המילים נגמרו. המחאות נרמסו. היועצים הושתקו. התקוות נגנזו. הפור נפל. וצה"ל יוצא למלחמה השנויה ביותר במחלוקת שהייתה אי פעם. העם לא רוצה. רק נתניהו רוצה. ואין ממשלה. ולא קבינט. ולא מועצה לביטחון לאומי. הרי זה לא חשוב מה יגידו כל הגורמים המקצועיים. ובממשלה אין אחד, אפילו אחד, שהוא לא שפן. יש רק שליט עליון שכל החלטה שלו היא צו עליון. כך שאין צורך להמתין. אנחנו כבר נכנסים לעידן הימים הנוראים.
זו המלחמה שהייתה אמורה להיות הצודקת ביותר. אבל איכשהו, אחרי שנתיים, ו-900 חיילים שנפלו בקרבות, ואחרי שעיקר כוחו של חמאס כבר קבור באדמה, ואחרי שאין איום אמיתי לעוד 7 באוקטובר – לחמאס נותר רק נשק אחד. גם אם ננצח בקרב – זו תהיה תבוסה במערכה. הנזק לישראל יהיה הרבה יותר גדול מהתועלת, שספק אם תהיה. מה כבר אפשר להשיג שלא השגנו בשנתיים האחרונות? 300 אלף עזבו את העיר עזה. נניח שיותר. ועדיין, יש שם מאות אלפים. רבים מהם לא יכולים לעזוב גם אם הם רוצים. חמאס יהפוך אותם למגן אנושי. הוא רוצה שהם ייהרגו בהמוניהם. זה הנשק. כן, חמאס אשם. רק חמאס. אבל הכישלון המדיני, הבינלאומי, ידוע מראש. איך, לעזאזל, הצלחת להוביל אותנו מהמקום הצודק ביותר למקום המצורע ביותר? איך זה שאתה יודע, ואתה מודה, שאנחנו הופכים ל"סופר ספרטה", ואתה מתקשה להבין שזה, בדיוק זה, מה שחמאס רצה? הרי ספרטה, שחיה על חרבה, בסופו של דבר התמוטטה.
היינו רוצים לקוות שיש לך מושג מה אתה עושה. שהנה, במטה קסמים – אתה הרי קוסם – יגיע השינוי המיוחל. הרי היו הצלחות מול איראן וחיזבאללה. הייתה תקווה שהנה, האור מתחיל לנצנץ בקצה המנהרה. אבל צדקו אלה שהעריכו שאתה רוצה רק דבר אחד: מלחמה ללא הפסקה. הרי במקום להיכנס לעזה היה אפשר לקבל את התוכנית המצרית, שהוצגה כבר בתחילת חודש מארס. ולפני שבועות בודדים אלו היו גם כל מדינות ערב, שהציעו במסמך משותף לא רק את סיום שלטון חמאס, אלא גם את פירוקו מנשקו. זה לא שחמאס היה מתלהב. אפשר אפילו להניח שהוא היה מסרב. אבל ישראל הייתה לפחות מונעת מעצמה חלק גדול מהמפולת המדינית.
אדוני ראש הממשלה, מה אתה רוצה? לאן אתה מוביל אותנו? מי ישלוט בתושבי הרצועה? מי יעניק להם שירותי בריאות? מי יחלק להם מזון? כמה זה יעלה לנו בדם? וכמה בדמים?
"הפעולה בקטאר לא נכשלה", אמר אתמול נתניהו, ואפילו הסביר: "הדבר העיקרי שרצינו זה להעביר מסר". אנחנו שומעים ולא מאמינים. מה הוא בעצם אומר? איזה מסר עבר? וכי למישהו היו ספקות שזרועה הארוכה של ישרא-ספרטה יכולה להגיע לכל נקודה? אנחנו יודעים. האויבים שלנו יודעים. כבר הגענו ללב טהרן וללב תימן ולקומה החמישית מתחת לאדמה בביירות. אז איזה מסר נוסף היה צורך להעביר? המסר עבר מזמן. ישראל היא מעצמה. אבל נתניהו החליט שהוא חייב לפגוע בהישגים. ולראשונה מזה שנים רבות מאוד הצליח נתניהו לדחוף את המדינות שחתמו הסכמי שלום עם ישראל, אל זרועות המדינות ששואפות לחסל אותה.
לכישלון האסטרטגי הזה קורא נתניהו הישג
ברגעים שבהם נתניהו דיבר, התכנסו בקטאר מנהיגי מדינות ערב והאיסלאם. הם הגיעו למדינת האחים המוסלמים. קטאר קיבלה את השדרוג שהיא לא חלמה עליו. זו המדינה שמימנה את חמאס. זו המדינה שמשחדת את כל העולם. זו המדינה שמממנת את הקמפיינים לחיסול ישראל. והמדינונת הזאת הפכה להרבה יותר חזקה ממה שהייתה. גם איראן הייתה שם, שלובת זרועות עם מדינות שהיו אמורות לתעב אותה. ולכישלון האסטרטגי הזה קורא נתניהו הישג. אורוול מתהפך בקברו.
אדוני ראש הממשלה, מאות אלפי משפחות נכנסות שוב לחרדה. גם בשבועות הראשונים שאחרי 7 באוקטובר היינו בחרדה. אבל אז הייתה סיבה. אז הייתה הצדקה. אז הייתה מוטיבציה. אז זו הייתה מלחמת אין ברירה. אבל עכשיו? מה אתה רוצה? לאן אתה מוביל אותנו? מי ישלוט בתושבי הרצועה? מי יעניק להם שירותי בריאות? מי יחלק להם מזון? כמה זה יעלה לנו בדם? וכמה בדמים?
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזיבנסיבות שנוצרו חמאס משתוקק בכל מאודו שניכנס לרצועה. הוא רוצה שישראל תשקע בביצה. חמאס יודע, ולא רק הוא, שישראל תהפוך להרבה יותר מצורעת. אתה באמת לא יודע מה שחמאס יודע? אתה באמת לא יודע שחמאס סירב לכל הסכם משום שזה בדיוק מה שהוא רצה? עד כדי כך טחו עיניך מראות? עד כדי כך אתה מתעקש להיכנס למלכודת? הדברים הללו הם דאגה וזעקה. משום שאנחנו אוהבים את המדינה. היינו רוצים להאמין שיש לך מושג מה אתה עושה. אבל בהתייחס לשפל שאליו הובלת את ישראל – אנחנו מתקשים להאמין. ואנחנו נכנסים לימים נוראים.
