בשעות הבוקר של 7 בספטמבר 2023 נערך על מדשאת מטה המוסד כנס חגיגי במלאת 50 שנה למלחמת יום כיפור. היו שם בכירי המוסד לדורותיהם, בני משפחה, מוזמנים ועובדים של הארגון החשאי. בצעד נדיר, כלל הכנס גם השקה של ספר חדש בשם "'פעם כאשר מותר יהיה לספר...' - המוסד ומלחמת יום הכיפורים". המוסד, ארגון ממודר ומסוגר, איננו נוהג להוציא פרסומים כאלו. אבל לראשונה בתולדותיו, עמלה מחלקת ההיסטוריה של הארגון על ספר מקיף, מושקע ומהודר שיצא למכירה בחנויות וכולל מסמכים מקוריים שהתפרסמו לראשונה, מעומק הארכיון הסודי של המוסד. אלו חומרים שרק באישור ראש המוסד דדי ברנע יכולים להיחשף.
הספר מוקדש לצבי זמיר, ראש המוסד בעת המלחמה, "בהוקרה על תרומתו כראש המוסד לקראת מלחמת יום הכיפורים ובמהלכה". שמו של הספר נגזר ממשפט שראש הממשלה גולדה מאיר אמרה לזמיר בתחילת שנות ה-70: "צביקה [זמיר], פעם כאשר מותר יהיה לספר, אתה וחבריך תקבלו פרס". השם מכתיב גם את הנרטיב של הספר, והוא חד וברור: המוסד היה זה שהתריע שהמלחמה עומדת לפרוץ, אמ"ן היה זה שזילזל ופישל. למוסד היו מקורות אנושיים מעולים שהזהירו בפירוש מפני המתקפה - ובראשם אשרף מרואן, "המלאך" - אבל כל השאר התעלמו. אנחנו צדקנו, כולם טעו.
חלק לא מבוטל מ-132 עמודי הספר מוקדש ל"מלאך", ולטענות שהועלו במרוצת השנים כי היה בעצם סוכן כפול. ומה מסקנת המוסד? "התרעות כה ברורות על היערכות למלחמה כפי שהעביר 'המלאך' לא עולות בקנה אחד עם מידע שמדליפה במכוון מדינה שעוסקת בהכנות למלחמת פתע". כלומר, לא יכול להיות שהמצרים, באמצעות "המלאך", "מכרו" לנו מידע סודי, אם הם רצו להשיג הפתעה. הספר גם מצטט ועדת בדיקה של המוסד שבחנה את הנושא זמן קצר אחרי המלחמה. הוועדה מצאה כי "לא סביר" שזה היה מבצע הונאה מתוחכם של המצרים, "בגלל הערכת היכולות הקיימות של מצרים בתחום זה, מורכבותו של מבצע הונאה ברמה זו והקושי בהחזקתו לאורך זמן". או, במילים אחרות, לא יכול להיות שהמצרים הפלאחים האלו עבדו עלינו.
"אשרף מרואן היה סוכן פנטסטי", קבע נחרצות ראש המוסד הנוכחי דדי ברנע בנאום שנשא בטקס. אחר כך חולקו צל"שים, כולל לדובי, המפעיל של "המלאך" במשך 27 שנה. רוב רובה של קהילת המודיעין הישראלית, כולל חטיבת המחקר של אמ"ן שכשלה באיתור התקלות הקשות בהפעלה של "המלאך", האמין שאכן דובר ב"סוכן הטוב ביותר שהיה לישראל אי פעם" ושאין מצב שהוא היה פרי הונאה. חלק ממחליפיהם בתפקיד מאמינים בכך גם היום.
בדיוק חודש אחר כך פלשו אלפי מחבלים למתקפה הקשה ביותר על ישראל מאז אותו יום כיפור. למתקפה קדם מבצע הונאה מתוחכם לא פחות מזה של "המלאך", רק הפעם של חמאס. השיטה הייתה שונה, העיוורון זהה.
× × ×
בשבוע שעבר פירסמנו במוסף זה תחקיר מקיף על אודות אשרף מרואן, המכונה "המלאך". מרואן, שהיה נשוי לבתו של נשיא מצרים נאצר, הפך לאדם המקורב ביותר למחליפו, הנשיא סאדאת, והעביר לישראל אינספור ידיעות, מסמכים מסווגים – וגולת הכותרת: התרעה לפני פרוץ מלחמת יום כיפור. אלא שבניגוד למיתולוגיה שהתפתחה עם השנים סביב "המלאך", ממצאי התחקיר העלו כי מרואן היה הבורג המרכזי בתוכנית ההונאה המצרית, גרם למוסד, ובמיוחד לראשו זמיר, כמעט להתמכר אליו וברגע המכריע - עקץ את ישראל. בזמן אמת, ולמרות שידע שבועות ארוכים על תאריך המלחמה, הוליך בתחכום רב את ישראל שולל לחשוב שהתאריך נדחה לסוף 1973 וגם אז העריך שככל הנראה שום דבר לא יקרה. "תלות, הרגעה, הרדמה וסימום", כהגדרת אחד מבכירי קהילת המודיעין הבקיאים בחומר, "עד שכל מודיעין אחר שלא הגיע ממנו נדחק לקרן זווית והוסר מהדרך". התאריכים השגויים וההערכות המעורפלות של "המלאך" תרמו רבות לכך שישראל לא גייסה בזמן מילואים, וידעה על המתקפה כשזה היה מאוחר מדי.
כאשר שמעו במוסד שבאמ"ן בודקים אם "המלאך" היה סוכן כפול, הזדרזו להקים ועדה משל עצמם, שהגיעה למסקנה שלא ייתכן שהכל היה מבצע הונאה מצרי. למה? "בגלל הערכת היכולות הקיימות של מצרים בתחום זה, מורכבותו של מבצע הונאה ברמה זו והקושי בהחזקתו לאורך זמן". או, במילים אחרות, לא יכול להיות שהמצרים הפלאחים האלו עבדו עלינו
עוד חשפנו כאן ששלמה גזית, מי שהיה ראש אמ"ן שהחליף את זעירא ושיקם את האגף, היה משוכנע שמרואן שתול מצרי. השבוע אנחנו מגלים כי כשנה לאחר המלחמה גזית הקים ועדת בדיקה סודית באמ"ן לבחינת פרשת "המלאך". הוועדה מצאה תימוכין לכאן ולכאן, אבל לא הצליחה להגיע למסקנה חותכת. במוסד שמעו בזמן אמת על הוועדה שהקים גזית, והקימו ועדה משלהם, שסיימה את עבודתה ב-1974. הוועדה, ראו זה פלא, קבעה כאמור כי החשדות של גזית מופרכים.
זה היה תחילתו של קמפיין טיוח מתמשך, שתכליתו אחת: לשמר את הנרטיב שהמוסד היה היחיד שלא כשל מודיעינית במלחמה, הרבה בזכות "המלאך". שיאו של הקמפיין הוא בהוצאת הספר שבו המוסד טופח לעצמו על השכם, והקו שאותו נוקט המוסד ממשיך גם בימים אלו. לפני פרסום חלקו הראשון של התחקיר, שלחנו למוסד רשימה ארוכה ומפורטת של שאלות. אבל הארגון נותר בדעתו, והגיב: "תמוהה בראייתנו הביקורת העולה בכתבה על אופן הפעלתו והתנהלותו של המקור מפי גורמים שאינם קציני גיוס והפעלה ואפשר שלא פגשו מקור מודיעיני בחייהם", או, במילים אחרות, המסקנה שאליה הגעתם והגיעו המקורות שלכם, היא כה מופרכת, עד שברור כי המקורות לא מבינים דבר בגיוס ולא פגשו סוכן מימיהם.
מה שהמוסד לא ידעו, זה שהכתבה נסמכת בין השאר על דבריו של דובי, המפעיל של מרואן במשך 27 שנים, זה שקיבל צל"ש מיוחד. מי שאכן היה נטול כל ניסיון בגיוס והפעלת סוכנים היה צבי זמיר עצמו, שהוצנח למוסד מצה"ל, והתחקיר העלה שאלות קשות לגבי ההתנהלות שלו מול "המלאך".
הספר של המוסד מתעלם מכל אלו. "זמיר התמקד בתמונה הכוללת, אך נהג להבליט ידיעות חשובות ממקורות המוסד ולהרחיב עליהן", נכתב שם. "לא אחת, ובמיוחד ככל שהתקרב מועד המלחמה, הציג זמיר עמדות שהיו מנוגדות לאלו של אמ"ן". "תרומתו של צבי זמיר – שהתריע על המלחמה ופעל כאסטרטג מודיעיני במהלכה – לא תסולא בפז", פסק ראש המוסד ברנע בנאומו בכנס.
באירוע לרגל הוצאת הספר שבו המוסד טופח לעצמו על השכם, נאם דדי ברנע וקבע ש"המלאך" היה "סוכן פנטסטי". אחר כך הוסיף כי "אל לנו ליפול לקונספציה; גם היום אנחנו חשים את החוזק, את העומק המודיעיני, את היכולות העוצמתיות". זה היה חודש לפני 7 באוקטובר
במוסד, כמו במוסד, גם ספר של מחלקת היסטוריה התנהל במשך כשנתיים כמו מבצע חשאי, ובאמ"ן לא ידעו עליו דבר. עשרות עמודים הקדישו המחברים מהמוסד לארגון העמית שלהם, אבל מתוך כל המסמכים שהספר מציג ומתבסס עליהם - יש רק אחד של אמ"ן. המסר ברור: המוסד זעק ב-1973 שמלחמה בשער, אבל לא אמ"ן ולא אף אחד אחר היה שם כדי להקשיב ולפעול. הספר של המוסד קובע: "מאמצע יולי 1973 ועד 6 באוקטובר, היום שבו פרצה המלחמה, סיפק המוסד 23 התרעות ברורות ממקורות בעלי נגישות רלוונטית, לרבות התרעות שכללו מידע על תוכניות המלחמה המפורטות של מצרים וסוריה". ובמקום אחר נאמר כי "יש חשיבות רבה להצגה של תמונת האיסוף והמודיעין שהעביר המוסד לאמ"ן ולקברניטים בתקופה שקדמה למלחמה (ובכלל זה חומרים שלא נחשפו עד כה לחוקרים העוסקים בסוגיה)... מתמונה זו אפשר היה להבין בבירור שפני מצרים וסוריה למלחמה".
אין ספק שאמ"ן ומפקדיו שגו חמורות בהערכת החומר המודיעיני שעמד מולם, ויש להם חלק בלתי מבוטל במחדל. אבל היה לפחות עוד בן אדם אחד בצמרת שלא הבין את מה שהספר של המוסד טוען שהיה כה ברור: ראש המוסד צבי זמיר.
הנה כמה דוגמאות: ב-24 בספטמבר 1973 הופיע זמיר בפני פורום מטכ"ל, והעריך כי לא צפויה מלחמה בשנה הקרובה. ועוד אחת: ב-4 באוקטובר, יומיים בלבד לפני המתקפה, נערכה בלשכת זמיר ישיבת ועדת ראשי שירותי המודיעין, שהוא, בתוקף תפקידו, משמש כיו"ר שלה. נציג אמ"ן הקריא את ההערכה העדכנית של אגף המודיעין שאין כרגע סבירות משמעותית למלחמה. זמיר שמע, ולא העיר דבר. זמיר כלל לא התנגד להערכות אמ"ן בשבועות ובימים שקדמו למלחמה, וכך גם קבעה חד וחלק ועדת אגרנט, ועדת החקירה ממלכתית שהוקמה לבדיקת המחדל. "חילוקי דעות יסודיים לא היו ביניהם (בין זמיר לראש אמ"ן זעירא - ר"ב, י"ר)", נקבע שם, "ובימים שלפני פרוץ המלחמה הוא תמך בהערכתו של אמ"ן". הוועדה, אגב, נזפה חמורות בזמיר ובעוזרו פרדי עיני על שלא העבירו ידיעות חשובות על מלחמה בשער מסוכני צמרת אחרים לראש הממשלה. בספר של המוסד - כל זה לא מוזכר.
הספר גם טוען כי "מקורות המוסד סיפקו מידע מפורט על תוכניות המלחמה של מדינות אלו והעבירו התרעות קונקרטיות על כוונתן לצאת למלחמה נגד ישראל". זה דווקא נכון, אבל חלקית: החל מספטמבר 1972 ועד למתקפת הפתע הקטלנית, המוסד אכן העביר כמה התרעות למלחמה, מרביתן של "המלאך". אבל במקביל, התקבלו ממנו גם הרבה מאוד ידיעות הפוכות, מועדים סותרים לפרוץ הלחימה או ידיעות שמצד אחד תהיה מלחמה, ומצד שני לא.
במוסד משוכנעים שהסיבה לכך היא ש"המלאך" לא ידע מתי באמת תפרוץ המלחמה. אלא שהחל מסוף אוגוסט 1973 השתתף "המלאך", כאדם המקורב ביותר לסאדאת, בסדרת פגישות שבהן נדונו מהלכי המלחמה. בפגישות הללו גם תאריך פרוץ המלחמה - 6 באוקטובר 1973 - היה ידוע, וגם תוכנית המלחמה. בכל אלו - "המלאך" לא עידכן את מפעיליו, צבי זמיר ודובי. להפך, הוא עידכן אותם שהמלחמה תקרה רק בסוף השנה, וגם זה כלל לא בטוח. זמיר, בהתאם, הציג למטכ"ל ב-24 בספטמבר את הערכות המוסד: "הסכנה של מלחמה עם ארצות ערב, [מלחמה] טוטאלית גדולה, היא לא צפויה בקרוב". אבל בהיסטוריה הרשמית של המוסד נקבע כי "גם על מועד המלחמה באוקטובר 1973 היה 'המלאך' המקור המתריע העיקרי".
× × ×
הספר של המוסד סגר מעגל של 50 שנות מאמצים עצומים שהשקיעו צבי זמיר, עוזריו הקרובים דאז, המוסד לדורותיו וקבוצה של חוקרים ועיתונאים מקורבים לקבע את הנרטיב שבניגוד לכל השאר - המוסד לא כשל במלחמה, ולהפך. הספר מסתמך על ציטוטים של זמיר, מאמץ באופן מלא את גרסתו והופך אותה להיסטוריה הרשמית והפומבית של המוסד: "המלאך", שזמיר הפעיל, היה סוכן מעולה, וזמיר קיבל התרעה למלחמה.
המאמץ הזה התחיל כבר בדקות הראשונות, מיד אחרי הפגישה הלילית המפורסמת בלונדון, אחרי ש"המלאך" סיפר - באיחור רב ותוך ערפול מכוון - שמחר תהיה מלחמה. הנה פרט שאנחנו חושפים השבוע: בפרוטוקול שתיעד את הפגישה, שנכתב על ידי המפעיל דובי בכתב יד, מספר "המלאך" שכבר ב-30 בספטמבר, כלומר כמעט שבוע לפני הפגישה, סאדאת שוחח עם צמרת הצבא על מלחמה. "המלאך" מדבר על כך פעמיים: בפעם הראשונה הוא טוען כי סאדאת לא מזכיר תאריך לפרוץ המלחמה; בפעם השנייה מרואן עונה לשאלה ואומר שסאדאת כן מסר תאריך באותה פגישה. פעם לא, פעם כן. מפעיל חד היה אמור לשאול: אז למה מ-30 בספטמבר לא אמרת לנו מה התאריך וחיכית עד עכשיו? השאלה הזו לא נשאלה.
אלא שבאורח פלא, כאשר כתב היד תומלל למסמך הטלקס המוצפן שנשלח לארץ, רק הציטוט הראשון נותר, זה שלפיו סאדאת לא נקב בתאריך לפרוץ המלחמה. וכך, פרט כה חשוב נעלם לאורך שנים. אבל ב-2022 הפרוטוקול שנכתב ידנית בידי דובי פורסם על ידי העיתונאי יוסי מלמן, ובספר של מחלקת ההיסטוריה של המוסד נאלצו איכשהו להסביר את הסתירה. אז נקבע שם כך: "המפעיל (כלומר, דובי) ייחס לתשובה הראשונה מהימנות רבה יותר, ולכן רק היא מופיעה בדיווח המודפס שנשלח למַטֶּה".
זו פעם ראשונה שמישהו מעלה את הטענה המוזרה הזו. לפי הערות השוליים בספר, דובי כלל לא רואיין במסגרת הכנת הספר או בכל הזדמנות אחרת ביד צוות מקצועי. המוסד גם לא שיגר אותו להעיד בוועדת אגרנט וגם לא בפני צוות אמ"ן שחקר חלקים מהכישלון המודיעיני. אולי חששו שמה שהוא יגיד על אופן הפעלתו של "המלאך" יפתח תיבת פנדורה שאפילו המוסד לא יצליח לסגור.
יש עוד לא מעט שאלות קשות שטויחו. זמיר, למשל, טען כי "המלאך" העביר אליו ואל דובי את תוכנית המלחמה האמיתית של מצרים, שקיבלה את הקוד "הצריחים הגבוהים". אלא שבפועל, צה"ל נערך לתוכנית מלחמה אחרת לגמרי של המצרים, שכונתה "גרניט משופר 2". כלומר, ישראל בכלל התכוננה למלחמה הלא-נכונה. זמיר טען בכמה וכמה פורומים כי הוא העביר את התוכנית לאמ"ן ושם היא נעצרה, כי "הייתה הוראה של זעירא", כך טען בראיון עם ההיסטוריון חוקר המלחמה אבירם ברקאי. קצינים בכירים באמ"ן קיבלו את התוכנית "והוא לא התיר להם להפיץ את זה". זו האשמה נוראית כנגד זעירא, כמעט בגידה של ממש. זעירא הכחיש נמרצות, אבל בגלל חלקו הגדול במחדל הנורא - איש לא שעה לדבריו. רק שנים מאוחר יותר הודה זמיר בפני ברקאי שאין לו שום הוכחה לדבריו, ובסוף הכחיש שטען אותם בכלל.
גם היחס לטענות כי "המלאך" היה סוכן כפול, עבר הנדוס תודעתי במוסד. הספר, למשל, מספר כי בזמן אמת, "בכל הבדיקות שנערכו בקהילה לפני המלחמה ואחריה הוכחה מהימנותו (של מרואן)". אז איך "לפתע" צצות הטענות ש"המלאך" הוא סוכן כפול? בספר מסבירים כי רק כעבור כשני עשורים, "פירסם זעירא ספר ובו טען כי 'המלאך' היה סוכן כפול", כלומר אף אחד לא חשב על כך קודם. ואז, רק אחרי הספר של זעירא, "הופיעו בעשורים האחרונים בתקשורת ובאקדמיה פרסומים שונים ומטעים שהידהדו את טענתו של זעירא בנוגע לכפילותו של 'המלאך'". כך הושגו שתי מטרות: הראשונה, צביעה של כל מי שחושב אחרת כגרופי של זעירא, שלאורך שנים היה אחד האנשים השנואים בישראל. השנייה, להסתיר את האמת שהיו רבים גם במוסד, באמ"ן ובמקומות נוספים שהזהירו שוב ושוב "שזה פנטסטי מדי, שמשהו פה לא בסדר", כדברי רפי איתן, אחד מאנשי המבצעים וההפעלה הבכירים באותה תקופה.
אבל גם היום יש לא מעט חוקרים ובכירים לשעבר בקהילת המודיעין שטוענים כך. "'המלאך' היה מרכיב מרכזי בתוכנית ההונאה המצרית", קובע אל"מ (במיל') פסח מלובני, ששירת שנים רבות ב-8200 והיה בחדר המצב של אמ"ן בימים לקראת ותוך כדי המתקפה המצרית. מלובני גם היה אחד משותפי הסוד הבודדים להפעלתו של מרואן באמ"ן, לאחר מכן שירת בשורת תפקידים בכירים באמ"ן ובמוסד. כהיסטוריון צבאי חקר אל"מ מלובני בשנים האחרונות את ההונאה המצרית-סורית במלחמת יום כיפור, ובקרוב אמור לצאת ספרו המקיף על הנושא. דגש מיוחד ניתן בספר לחלקו של "המלאך" בתוכנית ההונאה המצרית. המסקנה שלו היא כי "המלאך היה גורם מרכזי שסייע למצרים להשיג את ההפתעה שהייתה תנאי חשוב בתוכנית המתקפה המצרית".
גם אבי לבנה (וייס) הגיע למסקנה דומה. לבנה היה קצין מודיעין במלחמה, נפל בשבי המצרי וקיבל צל"ש על עמידתו בעינויים. עם שובו שימש כקמ"ן סיירת מטכ"ל ולאחר מכן שירת 25 שנים במוסד בתפקידים בכירים. כיום הוא חבר בוועד המנהל של עמותת מלחמת יום כיפור. בשנים האחרונות לבנה חקר ביסודיות את ההונאה המצרית לפני המלחמה, ומסקנתו נחרצת: "'המלאך' בשליחות סאדאת הוא האיש שהוביל את ההונאה מול ישראל, ובדרך זו הצליח לייצר את ההפתעה עבור סאדאת".
× × ×
חלקו של "המלאך" בתוכנית ההונאה המצרית לא מנקה ולו פסיק מהאחריות של אמ"ן למחדל. להפך, ממצאי תחקיר "7 ימים" מטילים עליו נטל נוסף של אחריות, מכיוון שחטיבת המחקר שעוסקת בבדיקת מהימנות הידיעות לא הצליחה לאבחן כי מדובר בניסיון הונאה מתוחכם, למרות אזהרות מבכירים באגף בזמן אמת.
אחד מהם היה אלברט סודאי, ראש המדור המדיני בענף מצרים, שעל פי סיפורו הופק הסרט "שתיקת הצופרים". כאשר שמע סודאי בצוהרי ערב יום כיפור, 5 באוקטובר 1973, כי ראש המוסד זמיר נמצא בדרכו ללונדון לפגישה עם "המלאך" – נזעק ופנה בדחיפות לעוזרו של זמיר, פרדי עיני. סודאי, שבניגוד לדעת ממוניו חשב שהמלחמה בפתח, חשש שיש סיכוי טוב שמרואן הוא סוכן כפול, ושזימונו של זמיר ללונדון עלול להיות מהלך הפתיחה של התקיפה. "פחדתי שמנסים לחטוף את זמיר", אמר בראיון במסגרת תחקיר פנימי של חטיבת המחקר באמ"ן בסוף שנות ה-90.
סודאי חושף בראיון שיחה שנקלטה ב-8200, שיכולה להיות אקדח מעשן בעניין של "המלאך". "ב-16 בספטמבר, כשהכינו לו לבקשתו את החדר בבור [המצרי, חדר המלחמה של סאדאת]", תהה, "למה הוא ('המלאך') לא התריע אז? איזה הסבר הגיוני יש לזה שהוא לא טילפן?" דבריו של סודאי לא מופיעים במחקר שפירסם המוסד ולא במחקר באמ"ן, ועדותו המלאה בוועדת אגרנט תישאר חסויה עוד שנים רבות.
וכך מדלג הספר של המוסד בקלילות מעל אינספור קושיות ומכשלות שצצו בפרשה לאורך ציר הזמן. המחקר, למשל, מתעלם לחלוטין מכל מה שחשפנו בתחקיר על שיטת ההפעלה המאוד לא שגרתית, לשון המעטה, של "המלאך". בין השאר גילינו כי הדרישה של המטה להעביר את מרואן פוליגרף נחסמה בהתנגדות מפעיליו, שאחד מהם, נזכיר, היה ראש המוסד בעצמו. "המלאך" לא הועמד בשום משימת מבחן, וקבע את תנאי ההפעלה, כמו למשל לא להחליף מפעיל 27 שנים.
אבי לבנה, לשעבר הקמ"ן של סיירת מטכ"ל ובכיר במוסד, חקר את ההונאה המצרית, והגיע למסקנה נחרצת: "'המלאך' בשליחות סאדאת הוא האיש שהוביל את ההונאה מול ישראל, ובדרך זו הצליח לייצר את ההפתעה עבור סאדאת"
המחקר של המוסד גם לא מסביר עוד עניין: שמו של אשרף מרואן פורסם כבר ב-2002, וגם סיפור הריגול שלו, לכאורה לטובת ישראל. הפרסומים הללו הידהדו גם במצרים, ומרואן היה אמור להיות מוקע כבוגד, מרגל בזוי שסייע למי שהייתה האויבת המרה ביותר של מצרים. אבל בפועל קרה בדיוק ההפך: כל הגורמים הרשמיים, כולל הנשיא מובארק, קיבלו את אשרף מרואן בכבוד רב. חתונת בנו נערכה בנוכחות כל הצמרת המצרית, וב-2007, כאשר "המלאך" נמצא ללא רוח חיים בלונדון, אמר מובארק לתקשורת כי למרואן תרומה ייחודית לביטחון המצרי והורה לערוך לו הלוויה צבאית, ממלכתית, הגדולה מסוגה מאז רצח סאדאת. כך מתייחסים לגיבור לאומי, לא לבוגד. גם החלק הזה נשכח איכשהו מהספר של המוסד.
× × ×
אבל בניגוד אולי למה שבמוסד קיוו, הקרב סביב הסיפור של "המלאך" רחוק מלהיות מוכרע. ב-23', לרגל שנת ה-50 למלחמת יום כיפור, התארגנה קבוצה של בכירים לשעבר, בהם קצין בכיר לשעבר שעמד בראש מחלקת הבקרה באמ"ן שגויס גם בגיל הפנסיה לעסוק בעניינים רגישים במוסד. אנשי הקבוצה פנו לראש המוסד ברנע ואמרו כי גילו כשלים בפעולות ההפעלה לפני המלחמה וכי יש צורך בחקירת העניין. היו בהם שקראו לחקור את האפשרות שמדובר בסוכן כפול.
אחרי שבמוסד סירבו לפתוח מחדש את החקירה, דווקא באמ"ן הקשיבו לבכירים לשעבר. מבנה החקירה וחברי הצוות סוכמו ב-4 באוקטובר 2023. יומיים מאוחר יותר, ביום שישי 6 באוקטובר, יום השנה ה-50 למלחמה, פירסם "ידיעות אחרונות" שני מאמרים. האחד של אלוף (במיל') אהרן זאבי-פרקש, ראש אמ"ן לשעבר; והשני של רונן ברגמן. שניהם עסקו בהונאה שטויחה. "הביטחון העצמי, היהירות והזלזול ביריב שמבטא המחקר הזה", נאמר שם על ספר המוסד, "הם שומטי לסתות". פרקש סיים באזהרה כי "רק אם נחקור את הכשלים שלנו נוכל להפיק לקחים. ואת הלקחים צריך לתרגל, להטמיע, להעביר מדור לדור, ממפקד למפקד וממנהיג למנהיג. זה חייב להיות חלק אינטגרלי מהתרבות שלנו. אחרת נופתע שוב וניתפס לא מוכנים". למחרת, ב-6:29 בבוקר, התברר כמה הנבואה שלו הייתה נכונה.
פרקש מספר כי בבוקר הנורא שלמחרת "התקשרו אנשים ושאלו איך ידעתי. התשובה היא שלא ידעתי, אלא הערכתי. הכישלון המודיעיני במלחמת יום הכיפורים לא נחקר מעולם באופן ראוי ויסודי, ולכן גם לא הסקנו את המסקנות הנכונות. ולא הפקנו את הלקחים הדרושים. בעיקר לא היינו מוכנים להודות בהונאה שעשו עלינו, הונאה שבה לאשרף מרואן היה תפקיד מרכזי".
חודש לפני 7 באוקטובר, בנאומו על מדשאת מיפקדת המוסד, קרא ברנע ל"לענווה מודיעינית וספקנות", וחידד כי "אל לנו ליפול לקונספציה; גם היום אנחנו חשים את החוזק, את העומק המודיעיני, את היכולות העוצמתיות". כשבוע מאוחר יותר הגיש המוסד את הערכתו על ארגון חמאס. הנהגת חמאס בעזה, נקבע שם, "אינה מעוניינת בעימות צבאי עם ישראל בעת הנוכחית".
המוסד: "בכוונתנו לבצע בדיקה מקיפה נוספת"
מהמוסד נמסר בתגובה: "ההוכחה הברורה ביותר מול הטענה שהמלאך היה סוכן מוכפל, היא בהתרעה שמסר 36 שעות לפני המלחמה על הכוונות של מצרים וסוריה להפתיע את ישראל במתקפה ביום הכיפורים. הרעיון שסוכן ידווח על מתקפת פתע מצרית כדי לבחון את מוכנותו של הצד הישראלי למלחמה - אינו עולה על הדעת. האם מצרים, ששמה את כל יהבה על רכיב ההפתעה האסטרטגית, תניח לסוכן מוכפל לדווח מידע מדויק על אודות מתקפת פתע, ובכך תאבד את יתרונה במלחמה ותסתכן באפשרות כי ישראל תחזק את מוכנותה לבלימת המתקפה?
"לאורך השנים, כולל לאחר המלחמה, נבחנו במוסד על ידי גורמי המקצוע הטענות המובאות בכתבה זו, ולא נמצא להן כל אימות. לאור פנייתכם בתחקיר זה, בכוונתנו לבצע בדיקה מקיפה נוספת, וככל שיימצא מידע מחדש נביאו לידיעת הציבור.
"מקצוע היומינט הינו אמנות מורכבת שעוסקת בנפש האדם. כל סוכן והאישיות שלו ומתווה ההפעלה הייחודיים לו. הפרטים הרבים שהוצגו בשתי הכתבות ממחישים בבירור שמדובר בסוכן שבזכות דיווחיו נמנע פיגוע תעופה גדול, וישראל נחשפה למודיעין ייחודי על אודות התעצמות הצבא המצרי, לרבות בהעברת פרוטוקולים מלאים מפגישת סאדאת במוסקבה, והכוונות האסטרטגיות של מצרים וסוריה מול ישראל. גולת הכותרת של אלו הייתה כאמור בהתרעה לפתיחת המלחמה באוקטובר 73'.
"הספר 'פעם כאשר מותר יהיה לספר...' נשען על מחקר מקיף המבוסס על מקורות רבים שחלקם חסויים ועל כן לא הוכנסו לגרסה שפורסמה, וכן על מקורות גלויים, בהם ספריהם של ראשי המוסד לשעבר, צבי זמיר ושבתי שביט. יודגש כי הספר איננו עוסק בהפעלתו של 'המלאך' אלא במכלול התרומה של המוסד – ו'המלאך' בתוכה – לפני ובעת מלחמת יום הכיפורים.
"הקישור המשתמע לכאורה בפרסום תחקיר זה בין הקונספציה של 1973 לבין זו של 2023 שגוי מיסודו. לפני 1973 המוסד הפעיל אופרטיבית סוכנים רבים במצרים אשר סיפקו תמונה מודיעינית טובה טרם ובמהלך המלחמה. סוכנים אלו, בין היתר, הובילו לתפנית משמעותית במלחמה לאור העברת 'ידיעת זהב' שהובילה את המצרים ליפול לתוך מלכודת של צה"ל ולמפלה קשה בשדה הקרב.
בניגוד לעיסוק האינטנסיבי של המוסד במצרים ב־1973, המוסד לא עסק אופרטיבית ברצועת עזה - לא באיסוף מודיעין, לא בהפעלת סוכנים ולא במימוש מבצעים מיוחדים. זאת מעצם חלוקת האחריות בין גופי המודיעין כפי שהוגדרו על ידי הדרג המדיני מאז 2005 שקבע, בין היתר, כי אין למוסד אחריות על התרעה אסטרטגית למהלכי כוח בזירה הפלסטינית. המוסד רואה חשיבות רבה בהטלת ספק, פלורליזם מחשבתי וענווה מודיעינית, ואלו מהווים נר לרגליו בעשייתו המודיעינית והמבצעית.
"בשורה התחתונה, 'המלאך' היה סוכן אסטרטגי חשוב ומשמעותי. כלל הטענות להיותו סוכן מוכפל חוטאות לאמת ההיסטורית, וככל הנראה, מובאות על ידי גורמים בעלי אינטרסים שונים שאינם בקיאים ברזי הפעלת היומינט ואין ברשותם את התמונה המודיעינית השלמה. זהו ויכוח בין פרשנות תיאורטית מול עובדות היסטוריות. נסיים בציטוט של ראש המוסד דאז, צבי זמיר ז"ל: 'המוסד הוא שסיפק את כל ההתרעות על פתיחת המלחמה, ובדיעבד זכה על כך להכרה ולהערכה רבה. הבעיה היא שבזמן אמת לא האזינו... המידע שהעברנו במשך חודשים, היה יכול לשנות את פני המלחמה ולהציל את חייהם של מאות חיילים'".
פורסם לראשונה: 00:00, 03.10.25
