אליו נלך בראש מורם".

הדוח הנוקב וחילופי ההאשמות

בדוח שפורסם אתמול, מבקר המדינה אנגלמן הטיל אחריות שמית באופן חריג על ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט. לפי הדוח, הבעיות היו ידועות ממלחמת לבנון השנייה, אבל לא בוצעה היערכות נאותה ‑ והתוצאה הייתה פגיעה במפעלים חיוניים, חוסר בפסיכולוגים, טיפול לא מספק במפונים וליקויים במענקים.
בתגובה, תקף אמש נתניהו את אנגלמן. "ראש הממשלה דוחה את המסקנות המופרכות העולות מהדוח ורואה בו כמסמך בלתי רלוונטי", נמסר ממשרדו. "בעוד ממשלת ישראל משיגה הישגים ששינו את פני המזרח התיכון, דוח מבקר המדינה עוסק בהערות שוליים חסרות חשיבות אמיתית
המבקר, שצפוי לפרסם דוחות נוספים בשבועות הקרובים לא נותר חייב ופרסם תגובה חריגה: "על ראש הממשלה לפעול לתיקון הליקויים שפורטו בדוח. מבקר המדינה וצוותי הביקורת ימשיכו במילוי תפקידם הציבורי חרף ההתקפה מצד ראש הממשלה, יו"ר האופוזיציה וגורמים מבוקרים אחרים בעת האחרונה".
פורסם לראשונה: 00:00, 04.09.25