ערב חגי תשרי היה לאורך עשורים האות לכינוס יום עיון שנתי במרכז למורשת המודיעין בגלילות לקציני חטיבת המחקר ויחידות האיסוף באמ"ן, בנושא לקחי מלחמת יום הכיפורים. הנושאים על סדר היום היו פחות או יותר קבועים: הכישלון בהתרעה למלחמה – משימת הליבה של ארגון מודיעין צבאי; הקונספציה, השאננות, אי-הכרת האויב והזחיחות. כל אלה היו שם ונטחנו לפרקים עד דק. אך דומה וגם אלה, במבט לאחור, לא היו מספקים וביקורתיים דיים. תחקיר "המלאך" (מוספי החג של ראש השנה ויום כיפור של "ידיעות אחרונות") על אודות הסוכן הבכיר אשרף מרואן מציב סימני שאלה בשאלת טיב ההפעלה של המקור האנושי (יומינט) הבכיר ביותר באליטה המצרית בשנות ה-70, שהיה לכל הדעות במוקד סוגיית ההתרעה למלחמה, כפי שזו נתפסה בישראל באותם הימים. כתבת התחקיר, אם כן, מציתה דיון בשאלה אם ייתכן שהסוכן הבכיר טמן לישראל פח, שגרר מחיר דמים כבד במלחמה ההיא.
סימני השאלה המתעוררים בעניין "המלאך" אינם עניין למטיבי לכת בלבד, הם עניין ציבורי מן המעלה הראשונה, בפרט בצל האפשרות כי אלה עשויים להוות תמונת ראי למחדל המודיעיני המסחרר 50 שנה ויום מאוחר יותר. בפועל, החשש המועלה שלפיו תוכנית ההונאה המצרית ערב המלחמה כללה מניפולציות של "המלאך", עשויה להפוך לשאלה מרכזית בחקר הכישלון וללקח אופרטיבי מודיעיני משמעותי לבאות. באופן דומה, גם עומק תוכנית ההונאה החמאסית ערב הטבח וטיבה, שאין ספק לגבי קיומה אך יש מחלוקת לגבי עומקה, עשויה לעמוד בפני מתח דומה, מקום שבו תידרש אחת ולתמיד להתברר המציאות שהביאה למחדל, תחת האכסניה של ועדת חקירה ממלכתית.
העובדה כי גם למעלה מיובל שנים אחרי עדיין פרוסות לאורך המגרש סוגיות שטרם לובנו עד תום מעידה כי בדיוק כמו אותם ימי עיון שלא בהכרח הביאו לסיעור המוחות המתבקש בין קציני המודיעין, הרי שחשיבה ביקורתית היא מצרך פחות פופולרי במסדרונות קהילת המודיעין לאורך שנים. תחושת "העליונות המודיעינית" שנכחה בין השורות בתהליכי קבלת ההחלטות בישראל ערב טבח 7 באוקטובר, וההערכה השגויה ביחס לכוונות חמאס – חנו גם הן בין אותם חוליים שאיפיינו את המערכת ערב מלחמת יום כיפור, ואפשר שגם את ההערכה (המופרזת?) ביחס לפועלו של "המלאך".
בשנה שבה פורסמו ספקות ראשוניים בשאלת "המלאך", ראה אור תחקיר חריף בעניין אחר – קריסת בניין מפקדות צה"ל בצור (1982), שבו נהרגו מעל 90 חיילי צה"ל ואנשי שב"כ, שהוסברה כתקלה טכנית. לזכותה של קהילת המודיעין ייאמר כי זו יודעת לחשב מסלול מחדש
זו לא הפרשה הראשונה הנחשפת בתחקיר עיתונאי, שמעורר בתחילה מחלוקת כלפי מסקנותיו. בשנה שבה פורסמו ספקות ראשוניים בשאלת "המלאך", ראה אור תחקיר חריף בעניין אחר – קריסת בניין מפקדות צה"ל בצור (1982), שבו נהרגו מעל 90 חיילי צה"ל ואנשי שב"כ, שהוסברה כתקלה טכנית. לזכותה של קהילת המודיעין ייאמר כי זו יודעת לחשב מסלול מחדש, מקום שבו נוצרה מסה קריטית בצורך מחודש בבירור המציאות. יותר מ-40 שנה אחרי, הוקמה מחדש ועדה בין-סוכנותית לבחינת אסון צור שהגיעה למסקנות שונות – מדובר בפיגוע שניזום על ידי מייסדי חיזבאללה, בראשית דרכו של הארגון בלבנון.
באופן דומה, גם כאן הדרכים מצטלבות כולן: בדומה לצורך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר המחדל המדיני והמודיעיני לעומקו, לרבות בשאלת תוכנית ההונאה של חמאס ערב הטבח – כך גם ביחס לעניינו של "המלאך". חלוף השנים אינו מצדיק קבורת חמור של נושא שנותר, כך מסתבר, שנוי במחלוקת – גם בקרב בכירים לשעבר המעורים בנבכי הדברים.
קהילת המודיעין חייבת זאת לציבור וכן למשפחות הנופלים ופצועי המלחמה ההיא, באלפיהם. לאחר עשרות בשנים ובצל מחדל נוסף בסדר גודל דומה, בשלה העת לפרק את סימני השאלה המייסרים, שעלו לנו בדמים: בתפר הדק שבין מלאך לשטן, איפה חונה דמותו האניגמטית של אשרף מרואן?
