לוחם-חניך מקורס מ"כים שנמצא בימים אלו כחלק מהכוחות המכתרים את שכונת שאטי על חופה של העיר עזה, הבחין לפני כמה ימים מחלון המבנה בדמות חשודה, נעה ללא נשק. הלוחם התלבט לכמה רגעים, שכן מדובר במרחב לחימה שבו אזרחים לא אמורים להסתובב. מצד שני, הפעם האחרונה שבה כוח מביסל"ח היה בסיטואציה דומה בעזה, הסתיימה בירי טראגי של חניך לעבר שלושה חטופים שהצליחו להימלט מהשבי, בשכונת שגא'עיה.
כתב ynet יואב זיתון עם הכוחות בעזה
(צילום: יואב זיתון, עריכה: קורל קוט מרקוביץ')
עשר נשימות לפני ההדק
מפקד המחלקה של אותו לוחם היה לוחם-חניך בעצמו באותו הבית ממנו נורתה האש הקטלנית מקלע של הכוח, בדצמבר 2023. הפעם פקודו קרא לו, והתייעץ עמו כיצד לנהוג. הלוחמים מביסל"ח המתינו, וידאו שמדובר בחשוד שאינו חטוף, ואז פתחו באש. החיילים כיום בקורס המ"כים של צה"ל היו אז בתיכון, אבל מפקד חטיבת ביסל"ח, אל"מ ס', העביר להם את עיקרי התחקיר מהאסון המטלטל ההוא, ובעיקר הורה להם לנשום עשר נשימות במצב שכזה, להודיע למפקד הקרוב, לפני שהם לוחצים על ההדק. במרחב שבו פועלים הלוחמים במסגרת "מרכבות גדעון ב'" יש גם חטופים, ובהתאם גם מי"בים - מרחבים מוגדרים שבהם יש ירי באישור בלבד.
"אנחנו לא רוצים בכלל להגיע למצב בו יש לחייל בחלון את הדילמה הזו, לכן אנו לא מביאים אותם לשם: יש באזור כאן מעט חטופים וגם השמירה של חמאס עליהם חזקה", סיפרו לנו אתמול המפקדים בשטח, "אם כבר, שהדילמה אם להפעיל אש של חיל האוויר או של ארטילריה תהיה רק אצל מפקדים בכירים כמג"דים או מח"טים. את ביסל"ח זוכרים מהמלחמה או מהאירוע הקשה בשג'אעיה או מחיסול סינוואר ברפיח".
אל"מ ס' נהנה מלוקסוס שלא רבים מח"טים מקבלים: כל הלוחמים הסדירים שלו נמצאים בקורס פיקודי, חבר'ה רציניים וממושמעים, ולכן הם מודעים לכך שכל טעות או תקלה יכולה לעלות להם בהדחה. לפי אותם מפקדים, השבוע אחד הקצינים זיהה חניך שיוצא ממבנה ללא נשקו, ומיד הורידו אותו מהקורס, כדי להראות שאין פשרות בסוגיות הרגישות האלה.
האתגר הגדול, הם אומרים, הוא להדריך את הרגישות לגבי החטופים עד לקצה, כך שגם החייל שבחלון יבין שזה לא זמן לניסויים. "פה הם לוחמים, לא חניכים בקורס שעושים התנסויות", הסבירו, והוסיפו שזה תמיד בראש שלהם: בכל מחברת של מ"פ יש תמונות ושמות של החטופים, כדי שהשיקול האנושי יהיה נוכח בכל החלטה.
בין גולני לגבעתי: דור לוחמים חדש
החניכים-לוחמים שהגיעו לשכונת שאטי לפני שבועיים עשו זאת לאחר שישה שבועות בלבד של קורס המ"כים, שנקטע לפרק זמן מוגדר של חודש. לאחר מכן הם יוחלפו בחטיבה אחרת. מדובר בלוחמים מהגדודים המובילים כמו גולני, גבעתי וכפיר, אך למחציתם אין כל ניסיון קודם בלחימה - עבורם זהו המעבר הראשון לגבול ולעומק שטח אויב. הם יצאו ל"מ"כים מוקדם", כלומר ישירות מסוף האימון המתקדם, מבלי ששירתו כלוחמים פעילים בגדוד.
בצה"ל יש מי שרואים במלחמה הזדמנות לתקן את העיוות הזה, שנחשב לאחד הגורמים המקשים במסלול בניית מפקדי השדה. בינתיים, אפשר להבחין בהבדלים ברורים בין הלוחמים השונים בחטיבת ביסל"ח: לוחמי המילואים מורשים להחזיק טלפונים ניידים, בעוד הסדירים מנותקים לחלוטין מהעולם החיצון לתקופה של חודש בעזה.
גם בכל הקשור ליציאות הביתה, התנאים אינם קלים. בעוד לוחמי מילואים אחרים ברצועה יוצאים בממוצע שבוע-שבוע, לוחמי המילואים מביסל"ח מקבלים יציאות דחוסות יותר: שמונה ימים בשטח ואחריהם ארבעה ימים בבית, שבפועל מתכווצים לכיומיים וחצי בלבד עם המשפחה, בשל מסעות השיירות הארוכים והמתישים הלוך וחזור בציר החוף עד זיקים.
בתוך כל זה נרשמות גם סיטואציות אישיות יוצאות דופן: אחד ממפקדי הפלוגות סיים התקפה על יעדי חמאס בליל חמישי, והצליח להספיק לעלייה לתורה של בנו בן ה-13. עם זאת, שיעורי ההתייצבות ביחידה אינם גבוהים, גם אם המוטיבציה ניכרת. החיילים יודעים שהעומס מתחלק על פחות אנשים, אך הפעם יש פחות תסכולים לעומת סבבים קודמים - בעיקר משום שהתחושה הרווחת היא שהם חלק ממשימה חיונית.
ועדיין, לצד המחויבות, יש גם שאלות ותהיות. חיילים סדירים ומילואימניקים כאחד מרבים להקשות על התכלית של חלק מהמשימות ומביעים ביקורת בשטח, הרבה יותר מבשלבים המוקדמים של המלחמה. עבורם, זו עדות לכך שהשחיקה בשגרה הקרבית בעזה פוגשת גם צורך בהסברים ובהצדקה מחודשת של הפעולות.
הצלקת מג'באליה, המנהיגות משאטי
המח"ט אל"מ ס' מקבל זאת בברכה. לשיטתו, מפקד אמיץ לא רק מסתער אל האש עם קבלת פקודה, אלא גם אמיץ מספיק לשאול שאלות קשות את מפקדיו. המג"ד שלהם, סא"ל א', בעל חזות של ויקינג ועם יחס משפחתי מוכר, מסתיר את הצלקת הקרובה לצלעותיו: צלף של חמאס פגע בו לפני כשנה בג'באליה. הוא השתקם וחזר לפקד על הגדוד, ואצלו אין סימני שאלה או ספקות, רק החלטיות.
"יש לי בן בכיתה י"ב, וכדי שהוא לא יילחם פה מול צבא חמאס על הגדרות בעוד שנתיים, אני כאן היום בזיעה ובפשפשים ובכל העבודה שיש עוד לעשות", תיאר סא"ל א' בכניסה לרחוב נאצר, כאשר 300 מטרים מאיתנו דחפור אזרחי ששכר צה"ל מכרסם לאיטו בניין שמונה קומות, מאובטח בעזרת טנק. "יש מתחתינו עכשיו מחבלים של חמאס, האויב ששחט, אנס ורצח לפני שנתיים עדיין קיים, ולכן אנחנו ממשיכים את מה שהתחלנו אז", אמר ועשה זאת מול החיילים ערב ראש השנה.
לשאלת האפשרות לשחרר חטופים תוך כדי הפעילות, סא"ל א' השיב נחרצות: "עד היום הלחץ הצבאי הביא לשחרור חטופים, בעסקאות או בפעולות". הוא הדגיש שהמשימות של שחרור החטופים והכרעת חמאס אינן מתנגשות, שכל רחוב כאן הוא מרחב לחימה של האויב, ולכן הם פועלים להרס מלמעלה ומלמטה. עד כה כמעט שלא נתקלו בהתנגדות ישירה, אבל כשהם תקפו מבנים, רבים מהם התפוצצו, עדות לשימוש במלכודות ובמטענים.
הקרב על שאטי: מודל שיטוח 2025
אבל בתוך שאטי הסיפור שונה, על תצלום האוויר הדיגיטלי שבחמ"לים המאולתרים נראה מלבן השכונה, שהפכה ממחנה פליטים עלוב בשנות השבעים לשכונה צפופה של רבי קומות עם נוף לים. את הצלקת שהותיר בה אריאל שרון רואים היטב מהלוויין: כקצין בכיר בצה"ל, במבצע לכיבוש שאטי, הוא הורה לפרוץ את מרכז המחנה לכיוון הים בפס של גילוח, מאז נבנו שם מבנים שנראים חריגים לנוף מהשמיים, מעין אמבטיה אורבנית בתוך מחנה ש"התברגן".
הגילוח של שרון עתיד להפוך בקרוב למודל שיטוח 2025: כוחות צה"ל יוצאים למתקפה על שאטי כדי לשטחה עד היסוד, בדומה למרכבות גדעון א' בחאן יונס, אלא שכאן הבניינים גבוהים והעבודה תהיה איטית יותר. כדי להבטיח את ביטחון הכוחות ככל שניתן, כפי שדורש הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר מדי יום, נגד גדוד שאטי יופעלו פי שניים כוחות מהמקובל: שתי חטיבות יובילו את המתקפה על השכונה, לפעול באיטיות ובשיטתיות, והצפת הכוחות בשטח אמורה גם למנוע כמות גדולה של חללים.
"שאטי לא הרגישה באמת את עוצמת צה"ל בתמרון הראשון לפני כשנה וחצי, כמו שרפיח, חאן יונס ושגא'עיה הרגישו בחודשים האחרונים", הם אומרים, וכדי להכריע את שאטי חייבים לשטחה. יש בשכונה רמת פיקוד ושליטה שהשתקמה בשנה וחצי של היעדרות צה"ל, עם מג"ד ש"חזר לחיים" לאחר שהוכרז שנה קודם לכן כמחוסל, מטענים רבים וצלפים, ולפיכך איום הצליפה מרכזי. הכניסה לכאן היא ממש קרב חבלה, לא זירות מטענים מתוחכמות בהכרח, מספיק שחייל יעד על תיל או ייזום מטען אחד, כדי שהאירוע יהפוך למורכב.
מתת"ק לעל"ק: מלחמה חדשה
בחטיבת ביסל"ח מעריכים כי שיטוח שאטי יימשך כחודשיים וחצי, אך תחזיות אופטימיות מסוג זה כבר התבדו לא פעם במלחמה הארוכה. בינתיים הוטמע מונח חדש יחסית: לא רק תת"ק - תת-קרקע, כלומר מנהרות - אלא גם על"ק, על-קרקע. מה שהוסתר בתחילת המלחמה נאמר כיום בפה מלא, און-רקורד: רק שיטוח מבנים יקשה על חמאס לשוב ולחפור מנהרות, ובלי מנהרות אין לחמאס את היכולת הצבאית המרכזית.
"תהרוס לו עד מחר מבנים, חמ"לים ומצבורי אמל"ח, והוא יישב למטה עם נרגילה ויצחק עד מחרתיים", אומר אחד הקצינים הבכירים, "הם כבר שנתיים שם למטה, לא נכנעים ולא מרימים ידיים, כי רבים מהם מונעים מאמונה דתית קיצונית". כמו רבים בצה"ל, גם הוא מכה על חטא בשנות ההכלה של ישראל מול אויביה. כיום הוא מודה, כי לו היה נדרש שוב לאפשר לחיזבאללה להציב אוהל בשטח הישראלי בהר-דב, כפי שקרה כששימש מפקד גזרה, היה "מרעיד כמה שולחנות".
פורסם לראשונה: 00:00, 29.09.25
